"גדעוני הוא איש הקשר (אלחוטן מורס) של ה'הגנה', שקיים את הקשר בין הארץ לחו"ל,
באוניות או מתחנות יבשה" - הגדרתו של גבי שריג, היסטוריון חיל הקשר

ארגון 'ה'הגנה' הפעיל ארבע רשתות קשר אלחוט: (1) רשת 'אבינועם' שהוקמה באמצע שנות השלושים וקיימה קשר בין מפקדת ה'הגנה' לישובים, ובעיקר ישובים מרוחקים, ולמפקדות המשנה במחוזות; (2) רשת 'תמר' שהוקמה עם יסוד הפלמ"ח וקיימה קשר בין מפקדת הארגון לפלוגותיו; (3) רשת 'שרה', שהחלה לפעול בקיץ 1939 ב'תחנת שרה' שבקיבוץ גבת, וקישרה בין משרדי הסוכנות היהודית בירושלים לונדון וניו יורק; (4) רשת 'גדעון' שהחלה לפעול באפריל 1939 וקיימה קשר אלחוטי בין מטה 'המוסד לעליה ב' בארץ למרכזי הפעילות בחו"ל; אוניות המעפילים אחרי מלה"ע ואוניות רכש הנשק צוידו בציוד מתאים והוכנסו לרשת זו (בספינות שהגיעו לפני מלה"ע היו מקלטים בלבד והקשר האלחוטי אתן היה חד-כיווני בלבד). רשת גדעון וכ-180 הגדעונים שהפעילו אותה מלאו תפקיד קריטי בפעילויות מפעלי ההעפלה והרכש.

על ראשית פעילות הרשת בשרות המוסד לעליה ב', אחרי הגעתו של יהודה ארזי לאיטליה בקיץ 1945, מספר זאב וניה הדרי (סגנו של שאול אביגור): "בסביבות העיר [מילאנו] נרכשה וילה [הווילה, שכונתה "מרים", שכנה בעיירה תרמה-די-מירדולו ושימשה מרכז לפעילות הגדעונים בשלוחת המוסד באיטליה] והוקמה בה תחנת האלחוט שקישרה את הפעילים באיטליה עם "ארצי" (מרכז המוסד לעלייה ב' בארץ), ועם האניות המפליגות בים. הקמתה של רשת קשר אלחוטי זה, ראשיתה בגיוס ארבעה בחורים ארצישראליים ששירתו ביחידת "המהנדסים המלכותיים לציוד מיכאני מס' 544" שחנתה בנאפולי. בחורים אלה קיבלו מכשיר קשר מידי חיילים המשרתים בבריגאדה. לפי הדגם שלו, בנו מכשירים נוספים. מכשירים שכאלה נשלחו  לאחר-מכן לשלוחות המוסד בצרפת, בלגיה, רומניה ויוון. בדרך זו הוקם קשר אלחוטי בין מרכזי הפעולה השונים באירופה לבין איטליה, ובתיווך התחנה באיטליה נוצר הקשר למרכז בתל-אביב. על מעבדה זו, בה הורכבו המכשירים, פיקח משה ירושלמי, שכינויו היה "מריו".

רובו של הציוד (מקלטים ומשדרים) פותחו והורכבו ע"י טכנאים ומהנדסי אלקטרוניקה חברי ה'הגנה'. המכשירים הוסתרו בדר"כ במזוודות. רוב מפעילי רשת 'גדעון' היו אלחוטנים שהוכשרו במסגרת קורסים של ה'הגנה' בארץ. נוסף לכך הוכשרו כ-20 יודעי עברית מבין המיועדים להעפלה בקורס הידוע כ "קורס מרסיי" מכיוון שנערך במרסיי, צרפת. רוב הבוגרים שמשו כ'גדעונים' באוניות המעפילים.

התחנות הקבועות של רשת 'גדעון' כללו את המרכזת בארץ (תחנת "דפנה" בת"א) ותחנות בפריז, מרסיי, מילאנו, רומא ובוקרשט (ובהמשך גם פראג). 'גדעונים' שולבו בקבוצות ה'מלווים'  של אוניות המעפילים אחרי מלה"ע ואוניות הנשק לצורך הפעלת ציוד הקשר שהותקן באוניות. המשדרים פותחו ע"י טכנאים ומהנדסים חברי ההגנה והותקנו במזוודות. המקלטים נרכשו בשוק החופשי. על אוניות שנרכשו בארה"ב כמו אולואה ('חיים ארלוזורוב'), 'אקסודוס' ועוד, היו בד"כ מערכות מקוריות שהותאמו להשתלב ברשת 'גדעון'. הופעלו גם מכשירים ניידים במזוודות בהם הצטיידו צוותי החופים מהם יצאו אוניות ההעפלה. מערכות הקשר נוהלו בתנאי מחתרת קפדניים מטעמי ביטחון, אולם מחקרים (ראה קישורים בהמשך לכתבות מחקר מאת דניאל רוזן על פענוח צפני היישוב בידי הבריטים) מצביעים על כך ששיטות ההצפנה בשימוש המוסד לא היו מספיק חזקות והבריטים הצליחו לפענח אותן; כתוצאה ישירה מכך הבריטים הצליחו ליירט כמעט את כל הספינות (ברבות הימים גם הסתבר ששלטונות המודיעין של צרפת ואיטליה ידעו לא מעט על מערכות הקשר, אך פיקחו עליהן רק על מנת להבטיח שאינן משמשות ארגוני מחתרת עוינים) [הערת מערכת].

בסוף שנת 1947 התחילה הפעילות סביב עסקאות הנשק עם צ'כוסלובקיה. בפראג הוקמה נציגות המוסד בראשותו של אהוד אבריאל. לפעילות המסיבית והאינטנסיבית של משלוחי הנשק מצ'כוסלובקיה לארץ, באוויר ובים (דרך יוגוסלביה), נדרש קשר אמין. שלטונות פראג אישרו הקמת תחנת אלחוט בבית הנציגות. הציוד לתחנה נרכש מעודפי הצבא האמריקאי בבלגיה, נארז ונשלח במטוס צ’כי לפראג. היה זה בזמנו ציוד משוכלל ביותר ששידר בעוצמות שטרם היו ידועות ל'גדעונים'. כך הוקמה מערכת הקשר הראשונה של מדינת ישראל, עוד בטרם נולדה. עם הקמת המדינה הפכה התחנה בפראג לתחנת הקשר הראשונה של מערכות החוץ והביטחון. במערכת – היורשת של רשת 'גדעון' הידועה היום כ'שרות ת.ח.ל.' (תחנות חו"ל) – שולבו בהמשך כל תחנות הקשר בשגרירויות ישראל בעולם.