המוסד לעליה ב'       

חזור לדף הבית

ארגון המוסד לעליה ב' (להלן המוסד בקיצור) הוקם בסוף אפריל 1939 ע"י קומץ אנשי ה'הגנה' – רובם ככולם מראשי מפעל ההעפלה (עלייה בלתי לגאלית - עלייה ב') שהובילו תנועת 'החלוץ' והקיבוץ המאוחד החל מאמצע שנות ה-30 – במטרה להגביר ולייעל את ביצועי ההעפלה, שהפכה באותה שנה הרת גורל לנושא "בוער" על סדר היום של התנועה הציונית. זמן קצר לאחר מכן, בתחילת יולי 1939, פרש ארגון ה'הגנה' את חסותו על הארגון החדש תוך התחייבות לסייע לו בהשגת מטרותיו – צעד שמשמעותו הייתה הכרה מצד היישוב המאורגן במוסד כגוף האחראי מטעמו על מפעל ההעפלה, והפיכתו של המוסד לזרוע מיוחדת של ה'הגנה'. לביסוס מעמדו של המוסד כסמכות העליונה והיחידה של היישוב המאורגן בנושא עליה ב' תרמה גם התמיכה שקיבל מצדם של מספר מנהיגים מהשורה הראשונה אז ביישוב [הערת מערכת]. מראשית דרכו ולאורך כמעט כל שנות פעילותו עמד בראשו שאול אביגור (מאירוב) – מראשי ה'הגנה', איש אחדות העבודה וחבר קיבוץ קבוצת כנרת. למרות שרשמית הוקם ועד ציבורי דמוקרטי שינחה את המוסד, מורכב מנציגי המפלגות הפוליטיות השונות, בפועל נקבעה דרכו ע"י צמרת הנהגת היישוב/ה'הגנה', קרי בן-גוריון, שאול אביגור (שעמד עם בן-גוריון בקשר ישיר), ישראל גלילי ואליהו גולומב. כתוצאה מכך הלך ודעך הועד הציבורי ככל שהתבססה סמכותו של המוסד בכלל ושל שאול אביגור בפרט [הערת מערכת].

בזמן הקצר ממועד הקמתו ועד פרוץ מלה"ע הספיק המוסד לארגן 5 הפלגות, כל אחת מהן יצאה ממדינה אחרת באירופה, עם למעלה מ- 3,000 מעפילים. במהלך מלה"ע, בתנאים קשים מאד עבור ההעפלה (מהם ניתן להתרשם במיוחד מפרשת קלאדובו-שאבץ), עסק המוסד בהצלת יהודים מרומניה, בולגריה ויוון (ראה ההעפלה עד לסיום מלה"ע), ושם דגש מיוחד על העפלה בדרך היבשה (דרך גבול הצפון) של יהודים מסוריה, לבנון, עיראק, טורקיה ואיראן. בפעילויות הישירות של המוסד במהלך המלחמה הגיעו למעלה מ- 11,000 מעפילים.

"תקופת הזוהר" של המוסד הייתה בין סיום מלה"ע להקמת המדינה. בתוך פחות משלש שנים הוא הצליח לשגר לארץ 61 ספינות (שערכו 65 הפלגות) שנשאו למעלה מ- 70,000 מעפילים. המוסד הקים מערכת ענפה בארצות אירופה, ארה"ב, צפון אפריקה והמזרח התיכון, שכללה שליחים מטעמו, רוכשי ספינות, אנשי קשר ותאום ומומחים בתחומים השונים של פעילות ימית. פעילויות השטח של ההעפלה, עליהן ניצח המוסד, כללו: איתור ספינות ורכישתן, הסבת הספינות למשימת העפלה, ציוד הספינות (מים, מזון, דלק) לקראת הפלגתן, הקמה וניהול של מחנות מעבר לארגון המעפילים לקראת הפלגתם (מחנות מעפילים), הובלת המעפילים מהמחנות/הכשרות בהם המתינו לתורם להעפיל אל אזורי ההפלגה, העלאת המעפילים לספינות בחוף/נמל המוצא וליווי הספינות והמעפילים במהלך הפלגתם. הפעילות הענפה והמבוזרת של המוסד דרשה תשתית תקשורתית, ולצורך כך העמידה ה'הגנה' לרשות המוסד רשת תקשורת משלו – רשת 'גדעון' שקישרה בין מטה הארגון (שהחל מסוף 1945 שכן בפריז), הארץ, הסניפים השונים והספינות בלב ים.

המוסד קיבל גם אחריות על תנועת 'הבריחה' העברתם המאורגנת, תוך הברחת גבולות בשיטות שונות, של פליטי המלחמה וניצולי השואה מברה"מ ומזרח אירופה למרכז אירופה, ומשם העברת עשרות אלפי פליטים לאיטליה ודר' צרפת ע"מ שיוכלו להפליג משם בספינות המעפילים. מבצעי 'הבריחה' וההעפלה אמנם השלימו זה את זה ('הבריחה' "סיפקה" להעפלה את למעלה ממחצית המעפילים), אך הם נשאו אופי שונה מאד זה מזה וברוב המקרים הצורך בתאום ביניהם או שלא היה נחוץ כלל או שהיה מוגבל למדי. בהתאם, לתנועת 'הבריחה' היו את הפעילים שלה ובראשה עמד מפקד משלה, שהיה כפוף ישירות לשאול אביגור.


נתן אלתרמן
הקדשה של נתן אלתרמן לשאול אביגור
שאול אביגור
שאול אביגור – ראש המוסד לעליה ב'

כוח האדם של המוסד "פְּרוֹפֶּר", מי שכונו "אנשי/שליחי המוסד", היה מצומצם בהיקפו וכלל כמה עשרות אנשים בלבד. שורשיו של המוסד בתנועה הקיבוצית, כמו גם הצורך בחשאיות מרבית שהכתיב אופי מבצעיו, התבטאו לאורך כל שנותיו בהרכב של כ"א זה, שהתבסס ברובו הגדול על חברי קיבוצים בהתחלה היו אלו בעיקר חברי הקיבוץ המאוחד אליהם נוספו עם הזמן נציגים מכל הזרמים החלוציים בהתיישבות. אנשים בעלי רקע שונה היו אמנם במיעוט, אך זה לא מנע מכמה וכמה מהם למלא תפקידים בכירים [הערת מערכת].

לביצוע המבצעים שיזם, תכנן וניהל, המוסד נזקק לכ"א בסדר גודל שהיה הרבה מעל למצבת אנשיו. מקור ראשי בחו"ל לתוספת כוח האדם שנדרשה היו אנשים שזרועות אחרות של ה'הגנה' העמידו לרשות המוסד, לפרקי זמן שונים בהתאם לדרישות המבצעיות. כאשר סופרים גם אותם, מספר הפעילים שעסקו בהעפלה הימית מוערך בכ-200 איש, או כפי שזאב וניה הדרי, יד ימינו של שאול אביגור במוסד, ניסח זאת פעם: "לתדהמתי אני מגלה, שבכל הפעילות העצומה הזו, כולל ספני הפלי"ם ומלווי האוניות, נשאו כמאתיים איש בלבד!". עליהם נמנו:

  • כ- 70 אנשי פלי"ם (הפלוגה הימית של הפלמ"ח) ומספר קרוב לזה של 'גדעונים' (אלחוטני רשת 'גדעון') שנשלחו אחרי מלה"ע בדרכים שונות מהארץ לאירופה. אנשי הפלי"ם עסקו בעיקר בהסבת ספינות למשימת העפלה, ארגון והדרכת מעפילים לקראת הפלגתם, ניהול מחנות מעפילים, העלאת מעפילים לספינות, וליווי הספינות והמעפילים במהלך ההפלגות (תפקיד 'המלווים'). ה'גדעונים' עסקו בעיקר בתקשורת, הן מתחנות ביבשה והן ע"ג הספינות (כחלק מהמלווים).

  • עשרות רבות של שליחים שהגיעו מהארץ אחרי מלה"ע בדרכים שונות [הערת מערכת] ומהמתנדבים לצבא הבריטי שאיתו הם הגיעו בזמן מלה"ע לאירופה, דרך איטליה (התפרסמה במיוחד מקרב המתנדבים 'החבורה' – קבוצה שסיפקה תשתית לוגיסטית למבצעי ההעפלה באיטליה). גם אחרי שהבריטים פירקו את המסגרות הצבאיות של המתנדבים ושחררו אותם מהצבא (תהליך שהושלם בסוף קיץ 1946), נשארו באירופה כ-130 מהם וחלקם המשיכו לפעול במבצעי 'הבריחה' וההעפלה. יש לציין שאנשי ה'הגנה' באירופה לא עסקו רק במבצעי המוסד, ועיסוקים מרכזיים נוספים שלהם כללו: רכש, נקם, איתור יהודים במנזרים ומקומות מחבוא אחרים, ועזרה לפליטים (מקצתה חומרית אך בעיקר הדרכה להגנה עצמית, ארגון החיים הציבוריים וחינוך בנושאי ציונות/עברית/א"י; לפרטים בנושא הקש כאן); יחד עם זאת, עד לפרוץ מלחמת העצמאות קיבלו בדר"כ מבצעי המוסד עדיפות (כך לדוגמה נדחה במרץ 1946 מבצע רכש גדול למען מבצע להברחת מעפילי הספינה 'תל חי' ממחנה מעבר באנטוורפן לאזור מרסיי). 

מקורות נוספים לכ"א כללו חברי תנועות הנוער השונות מקרב הפליטים עצמם (הם פעלו בעיקר בתחום 'הבריחה' ולמעשה היו הראשונים להתארגן ולפעול בו; ראה גם לדוגמה את סיפור קורס ה'גדעונים' במרסיי), ומאות אזרחי ארצות שונות (יהודים וגויים) שהשתלבו בצורות שונות במבצעי המוסד, מי בשכר ומי בהתנדבות (קטגוריה לה שייכים גם אנשי צוות ספינות המעפילים [הערת מערכת]).

מבחינה כספית, ההוצאות למבצעי ההעפלה היו כבדות ביותר – כ- $100 למעפיל לפי הערכתו של פנחס "פינו" גינזברג, הגזבר הראשי של המוסד. המימון הנדרש הגיע בעיקר דרך ארגון הסעד היהודי האמריקאי 'הג'וינט' (שהיה הצינור הראשי להעברת התרומות של יהודי ארה"ב למטרות עלייה, שהיו מקור המימון העיקרי והחשוב מכולם), הסוכנות היהודית (מקורות שונים), ומניפולציות כספיות (ניצול הפרשי שערים בחילופי מטבעות וספסרות בשוק השחור). באמצעות השליחים ובדרכים אחרות הוברחו מהארץ מזומנים ומטבעות זהב. פעולות הגניבה המאסיביות של דלק, מזון וציוד אחר שביצעו אנשי 'החבורה' הקלו מאד על משימת מימון הפעילות הענפה במיוחד של המוסד באיטליה. גזברות המוסד ישבה בג'נבה (היא לא עברה משם לפריז עם יתר המטה).

השלוחות הגדולות של המוסד היו באיטליה ובצרפת. פעילות ההעפלה האינטנסיבית בשתי ארצות אלו חייבה לקיים בהן תשתית לוגיסטית ענפה; מרכיב מרכזי של תשתית זו היו שני בסיסי פעילות ראשיים: באיטליה – בסיס א' מע' למילאנו (שכונה "מג'נטה", ע"ש העיר הסמוכה; שימש כמחנה מעבר למעפילים, מרכז לאחסון ציוד עבור פעולות ההעפלה ומרכז לאחסון ואריזת נשק לפני הברחתו לארץ), ובצרפת – מחנה סן ז'רום באזור מרסיי (שכונה "סג'רה"; פעל בו גם המרכז של המוסד לעליה ד' – עליה באמצעות מסמכים מזויפים).

בארה"ב התנהלה פעילות ערה של המוסד אותה ביצעה קבוצה שנקראה 'קבוצת הרכש הימית',  שכונתה גם "קבוצת שינד" ע"ש בכיר המוסד שעמד בראשה זאב שינד (שם קוד 'דני'). פורמאלית הקבוצה הייתה כפופה לשלוחת ה'הגנה' בארה"ב אך למעשה פעלה כשלוחת המוסד שם. עיקר הישגיה היו רכישת תשע "האוניות האמריקאיות" של מפעל ההעפלה, שיפוצן, וגיוס למעלה מ-200 מתנדבים ואנשי מקצוע להשטתן (ראה מח"ל בהעפלה). ההצלחות הראשונות של הקבוצה גרמו ל"מהפכת האוניות האמריקאיות" במפעל ההעפלה ניצחון המצדדים בשילובן במפעל של אוניות גדולות יחסית שיכולות לשאת סדר גודל של אלפי מעפילים, על פני אלו שצידדו (בן גוריון ביניהם) בשימוש באוניות קטנות יחסית עם יכולת לשאת סדר גודל של מאות מעפילים בלבד.

למרות שההעפלה אחרי מלה"ע אורגנה כמעט בלעדית ע"י המוסד, נשמר קשר עם הרביזיוניסטים (בין אנשי הקשר עם המוסד נמנה ד"ר שמשון יוניצ'מן, ממנהיגי התנועה הרביזיוניסטית) והמוסד הקפיד להקצות מכסות הולמות עבור אנשיהם בספינות המעפילים (מכסות נתנו אף לאנשי 'אגודת ישראל' הלא ציונית). הרביזיוניסטים לפיכך תמכו באופן כללי בפעילות המוסד ושיתפו פעולה עם המוסד. יחד עם זאת נרשמו לא מעט חיכוכים, רובם על רקע ההשתתפות הערה יחסית של בית"ר בפעילויות 'הבריחה' (החמור שבהם הוביל לרציחתו באוסטריה ע"י מספר רביזיוניסטים של פעיל 'הבריחה' איתן אבידוב ז"ל, בנו של בכיר המוסד יאני אבידוב; לפרטי הפרשה הקש כאן).

לקראת סוף 1947, אחרי החלטת הכ"ט בנובמבר והפלגת "הפאנים" עם למעלה מ-15,000 מעפילים (שהייתה העדות המרשימה ביותר ליכולת התכנונית, אדמיניסטרטיבית ומבצעית שפיתח המוסד לאורך שנות פעילותו), חלה ירידה חדה בחשיבות מפעל ההעפלה, שהתבטאה בהמשך פעילות ההעפלה על "אש נמוכה", עד הכרזת המדינה (על רקע השינוי המהותי שיצרה החלטת הכ"ט בנובמבר נרשמה גם לראשונה התנגשות רצינית בין הנהגת היישוב והמוסד: הנהגת היישוב התנגדה להפלגת "הפאנים" בעוד המוסד צידד בה. אין כינוי אחר מאשר מרד לא מוצהר ע"מ לתאר את התעלמות פעילי השטח של עליה ב' מהחלטה מפורשת של ההנהגה נגד ההפלגה; המרד כידוע הצליח, ההנהגה "התקפלה", והאוניות יצאו לדרכן). הירידה בחשיבות ובהיקף פעילות ההעפלה התבטאה גם במעבר של שאול אביגור לפעילות במפעל הרכש, שהחל עם חזרתו לארץ בתחילת 1948 והושלם רשמית בסוף מרץ 1948 כאשר בן-גוריון מינה אותו למרכז רכש הנשק באירופה. יש לציין שנושא הרכש לא היה בתחום אחריותו של המוסד (למעשה ה'הגנה' הקפידה ככל האפשר על הפרדה בין פעילויות ההעפלה והרכש), אך הניסיון, התשתית והקשרים שנצברו בעליה ב' סיפקו בסיס לפעילות הרכש בחו"ל, במיוחד במה שקשור לכ"א (חלק מפעילי עליה ב' עברו לעסוק ברכש), תקשורת (רשת 'גדעון' שמשה גם את מערכת הרכש) ותובלה ימית (רכישת/חכירת אוניות עבור מערכת הרכש).

לאחר הקמת המדינה, תחת השם המקוצר 'המוסד לעליה', עסק הארגון בהפלגות העולים בגל העלייה ההמונית (עד סוף 1948 הגיעו כ- 106,000 עולים!). חברה שהקים בשם 'אוניות וספינות' הייתה אחראית על הטיפול בספינות "צי הצללים" (מתפקידה היה לפנות את הנמל מהספינות הבלתי כשרות להפעלה ולהכשיר להפעלה את אותן הספינות אשר עדיין היו ראויות לכך; החברה התמזגה תוך זמן קצר עם חברת 'צים'). סופו של 'המוסד לעליה' היה בהעברת פעילותו באמצע אוג. 1948 לחברת בת של 'צים' בשם 'שהם' (מקור השם הוא קיצור של "שרות המעלה", מאחר שהחברה עסקה בין היתר בתאום הפלגות העולים עבור חברת 'צים'; השם 'שהם' נעלם ונשכח למרות שבמשך שנים היה מוכר בעולם, בצד 'צים', כשמה של חברת הספנות הלאומית הישראלית). באותה עת וללא קשר בין השניים, הוקם המוסד למודיעין 'המוסד' בכינוי המוכר יותר שלו כיום שקלט את תשתית התחנות בחו"ל (תח"ל) של רשת 'גדעון' (ואיתה כמובן גם חלק מה'גדעונים').

[כתב: צבי בן-צור]


זאב וניה הדרי
זאב וניה הדרי על
 המוסד לעליה ב', ההעפלה
 ויומן המבצעים של המוסד
נחום שדמי
ה'הגנה' באירופה
הבריחה
הבריחה

יהודה ארזי
זיכרונותיו של שאול
 אביגור על שירותו
 של יהודה ארזי
 במוסד לעליה ב'
שאול אביגור
שאול אביגור מסכם
את מפעל ההעפלה
סיכום שפירסם ב- 1958
שאול אביגור
שאול אביגור מסכם
את מפעל ההעפלה
סיכום שפירסם ב- 1949

אלכסנדר גלסברג
אלכסנדר גלסברג – הכומר המומר
 שפעל למען בני עמו
 בשואה ובתקומה
תמר אשל
תמר אשל מספרת את
 סיפורה של עליה ד'
[הערת מערכת]
יאני אבידוב
יאני אבידוב - ראש שלוחות ה'מוסד'
 ביוון וצפ' אפריקה
[הערת מערכת]

שיקולים פוליטיים: עמדת בן-גוריון לגבי שילוב הפלי"ם בפעילות המוסד לעליה ב'

לוי ארגוב מספר על ראשית הבריחה מרומניה

בנתיבי 'הבריחה' של מנחם בן-ימי מפולין לצרפת

אברהם זכאי – המפקד הראשון של הפלי"ם – מתייחס לשאול אביגור ויהודה ארזי

הטרגדיה האישית בחיי שאול אביגור - נפילת בנו גור במלחמת העצמאות

פינטר היהודי המקומי שטיפל ברכישת האוניות באיטליה עבור המוסד לעליה ב'

על הדרכים לשליחת שליחי המוסד מהארץ לאירופה, והסכנות שהיו כרוכות בהן



רשימת בכירים / פעילים מרכזיים במוסד

שם

כינוי

תפקידים מרכזיים (במסגרת המוסד ומחוצה לו)

אביגור (מאירוב) שאול

'בן יהודה' / 'אור' / 'ארצי' / 'כנרתי' הממונה על 'המוסד' מ-1939 עד תחילת 1948 ולאחר מכן מרכז הרכש באירופה ובמשה"ב

אבידוב יעקב "יאני"

'נסין' הממונה על השלוחות בסוריה, יוון וצפון-אפריקה

אבריאל אהוד

'אתי' ארגון 'הבריחה', ההעפלה ועסקאות הנשק עם צ'כוסלובקיה. יד ימינו של שאול אביגור (עד שהתפקיד הועבר לוניה הדרי)

אגמי (אוורבוך) משה

'אגמי' הממונה על השלוחה ברומניה

ארזי יהודה

'אלון' / 'ברוש' הממונה על שלוחת המוסד לעליה ב' באיטליה; מבכירי פעילי מפעל הרכש [הקש כאן לזיכרונותיו של שאול אביגור על ארזי בקשר להעפלה]

ארלוזורוב שולה

'גלית' / 'נועה' מזכירת מטה והממונה על מעבדת הזיופים עליה ד' (הוחלפה ע"י תמר אשל)

אשכולי יעקב

'גיורא' גזבר 'המוסד' בפאריס

אשל תמר

'אסנת' / 'הדס' / 'עדה' הממונה על המעבדה לזיוף מסמכים עבור עליה ד' במרסיי, צרפת [עדותה מפורסמת בדף זה; בנוסף, הקש כאן לסיפורה האישי והקש כאן למצגת עליה]

ברגינסקי יהודה "יוליק"

'אלכסנדר' / 'אפשטיין' / 'חנניה' פעיל מתחילת ההעפלה ב- 1934
בוקסנבאום יוסף "ג'ו"   יד ימינו של זאב שינד בארה"ב בתחום הספנות
בן יהודה יעקב "ינק"   שליח המוסד באיראן (1942-3), בתורכיה (1944-5) וביוגוסלביה (1945-6) [הקש כאן לראיון עם ינק]
בן נתן אשר 'ארתור' מרכז 'הבריחה' באוסטריה וגרמניה
ברפל יוסף 'קדמון' גזבר 'המוסד' בארץ ולאחר מכן מרכז 'המוסד' והפיכתו לחב' ספנות
גינזברג פנחס "פינו" 'ברג' גזבר המטה בז'נבה, ההעפלה והרכש
גייסמר-נגבי חנן 'פרננד' / 'חושי' מומחה בנושא ספנות
דן שייקה 'דן' פעיל 'הבריחה' ברומניה, נציג 'המוסד' ביוגוסלביה ולאחר מכן ברכש
דקל (קרסנר) אפרים 'אבירם' / 'איתן' / 'דקל' מפקד 'הבריחה' 1947 - 1946 (החליף בתפקיד את מרדכי סורקיס)
הדרי (פומרנץ) זאב וניה 'יסעור' / 'יהודה' המטה בפאריס, יד ימינו של שאול אביגור
זקימוביץ משה "זקי"   הממונה על השלוחה באיטליה (לאחר עדה סרני)
יחיאלי (שכטר) צבי 'אבידל' / 'גבעתי' מראשוני הפעילים לפני מלה"ע
ירושלמי בנימין "בן" 'דרומי' שהוכר כ'קפטן פדרו' פעיל שטח שעסק בהעפלה ורכש. בין היתר פיקד על הספינה 'נורה' - ספינת הרכש הראשונה להגיע ארצה
כרמיל (צ'רבינסקי) משה  'מיכאל' מזכיר 'המוסד' בתל אביב
לוין שלום 'אסף' סגן של עדה סרני באיטליה ולאחר מכן מרכז רכש לחיל האוויר
נמרי דוד "דוידקה" 'חפשי' / 'אשדותי' אחראי על פעילות המוסד לעליה ב' בארץ; החליף במחצית השנייה של 1947 את זאב שינד בתפקיד ראש שלוחת המוסד לעליה ב' בארה"ב
נצר צבי 'אלכסנדר' / 'אביב' פעיל ב'בריחה' וההעפלה באירן ופולין
סורקיס מרדכי   מפקד 'הבריחה' 1946 - 1945
ספיר מאיר   מפקד 'הבריחה' 1949 - 1948  (החליף בתפקיד את אפרים דקל); מחליפו של שאול אביגור כראש המוסד עם המעבר של אביגור לטיפול בעניני רכש [הערה: מאיר ספיר הוא אביה של המשוררת והמוזיקאית נעמי שמר]
סרני עדה 'דניאלה' / 'קלייר' / 'רוזנת' הממונה על שלוחת המוסד באיטליה (החליפה בתפקיד את יהודה ארזי)
צמרת שמריה 'רודי' הממונה על שלוחת המוסד במרסיי
קליגר-עליאב רות 'המואביה' / 'בת-שבע' מראשוני פעילי 'המוסד'
שבט (שוורץ) לוי 'גבריאל' גזבר 'החלוץ' לשעבר, מראשוני הפעילים לפני מלה"ע. הממונה על השלוחה ביוון
שדמי (קרמר) נחום 'דוב' מפקד ה'הגנה' באירופה וצפ' אפריקה (ת"פ שאול אביגור)
שולמן (בן צבי) פול 'בן צבי' פעיל בהכנת שתי הפאנים (לימים, מפקד חיל הים הראשון) [הקש כאן לראיון עם פול שולמן]
שוורץ אבי 'אנדרה' הממונה על השלוחה במרסיי (לאחר ששמריה צמרת חזר ארצה)
שנקמן צבי "גרישה" 'אלישע' פעיל משנת 1940. מקים עליה ד'
שילה-שולץ אפרים 'מיכה' פעיל המוסד ביוגוסלביה, רומניה ובולגריה. לפני לכן פעל גם באיראן ובמצרים
שינד זאב 'דני' ראש השלוחה של המוסד לעליה ב' בארה"ב







תמונותיהם של כמה מבכירי המוסד
(הקש על תמונה לפרטים על הבכיר/ה)



חשאיות פעילויות המוסד נשמרה, בין היתר, ע"י שימוש נרחב
במילות קוד עבור אנשים, מקומות, אוניות, וכיו"ב
יומן המבצעים של המוסד זרוע בהן ואין אפשרות להבינו בלי מפתח שמות הקוד
מוצגות כאן מעט מילות קוד, מתוך המאות שהיו בשימוש

באתר מפורסמים סיפורים אישיים רבים; אין למערכת האתר אפשרות לאמת את כל פרטיהם ולכן הכתוב בהם באחריות בלעדית של כותביהם.

Copyright© 2006 - 2022: Articles/stories/presentations/pictures - respective authors and/or copyright holders; Website design & code (html/php/xml/javascript) - Tzvi Ben-tzur; All rights reserved.