מאיר (מקס) בינט עלה ארצה מגרמניה ב-1935 עם משפחתו, והוא בן 17. לאחר מלה"ע השתלם בצפון אנגליה במקצועות הרדיו והנדסה אלקטרונית ובשנים 1947-48 שירת כ'גדעוני' באיטליה, שם עסק ביצור מכשירי קשר לספינות הרכש והמעפילים.

לאחר מלחמת העצמאות הצטרף לחיל המודיעין. בדצמבר 1951 יצא לגרמניה לבנות את הכיסוי שלו כמקס בינט, איש עסקים גרמני, לקראת משימות ריגול במצרים. באפריל 1952 יצא למצרים בפעם הראשונה. הוא הצליח להשיג מידע מודיעיני רב ערך תוך שהוא נעזר בקשרים שפיתח בצמרת השלטון המצרי ועם הקהילה של גרמנים-נאצים שהובאו למצרים עוד בתקופת המלך פארוק ושמשו כיועצים בתחומים צבאיים ומודיעינים.

במקביל וללא קשר לפעילותו של מאיר, הפעיל המודיעין הצבאי רשת של צעירים יהודים במצרים. בעקבות כישלון "עסק הביש" – שורת מעשי חבלה שהרשת ביצעה במצרים ביולי 1954  – נתפסו חברי הרשת. למרות שלא היה קשור אליהם, נתפס גם מאיר עקב טעות קשה של מערכת המודיעין בשמירה על מידור. המצרים ראו בו, בטעות, את ראש הרשת והיה ברור שיוצא להורג בתום משפטו. לאחר חמישה חודשים של עינויים וחקירות, התאבד מאיר ב- 21.12.54 בכלא המצרי, יום לפני שהיה צריך לעמוד למשפט.

אחרי כחמש שנים, ב- 1959, הוצאה גופתו ממצרים והוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים בטקס צבאי מלא, אך סודי (ע"מ לא לפגוע בסיכויים לשחרור נידוני עסק הביש, ששוחררו בסופו של דבר ב-1968). בנובמבר 1987, נערך טקס רשמי בנוכחות שר הביטחון דאז יצחק רבין, צמרת צה"ל וחברי משפחתו של מאיר, בו הוא הועלה לדרגת סא"ל והדרגות נמסרו לאלמנתו ג'ין. בתחילת דבריו פנה יצחק רבין לבני המשפחה ואמר "אנחנו במאוחר, אולי במאוחר מדי, באים לפרוע חוב ענייני ומוסרי לזכרו של מקס ולכם."

מישל בינט - דגן, בתו היחידה של מאיר, הקימה לזכרו אתר באינטרנט – הקש כאן לביקור באתר.

---

ה'גדעונית' שוש קיני מספרת על פגישותיה עם מאיר בינט

מישל בינט-דגן מספרת על אביה

---