סיפור הפלגת "הפאנים"       

חזור לדף הבית> ההעפלה> תאורי הפלגות

12/1947, 15,240 מעפילים

פרשת "הפאנים" – האוניות 'עצמאות' ו'קיבוץ גלויות' שהפליגו עם מספר שיא של 15,240 מעפילים על סיפונן – היא העדות המרשימה ביותר ליכולת התכנונית, אדמיניסטרטיבית ומבצעית שפיתח המוסד לעליה ב' לאורך שנות פעילותו. הפרשת נמנית על שלשת הפרשות החשובות והמרכזיות של מפעל ההעפלה, לצד פרשת לה ספציה ופרשת האקסודוס.

ה"פאנים" היו שתי אוניות משא אחיות, Pan York ו- Pan Crescent – שנת ייצור 1901, תפוסה 4,570 טון, אורך 110 מטר ורוחב של 18 מטר, מהירות 14 קשר – שנרכשו ע"י המוסד לעליה ב' בארה"ב באמצעות חברת קש בשם
FB Shipping (ר"ת של Fuck Britain...) בבעלות איש המוסד היהודי האמריקאי קצין הים פול שולמן (לימים המפקד בפועל הראשון של חיל הים). את הרכש ניהלו ראש שלוחת המוסד לעליה ב' בארה"ב זאב שינד (לימים יו"ר מועצת המנהלים של 'צים' בארה"ב) ויד ימינו ג'ו בוקסנבאום, כאשר בצד המוכר עמד היהודי ידיד הציונות (וידיד אישי של חיים ויצמן) סם "מלך הבננות" זמוריי. ברכש האוניות השתתף גם מוריס גינצבורג – בעליה של חברת ספנות פרטית ואיש מפתח בפעילות שלוחת המוסד בארה"ב (שבין היתר גם החליף את פול שולמן כבעל חברת  FB Shipping, והיה רשום כבעלים של האוניות עצמן).

האוניות הפליגו מארה"ב לים התיכון במהלך מאי 1947, עם צוותים מקצועיים אמריקנים, במתכונת הפלגה מסחרית רגילה בה הן נשאו מטען של פוספטים וכלי רכב (ההפלגה הניבה למוסד רווח נאה של כ- $200,000 – כחצי מעלות האוניות). לצורך הכנתן לקליטת 6,500 מעפילים כל אחת, נשלחה ה'פאן יורק' למרסיי, הצוות האמריקני שוחרר, וצוות חדש בראשותו של רב החובל גד הילב תפס את מקומו. בצוות שירתו הספרדי אסטבן הרננדורנה ("קפיטן סטיב") בתפקיד הקצין הראשון ואפרים צוק בתפקיד מכונאי ראשי. יתר אנשי הצוות היו בעיקר גולים ספרדים רפובליקנים. ה'פאן קרסנט' נשלחה לוונציה והצוות האמריקני הוחלף ע"י צוות איטלקי. באוגוסט הצטרפו המלווים, בפיקודם של אנשי הפלי"ם ברצ'יק מגן ב'פאן קרסנט' וניסן לויתן ב'פאן יורק'.

רומניה הסכימה בינתיים לאפשר יציאת 15,000 איש, וכן הסכימה לביצוע עבודות ההכנה באוניות בנמל קונסטנצה מאחר שבגלל לחץ בריטי אי אפשר היה להמשיך בהן בצרפת ואיטליה. צוות ההתקנות בראשותו של גדע שוחט יצא בסוף אוגוסט על סיפון 'פאן יורק' לקונסטנצה ואילו 'פאן קרסנט', שהתעכבה בוונציה בגלל חבלה בריטית, הצטרפה בסוף ספטמבר. במהלך נובמבר מונה יוסי הראל כמפקד ההפלגה המתוכננת.

הבריטים, שעקבו אחר האוניות מאז כניסתן לים התיכון וידעו על מטרתן, הפעילו לחץ על האמריקאים שילחצו מצדם על ראשי הישוב לבטל את ההפלגה. "הנימוק" העיקרי שלהם היה ש"בריגדה שלמה של בולשביקים" תגיע חו"ח לארץ. הממשל האמריקני "קנה" את העמדה הבריטית והפעיל לחץ כבד על משה שרת ואנשיו לבטל את ההפלגה בטענה שהיא תחבל ביישום החלטת האו"ם מה-29 בנובמבר. שרת השתכנע שאכן יש לבטל, או לפחות לדחות, את ההפלגה ודרש את התערבות בן-גוריון בנושא. מאחר ובן-גוריון והנהלת הסוכנות קיבלו את עמדת שרת, נזעק שאול מאירוב-אביגור, ראש 'המוסד לעליה ב', ב-9 לדצמבר ארצה ע"מ לנסות ולבטל את החלטת ההנהגה הלאומית. שאול טען ש"הרכבת כבר יצאה מהתחנה" –  ביטול או דחייה בשלב זה יגרמו סבל עצום ונזק בל ישוער לאלפי משפחות שכבר החלו בהכנות האחרונות לקראת צאתם לדרך, שלא לדבר על החשש ששלטונות רומניה יחזרו בהם מהסכמתם למבצע. במהלך השבועיים הקרובים ארגן צוות בראשותו של יענק'לה סלומון (המג"ד הראשון של הגד' ה-4, גדוד המטה, של הפלמ"ח, ואחרי מלה"ע מפקד 'ההגנה' ברומניה, הונגריה וצ'כוסלובקיה) את הסעתם ברכבות של  אלפי יהודים מכל רחבי רומניה, בעיצומו של חורף קשה ומושלג, לנמל הבולגרי בורגס –  הנמל שנבחר כנמל המוצא לאחר שהרומנים דרשו במפתיע שעליית הנוסעים לאוניות תתבצע בבולגריה. ההתפתחויות הללו בשטח – למעשה ביטוי למרד לא מוצהר בהנהגה הלאומית – יצרו לחץ אדיר "מלמטה" שאילץ את בן-גוריון והנהלת הסוכנות לסגת מהתנגדותם להפלגה.

בנמל בורגס הצטרפו למעפילים מרומניה גם 420 מעפילים צעירים מבולגריה – "הסנונית הראשונה" בעלייה ההמונית של יהדות בולגריה שרוב רובה עלה תוך כדי מלחמת העצמאות (40,000 עד לאמצע 1949).  עם למעלה מ- 15,000 מעפילים על סיפונן (כ-2,000 יותר מהמתוכנן) הפליגו הספינות מהנמל ב-26 בדצמבר. על המעפילים באוניות נמנו 1,700 ילדים מתחת לגיל חמש ו-4,000 מתחת לגיל 17. במהלך ההפלגה נולדו 6 תינוקות.

השמות המבצעיים שקיבלו היו 'עצמאות' ל'פאן קרסנט' ו'קיבוץ גלויות' ל'פאן יורק'. 'קיבוץ גלויות' הייתה אוניית הפיקוד עליה הפליג יוסי הראל. המלווים על 'עצמאות' היו ברצ'יק מגן (מפקד), מיכה פרי, מאיר אברהם, אליעזר ערמון, גרישה שנקמן (מבכירי המוסד לעליה ב'), בצלאל פלדמן, יצחק - "אייק" - ארן (שהחליף את רב החובל האיטלקי לאחר הגעת האוניה לפמגוסטה), אברהם פרטקין, וה'גדעונים' גד ליפשיץ וחיים גולדיס (שהיה גם 'גדעוני' בהפלגת 'ברכה פולד' נהרג במלחמת העצמאות ליד חולדה בעת ששימש כקצין קשר של השיירות לירושלים הנצורה). לצוות האונייה הצטרפו המתנדבים האמריקנים אבי ליבני, צ'רלי וייס, ויוג'ין אלכסנדר. המלווים על 'קיבוץ גלויות' היו ניסן לוויתן (מפקד), זלמן פרח, גדע שוחט, עקיבא אופנבך, וה'גדעוני' ראובן "פופכן" אורן. לצוות האונייה הצטרפו המתנדבים מצפון אמריקה וילי רוסטוקר, ארווין וינגרטן, דוד לוונטל ודני מלובסקי. 

לאור החשש שעימות אלים בין המעפילים לבריטים בארץ יגרור סיבוכים מדיניים שיפגעו בהישג הטרי של החלטת הכ"ט בנובמבר, החליטה ההנהגה הלאומית להגיע להבנה עם הבריטים לפיה האוניות תפלגנה לקפריסין במקום לארץ. אהוד אבריאל, מבכירי 'ההגנה' ובעל קשרים עם אנשי המודיעין הבריטי עוד מימי מלה"ע, העביר לבריטים את המסר. בהתאם, ולאחר שהאוניות עברו את מיצרי הדרדנלים, הושג הסכם עם הבריטים לפיו המעפילים ירדו ללא התנגדות בקפריסין ויועברו שם למחנות המעצר, הבריטים לא יחרימו את האוניות או יעצרו את הצוותים, ויאפשרו לרבי החובלים, גד הילב ו"אייק" ארן, ולצוות מצומצם לתחזק את האוניות, שתשארנה במעצר בקפריסין. ב-31 בדצמבר אחה"צ עלו הבריטים על האוניות, לא חמושים עפ"י ההסכם, ונטלו עליהן את הפיקוד. האוניות הגיעו למחרת לקפריסין.

לאחזקת האוניות במצב כשיר לשייט בזמן מעצרן בקפריסין סייע סוכן האוניות היווני המקומי פרודרומוס פפהווסיליו, שהפך לדמות אגדית בשל פעולותיו למען העצורים במחנות (לימים  נהיה סוכן 'צים' בקפריסין וראש אגודת הידידות ישראל-קפריסין). לאחר הקמת המדינה, ביולי 1948, הועברו ארצה בשתי האוניות רוב משוחררי המחנות בקפריסין, כ-30,000 במספר. שמה שם ה'פאן יורק' הוסב ל'קוממיות'. האוניות המשיכו להביא עשרות אלפי עולים בגל העלייה ההמונית מנמלים באיטליה, צרפת ויוגוסלביה [הערת מערכת].

[רשם: צבי בן-צור]



סיפורו של שלום איתן- מעפיל
ב'פאן יורק'
יעקב סלומון
יעקב סלומון: ארגון "הפאנים"
ברצ'יק
דב מגן (ברצ'יק)
מספר על
ה'פאן קרסנט' - 'עצמאות'
מאירקה אברהם
מאירקה אברהם: סיפור
רכבת מעפילי ה'פאנים'
חיים סנש מספר על האוניה  פאן קרסנט
חיים סנש מספר על
ה'פאן קרסנט'
ראובן ''פופכן'' אורן
ה'גדעוני' ראובן "פופכן"
 אורן מספר (בין היתר) על ההפלגה
פיני אשוח מספר על האוניה עצמאות
פיני אשוח מספר על
החבלה הבריטית באוניה 'עצמאות'

[הערת מערכת]
פאן יורק
סיפור מעצרן של "הפאנים" בקפריסין
וחלקן בהבאת משוחררי המחנות לארץ
קפטיין סטיב
"קפיטן סטיב" מספר




יוסי הראל, מפקדן של 'כנסת ישראל', 'יציאת אירופה תש"ז', ו"הפאנים"  

הפלגת הפאנים
המעפילים מוסעים ברכבות משא לנמל המוצא, דצמבר 1947

הפאנים בקונסטנצה
האוניות-אחיות עוגנות בנמל קונסטנצה, שם הושלמו ההכנות להפלגתן

הפאנים בקונסטנצה
במהלך עבודות ההכנה של הספינות בנמל קונסטנצה


הפאנים בקונסטנצה
למעלה מ- 7,500 דרגשי עץ (40x180) מורכבים בבטן כל אוניה לשמש מיטות למעפילים

הפאנים בקונסטנצה
המעפילים עולים לאוניות

הפאנים בקונסטנצה
אונית המעפילים 'עצמאות'

מברק מבן-גוריון אל הפאנים
מברק מב.ג. לאוניות עם הוראה להענות בחיוב אם תגיע
 הצעה בריטית להפליג ישירות לקפריסין


מברק בריטי בנוגע לפאנים
מברק בריטי מהארץ לאוניות הצי העוקבות אחרי הפאנים
מדווח על נכונות ההנהגה להתפשר על קפריסין;
לא ברור אם המידע הוא ע"ס מקורות המודיעין הבריטי או
המסר שהבריטים קיבלו מההנהגה

powered by FreeFind

האתר מפרסם סיפורים אישיים רבים כפי שנכתבו ע"י האנשים עצמם; אין למערכת האתר אפשרות לאמת את כל פרטיהם ולכן כל הנכתב באחריות בלעדית של הכותבים.

Copyright© 2006 - 2021: Articles/stories/presentations/pictures - respective authors and/or copyright holders; Website design & code (html/php/xml/javascript) - Tzvi Ben-tzur; All rights reserved.