הספינה – סְקוּנֶר תלת-תרני איטלקי בשם 'ברוּנה' – קיבלה את שמה המבצעי ע"ש ארבעה עשר לוחמי הפלמ"ח שנהרגו ב"ליל הגשרים", ביוני 1946, בעת תקיפת גשר א-זיב ליד נהריה (השם 'י"ד חללי גשר א-זיב' הוא וריאציה שהשתרשה לשמה המקורי כפי שהיה רשום על סיפונה העליון: י"ד גבורי גשר זיב) והוענק לה לציון שנה למבצע.

הספינה הגיעה ב-9 ביולי 1947 ממרסיי, נמל ההכנה שלה, לנמל מיליארינו (דר' ללה ספציה) ע"מ לאסוף את המעפילים, אך המשטרה המקומית מנעה את הפעולה. הספינה התרחקה מהחוף אל אזור מצפון לקורסיקה. במבצע חשאי בלילה שבין ה-15 ל-16 ביולי הועלו המעפילים מנקודת חוף בפארק מיליארינו (שבין פיזה לויארג'יו) ע"ג ספינת העזר של המוסד לעליה ב' 'אלברטינה', ממנה הם הועברו בלב-ים לספינה.

המלווים בספינה היו מפקדה אליעזר טל (קליין), שלום דוליצקי אורי הורוביץ וה'גדעוני' יצחק ברויאר. מלווי ספינת העזר היו זאב פז וה'גדעוני' יוסף לזרובסקי.

משחתת בריטית גילתה ב- 18 ביולי את הספינה בהיותה במיצר מסינה בדרום איטליה, ומאותו שלב לוותה במסעה ע"י הצי הבריטי. במהלך ההפלגה היו 3 לידות ומקרה של התאבדות מעפיל שטבע בקפיצה למים. הספינה תוכננה לפגוש בדרכה את ספינת המעפילים 'שיבת ציון', שיצאה באותו זמן מחופי אלג'יר, ולקלוט את מעפיליה. בגלל ליקויים בתקשורת בין שתי הספינות לא יצא המפגש אל הפועל.

עם התקרבה לנמל חיפה ב- 28 ביולי, נצמדו לספינה שלוש משחתות נוספות. הספינה הגיעה לחיפה במקביל להגעת מגורשי 'אקסודוס' לחופי צרפת. על רקע המפנה במדיניות הגירוש הבריטית כלפי מעפילי 'אקסודוס', וכנראה גם עקב המספר הרב של משפחות, ילדים ותינוקות בקרב המעפילים (כ-100 ילדים ותינוקות, 34 נשים הרות בתחילת המסע, 31 בסופו), הוחלט לא להתנגד להשתלטות של הבריטים על הספינה ולהעברת המעפילים לאונית הגירוש, ולבחון את כוונות הגירוש שלהם. המלווים הסתפקו רק בחבלה מכוונת במנוע הספינה, שאילצה את הבריטים לגרור אותה לנמל חיפה. למחרת הועלו המעפילים לאונית הגירוש 'אמפייר קומפורט' והועברו למחנות המעצר בקפריסין.

[כתב: צבי בן-צור]

---

המלווה אורי הורביץ מספר על 'י"ד חללי גשר א-זיב'
רישומי 'יומן המבצעים' של המוסד לעליה ב' על ה'י"ד חללי גשר א-זיב'

---

הספינה 'י"ד חללי גשר א-זיב'


שם הספינה כפי שהיה רשום עליה: 'י"ד גבורי גשר זיב'


דיווח עיתונאי מה-30 ביולי על מעפילי הספינה