|
|
11/1946, 3,856 מעפילים
אונית המעפילים 'כנסת ישראל'
נקראה ע"ש האירגון העצמאי של
היישוב היהודי בארץ. שמה
הקודם של האונייה בהפלגה
היה 'תנועת המרי העברי', אולם
יום לפני הגעתה לארץ שונה
השם: ראשי המחלקה המדינית
בסוכנות היהודית, משה שרתוק
(שרת) וגולדה מאירסון (מאיר)
כפו שם פחות מתגרה בבריטים,
משום שבאותה עת קיימו דיונים
משפטיים בנוגע לחוקיות
גירושם של המעפילים
לקפריסין.
האניה – מהגדולות שידע מפעל
ההעפלה - הוכנה לקראת הפלגתה
לארץ בנמל באקאר ביוגוסלביה
בידי צוות בראשותו של בנימין
ירושלמי, שהסתייע ב- 300 שבויי
מלחמה גרמנים "מתנת" ממשלת
יוגוסלביה. השלטונות
המקומיים התייחסו באהדה
רבה למפעל ההעפלה, ונשיא
יוגוסלביה, יוסיפ טיטו,
אף ביקר בנמל בעת ההכנות.
ל'כנסת ישראל' נילוותה ספינת
מעפילים קטנה שנקראה 'אבא
ברדיצ'ב' (ושכונתה
"הקדושה"), ע"ש
החלוץ והצנחן
אבא ברדיצ'ב ז"ל שבמרץ 1944 הוצנח
ליוגוסלביה ובהמשך שליחותו
נתפס ונרצח בידי הנאצים.
היא הייתה אמורה להעביר את
נוסעיה ל'כנסת ישראל'
ולהחזיר לאירופה את הצוותים
הזרים, ובכך למנוע את נפילת
שתי האוניות על ציוותיהן
בידי הבריטים.
מפקדי ההפלגה היו בנימין (בן)
ירושלמי ,שהשתתף בשלב הראשון
של המסע, ויוסי הראל.
מלווה נוסף היה
ראובן יתיר,
וה'גדעוני' היה
יואש (צ'אטו) צידון.
'גדעוני' נוסף היה
חיים פורת
(ע"ג 'אבא ברדיצ'ב').
לצד צוות המלווים הוקמה
מיפקדה המורכבת מנציגי
התנועות השונות אליהן
השתייכו המעפילים, ובראשה
עמד נציג תנועת 'הנוער
הציוני' יצחק ארצי (הידוע
גם כ'אבא של שלמה';
ליומנו מההפלגה הקש כאן
ודלג לעמ' 158 בקובץ).
האניות הפליגו מבאקאר
ב- 5 בנובמבר 1946, עם 3,445 מעפילים על
'כנסת ישראל' , ו- 400 על 'אבא ברדיצ'ב'.
כעבור ארבעה ימים נקלעו שתי
האוניות לסערה קשה בים
האדריאטי, מנועה של 'אבא
ברדיצ'ב' השתתק, היא נסחפה
לעבר סלעי החוף והתרסקה.
כל מעפיליה ניצלו והועברו
ל'כנסת ישראל', שנשאה כעת 3,845
מעפילים. במהלך ההפלגה ארצה
הצטרפו עוד 11 תינוקות למניין
המעפילים. ב- 21 בנובמבר העבירה
'כנסת ישראל' סמוך לאי סירינה
את בנימין ירושלמי ואת רוב
הצוות הזר לסירה שיצאה מנמל
פיראוס. מאותה נקודה ועד
לחופי הארץ הושטה האונייה
בידי המלווים וצוות מקרב
המעפילים, עם ראובן יתיר
בתפקיד רב-החובל.
ב– 24 בנובמבר עצרה אותה משחתת
בריטית וציוותה עליה להפליג
לקפריסין. אך היא המשיכה
לכיוון חיפה והוקפה ע"י 3
משחתות בריטיות. הספינה
הובלה לחיפה ונמסרה לטיפול
הצבא, בינתיים הוגשה עתירה
לבית המשפט העליון נגד
הורדתם, כליאתם וגירושם של
המעפילים. עוד לפני מתן פסק
הדין, הוחל בהורדתם בכוח ואז
התפתח מאבק אלים, מהקשים שידע מפעל ההעפלה,
במהלכו נהרגו שני מעפילים
- חיים מולר (מוללער) והנער יצחק אייזיק רוזנבאום.
נהרג גם חייל בריטי. אחרי שרימוני גז חדרו לחדר
התינוקות נתן יוסי הראל,
מפקד ההפלגה, פקודה להיכנע.
המעפילים גורשו לקפריסין
[הערת מערכת].
[כתב: צבי בן-צור]
ראובן יתיר
, מלווה האניה,
מספר
|
יוסי הראל, סגן ואח"כ
מפקד האניה, מספר
[הערת מערכת]
|
יואש (צ'אטו) צידון
, מלווה/'גדעוני'
האניה, מספר
[הערת מערכת]
|
אבא ברדיצ'ב,
מצנחני היישוב במלה"ע
שנרצחו ע"י הנאצים
'כנסת ישראל' בקרבת נמל חיפה
'כנסת ישראל' - תמונה של הצייר שמואל כץ שהיה מעפיל באניה
רישומים נוספים מאת ישראל כץ: (1) ישראל והאקורדיון ניצלים מטביעת 'הקדושה'; (2) בבטן 'כנסת ישראל'; (3) הקרב עם הבריטים בנמל חיפה
איומי המעפילים כחלק ממאבקם בבריטים
המצבה על קברו של חלל ההעפלה מ'כנסת ישראל' חיים מולר ז"ל
|
|
