|
עם הגידול בשיעורי
ההעפלה בקיץ 1946 התמלא
מחנה המעצר בעתלית.
הבריטים החליטו
להתחיל ולגרש את המעפילים
למחנות מעצר בקפריסין, כאמצעי להרתעת היישוב היהודי מהמשך מפעל ההעפלה.
הראשונים להיות מגורשים
היו 1,300 מעפילי הספינות
'הנרייטה סאלד' ו'יגור' באמצע
אוגוסט 1946 (מבצע 'איגלו').
באמצע 1947 כבר היו במחנות
קפריסין כ-15 אלף מעפילים.
מעמד העצורים היה כשל שבויי
מלחמה. המחנות נוהלו בפיקוח
משותף של משרד החוץ הבריטי,
משרד המושבות, ממשלת המנדט
והצבא הבריטי. אולם הניהול
הפנימי במחנות היה כולו בידי
העצורים באמצעות נציגי
המפלגות הציוניות ושליחי
ה'הגנה'.
התארגנות חשאית מטעם ארגון
ההגנה של המעפילים, שהוקמה
ונוהלה ע"י אנשי פלמ"ח, נקראה
'שורות המגינים'. במסגרתה התאמנו
כ-11,000 מצעירי המחנות באימוני
צבא, עם רובים ואקדחים מעץ,
לקראת עלייתם לארץ. כ-7,000 מהם
הספיקו לקחת חלק במלחמת
העצמאות לאחר שיחרורם.
רבים מאנשי הפלי"ם מלווי
אניות המעפילים, ואתם אנשי
צוות זרים ומתנדבי מח"ל בעליה ב', גורשו אף הם
לקפריסין יחד עם המעפילים.
אנשי הפלמ"ח והפלי"ם במחנות
קיימו קשר הדוק בין הארץ
למחנות, כולל קשר אלחוטי עם
מפקדת הפלמ"ח בארץ ותנועת
פעילים חופשית למדי תוך
הסתייעות במנהרות שנחפרו,
ספינות דייג כדוגמאת
ה'כריש'
("המיוחדת" - "טקסי-השירות" של הפלי"ם בין
הארץ לקפריסין), הצטרפות
למשוחררים על חשבון מכסת
העליה החודשית (מדי חודש
שוחררו מהמחנות 750 איש - מחצית
ממכסת רשיונות העלייה
הממשלתית), וכיו"ב.
התשתית הארגונית של הפלמ"ח
במחנות שימשה גם את אנשי
החבלה הימית בקפריסין,
לאחר העתקת פעילות
'החוליה' מהארץ לאי במרץ 1947.
מחנות בהם הוקמו אוהלים
כונו "מחנות קיץ", וכאלה שכללו
צריפי פח כונו "מחנות חורף".
תנאי החיים במחנות היו קשים.
המזון היה דל. החום בקיץ,
באזור נטול צל, והקור בחורף
היו כבדים. אך האירגון
הפנימי והסיוע מהיישוב
בארץ ומארגון הג'וינט הקלו
על הסבל.
במחנות, שהתקיימו 30
חודשים, התקיימו גני ילדים,
בתי ספר, מרפאות, פעולות
תרבות, ואף בתי-משפט פנימיים.
נולדו מעל לאלפיים
תינוקות.
פירסום עולמי ראשון לשגרת
החיים הקשה שבמחנות נתנה
העיתונאית היהודיה רות
גרובר שביקרה בהם בסוף יולי 1947
בעיקבות סיקורה את פרשת
האניה 'אקסודוס',
מתוך צפיה שלא התגשמה
שמעפילי האניה יגורשו
אליהם (בספרה "עדת ראיה" - WITNESS -
ניתן למצוא צילומים
בלעדיים מהחיים במחנות).
עד לסיום המנדט גורשו
לקפריסין כ- 52 אלף מעפילים
(כולל 15 אלף מעפילי ה'פאנים'
שהפליגו בהסכם ישירות
לקפריסין). סמוך למועד הקמת
המדינה החלו הבריטים
בשיחרור קבוצות קבוצות של
עצורים. ביוני 1948 הגיעה למחנות
משלחת צה"ל לטפל בגיוס
המעפילים לצה"ל. אך התקווה
לשחרור מיידי של כל העצורים
עם קום המדינה נכזבה. צצו
אמנם בתחילה בעיות
לוגיסטיות וביטחוניות, אך
הסיבה להמשך קיום המחנות
הייתה הסירוב של הבריטים
לשחרר אנשים בגיל גיוס.
במהלך קיץ 1948 שוחררה אמנם
ועלתה לארץ, באמצעות ה'פאנים',
המסה העיקרית של עצורי
המחנות, אך הבריטים המשיכו
להחזיק בכ-10,000 עצורים, רובם
גברים בגיל גיוס ומיעוטם
בני משפחותיהם שבחרו להשאר
איתם. ב-24 בינואר 1949 החל מבצע
'פדות' שבמסגרתו ביצעו
האניות 'גלילה' ו'עצמאות' שש
הפלגות להעלאת שארית
העצורים. ב-10 לפברואר עזב
אחרון העצורים וירד המסך
על פרק מחנות קפריסין
בהיסטוריה.
אליעזר טל
מספר על בריחת המלווים
מהמחנות בסתיו 1946
|
איה (פינקרפלד) מאיר
- 'גדעונית' הספינה 'כתריאל יפה' - מספרת
מחוויות המעצר בקפריסין (קטע וידאו קצר)
[הערת מערכת]
|
מסע הייסורים של מעפילי 'כתריאל יפה',
בים ובמחנות קפריסין,
מאת המעפיל אברהם אביאל
|
גילויי מוראל נמוך בצוות אנית הגירוש
OCEAN VIGOUR
|
ה'דלין' במבצע לחילוץ צוותות זרים
ממחנות המעצר בקפריסין
|
מעצר 'הפאנים' בקפריסין וחלקן של האניות בפינוי עצורי המחנות
|
|
|
שמירה בריטית על מחנות קפריסין
|
מחנות קפריסין
בציור של הצייר שמואל כץ
שהיה מעפיל
ב'כנסת ישראל'
וגורש לקפריסין יחד עם
שאר חבריו להפלגה. תערוכתו
הראשונה נערכה במחנות.
|
|
מחנה חורף (פחונים) בקפריסין
במחנות נולדו כ-2,200 תינוקות.
בתמונה התעודת לידה הארעית
שהנפיקו הבריטים לאחד מהם -
אורי פרברי, שהוריו (איתו במחנה, בתמונה מימין)
היו בין
עצורי הספינה 'לנגב'.
לפי עדותו של אורי, הוריו
הגיעו איתו ארצה ב- 28.11.1947
כשהבריטים התירו עלייתם
של 2000 תינוקות עם הוריהם
(עליה שזכתה לכינוי "עלית 2000 התינוקות").
|
|
