סיפור הפלגת כתריאל יפה

סיפור הפלגת 'כתריאל יפה'

תוספת פרטים על ההפלגה
[הערת מערכת]

8/1946, 604 מעפילים

נקראה ע"ש כתריאל יפה ז"ל – מראשוני הימאים, מוותיקי מלווי אוניות מעפילים, ורב חובל הספינה בה יצאו כ"ד יורדי הסירה למבצע ממנו לא שבו.

הספינה יצאה ב-31 ביולי 1946 מבוקה די מגרה (דר' ללה ספציה, איטליה) כשעל סיפונה 604 מעפילים, ביניהם רבים מ'ילדי סלבינו' (יתומים ניצולי שואה שחסו במוסד בכפר סלבינו שהוקם על ידי אנשי היחידות העבריות בצבא הבריטי). המלווים היו מפקד הספינה אליעזר טל (קליין) וה'גדעונית' איה מאיר (פינקרפלד).

תוך כדי הפלגה נתקבלה הוראה להיפגש עם הספינה 'כ"ג יורדי הסירה' ולאסוף את מעפיליה. בשל תקלות שונות לא יצא המפגש לפועל. הספינה נתפסה ונגררה למפרץ חיפה ב – 13 באוגוסט, שם הושמה במעצר. מפקד הספינה, אליעזר טל, הסתייע במעפילים ע"מ לנסר את שרשרת העוגן תחת אפם של השומרים הבריטיים. בעוד קבוצה קטנה של מעפילים בראשותו של ברונק בורשטיין עסקה בניסור, שרו יתר המעפילים בקולי קולות ע"מ לטשטש את הרעש והשגיחו על אנשי המשמר. כתוצאה מניתוק העוגן החלה הספינה להיסחף עם הרוח לכיוון ק. חיים. גוררת עם כוח גדול דלקה אחריה ותפסה אותה. מעפילי הספינה היו בין הראשונים שגורשו לקפריסין. ההתנגדות לוותה במאבק אלים.

בסיוע שלש מעפילות צעירות מקבוצת ילדי סלבינו – אניטה מרימסקי והאחיות עדינה בן פנחס ואחותה הצעירה אילה אביאל – הבריחו המלווים לאונית הגירוש חומר נפץ שהועבר אליהם לספינה בתוך כיכרות לחם ע"י זלמן פרח. המעפילות הסתירו את חומר הנפץ בנעליהן כרפידות, ולמזלן החיפוש על גופן לא כלל את הנעליים. המטען הופעל ע"י אליעזר וזלמן וגרם לאונית הגירוש נזק קל.