סיפור הפלגת תיאודור הרצל

סיפור הפלגת 'תאודור הרצל'

תוספת פרטים על ההפלגה
[הערת מערכת]

4/1947, 2,641 מעפילים

האוניה (עשוית ברזל, נבנתה ב- 1907 באנגליה, תפוסה 1,768 טון, מונעת פחם, מהירות מרבית של 8 קשר) נרכשה ע"י 'המוסד לעליה ב' בארה"ב והוכנה ע"י צוות ההתקנות במרסיי בראשותם של גדע שוחט ונחום כרמלי-'שמיר'.

האוניה הפליגה ב- 2.4.47 מנמל סט, צרפת, ועליה 2,641 מעפילים. צוות המלווים כלל את מוקה לימון, המפקד; יוש הלוי, אריה ויצמן, בצלאל-'צולו' פלדמן, חיים וינשלבוים, ו'הגדעוני' נחמן-'בוב' בורשטין. התלוו למסע גם כמה עיתונאים זרים ובראשם מויש פרלמן, איש 'המוסד' בעל אזרחות בריטית (לימים הממונה על לשכת העיתונות הממשלתית).

בדרכה היא היתה אמורה להעלות כ-1,000 מעפילים נוספים באיטליה, אך בשל תקלות טכניות החליטו המלווים להמשיך ישירות ארצה. גם מפגש מתוכנן באזור החוף התורכי עם הספינה 'שאר ישוב' ע"מ לקלוט את מעפיליה (לפי שיטת שילוב שתי ספינות בהפלגות המעפילים) נזנח עקב תקלות קשר ב'תיאודור הרצל'.

ב- 13.4 היא נתפסה ע"י הצי הבריטי. במהלך קרב התנגדות מן הקשים של מפעל ההעפלה נהרגו 3 מעפילים מאש חיה, אהרן דוב, פנחס וייס ומנחם סמט ז"ל. הפצועים והחולים הועברו למעצר בעתלית והיתר הוגלו לקפריסין. דו"חות מפקדי המשחתות שנטלו חלק בקרב, מצביעים על אבדן שליטה ומבוכה בשל ריבוי הנפגעים:

"The most unusual feature of the arrest was the level of employment of firearms by the boarding party: of over a score of casualties among the immigrants ten suffered gunshot wounds, of whom two died at the time and one died later."

לאחר הקמת המדינה נשלפה האניה מ'צי הצללים' והועסקה בהסעת עולים, בפיקוד צוות ישראלי ומלווים יוצאי הפלי"ם. ב-1950 נמכרה לגורמים פרטיים וב-1952 נמכרה לגרוטאות.

[רשם: צבי בן-צור]