|
|
לאחר פרסום 'הספר הלבן'
הבריטי במאי 1939, שהגביל את
מכסת העולים היהודים
שהורשו להיכנס ארצה – 75,000
בחמש שנים, 25,000 מיד והיתר 10,000
מדי שנה
–
הקימה ממשלת
המנדט הבריטי מחנה
בקרבת עתלית, שיועד
לשמש כמרכז מעצר של
עולים בלתי-חוקיים
שהתדפקו על שערי הארץ,
הימיים והיבשתיים.
מספר העצירים ששוחררו
מהמחנה מדי חודש הופחת
מהמכסה הנ"ל.
המחנה הופעל ע"י הבריטים עד להקמת המדינה ב-1948.
עם הגידול בשיעורי
ההעפלה בקיץ 1946 התמלא
מחנה המעצר בעתלית.
הבריטים החליטו
להתחיל ולגרש את המעפילים
למחנות מעצר בקפריסין,
כאמצעי להרתעת היישוב היהודי מהמשך
מפעל ההעפלה.
למחנות המעצר בקפריסין
גורשו כ- 51,500 מעפילים מספינות
המעפילים שנתפסו ע"י
הבריטים מול חופי הארץ בתקופה שבין
אוג' 1946 לאפר'
1948 (המספר כולל את 15,200 מעפילי 'הפאנים'
שהפליגו ישירות לקפריסין תחת
הסכם עם הבריטים).
מחנה עתלית |
מחנות קפריסין |
מעפילים במחנה המעצר בעתלית
מחנה חורף (פחונים) בקפריסין
מחנה קיץ (אוהלים) בקפריסין
מעפילי 'אקסודוס 1947' נעצרו
תחילה במחנות פופנדורף
ואמסטאו שבקירבת
המבורג, באזור
הכיבוש הבריטי
של גרמניה. בנובמבר 47 הם עברו בהסכמה לשני
מחנות עקורים במזרח פרוסיה.
בתמונה: מעפילים צעירים
מה'אקסודוס', שוב מאחורי גדרות,
שוב מפגינים רוח התנגדות
"רציף הדמעות" בנמל חיפה – הרציף ממנו גורשו
למעצר בקפריסין מעפילי 39 האוניות
שנתפשו ע"י הבריטים בתקופה שבין
אוגוסט 1946 ואפריל 1948.
[תמונת הרציף צולמה ע"י קצין בריטי ב-26 באפריל 1948
עם כניסתה של ספינת המעפילים
'נחשון הקסטל' בגרירה
לנמל והיא מראה פליטים
מסוג אחר - אלפים מערביי חיפה ממתינים
לאוניות שיעבירו אותם ללבנון לאחר שחיפה
שוחררה ע"י כוחות ההגנה]
|
|
