סיפורה של ה'דרומית' (Kefalos)       

חזור לדף הבית> מפעל הרכש וצי אוניותיו> פעילות הרכש בארה"ב

אניות הרכש


'דרומית' ('קפאלוס') הייתה אוניית הנשק הבודדה שהגיעה לארץ במסגרת פעילות הרכש בארה"ב. האונייה הפליגה ממקסיקו, נושאת רכש שחלקו נרכש במקסיקו וחלקו הוברח למקסיקו מארה"ב. בפרט, הביאה האונייה דלק מטוסים בשעה שחה"א טס על "הטיפות האחרונות" שהיו ברשותו ואפשרה בכך את המשך מבצע 'אבק' בנגב (מבצע לוגיסטי רחב מימדים כהכנה למבצע 'יואב' לכיבוש הנגב הצפוני ובאר שבע).

באביב 1948 התגלה למארגני רכש הנשק בארה"ב מקור להשגת עודפי ציוד צבאי בהוואי. פעיל רכש בשם הרמן ("האנק") גרינשפן – יהודי קשוח שהיה במלה"ע מפקד פלוגה בכוח של גנרל פאטון – נשלח להוואי ושם ארגן משלוח גדול של מנועי מטוסים ומקלעים כבדים לקליפורניה. מנועי המטוסים נתפסו ע"י סוכני ה-.F.B.I, אך את מטען המקלעים הצליח גרינשפן להבריח מלוס אנג'לס לאקפולקו, מקסיקו, במסע הרפתקאות ע"ג ספינה קטנה בשם 'אידליה' (גרינשפן נשפט ב-1950 בארה"ב בהקשר לפרשה, באשמת הפרה של 'חוק הניטרליות'; נקנס בקנס כבד ונשללו ממנו זכויות אזרח; השתקע בלאס וגאס והתעשר מעסקים; זכה ב-1961 לחנינה בדיעבד מהנשיא קנדי). הייתה גם תוכנית להעביר מנמל גלווסטון למקסיקו, כתחנת ביניים בהעברה לארץ, 36 טנקים קלים מטיפוס M5 אך האמריקאים קיבלו עליהם מידע מודיעיני (כנראה מהבריטים) והחרימו אותם.

במקביל החלו מגעים עם שלטונות מקסיקו על עסקת נשק גדולה שכללה 36 תותחי שדה 75 מ"מ מיושנים, וכמות גדולה של פגזים, פצצות אויר ומקלעים. העסקה התעכבה בגלל חשיפתה ע"י העיתונות, מה שגרר גל מחאות מטעם קהילת הערבים יוצאי-סוריה רבת ההשפעה וגורמים נוספים, ודרישה של האו"ם ממקסיקו לא לאפשר שליחת הנשק לישראל, כמתחייב מהאמברגו. טדי קולק, אז מרכז הרכש בארה"ב, ביקש מאליהו סחרוב וגרינשפן לפעול במקסיקו להשלמת העסקה. גרינשפן הצליח בעזרת מסמך מזויף להציג רשמית את משלוח הנשק בפני הממשל המקסיקני כמיועד לסין הלאומנית, ולאחר שאל שווימר העביר אישית סכום כסף נכבד לראשי הממשל במקסיקו, יצאה העסקה אל הפועל. סחרוב וגרינשפן נעזרו רבות באיש העסקים היהודי המקומי אליאס "איליי" סוראסקי, אז בעל הבנק הפרטי הגדול ביותר במקסיקו, לצורך פעילויות המימון הסבוכות של מבצע הרכש והמו"מ עם הממשל המקסיקני.

כל הנשק הנ"ל רוכז בנמל טאמפיקו, מקסיקו, לקראת הברחתו לארץ. את הנשק יועדה להבריח ארצה אוניית משא בתפוסה של 3,800 טונות בשם 'קפאלוס'
(S/S Kefalos) שנרכשה באפריל 1948 ע"י אלי שליט ורפאל רקנאטי (הקנייה נעשתה באמצעות חברת קש, ללא קשר לחברת הספנות למטרות רווח 'חברת הספנות האמריקנית - ישראלית' ששליט ורקנאטי הקימו בשותפות חודש קודם לכן). בגלל שהפליגה ממקסיקו זכתה האונייה לשם 'דרומית' ('דרומי' היה של הקוד של מקסיקו במפעל הרכש). הפיקוד על האונייה הופקד בידי רב חובל יהודי אמריקני בשם אדולף אוקו – איש בעל אופי קשה במיוחד (יהושע בר לב ששירת תחתיו מתאר אותו כ"לא נחמד... פקעת עצבים, משוגע על כל הראש... מלאך של חבלה"). צוות המלווים היה מורכב מחמישה צעירים יהודים מארה"ב, אחד מהם, אריה קסלמן ז"ל, סטודנט ארץ-ישראלי חוזר. על אף שנבנתה ב- 1917, חדר האלחוט שלה היה מצויד בציוד מודרני ועל הפעלתו הופקד קצין-אלחוט מיומן, מתנדב יהודי-אמריקני בשם ג'ק רוטמן ז"ל (אריה וג'ק הם חללי מלחמת העצמאות; הם מונצחים באתר בדף 'יזכור'). בסמוך ליציאתה מניו יורק לנמל טאמפיקו נמסרו לרב החובל הוראות קשר האלחוט המיוחדות עם רשת 'גדעון'. לאחר שהסתבר שיש על האוניה מקום למטען נוסף (בעיקר עקב ביטול משלוח הטנקים הנ"ל), הוטענו עליה גם הרבה מאד חביות דלק מטוסים. מעל האמל"ח הוטען ע"מ להסוותו מטען גדול של סוכר. בתחילת אוגוסט הושלמה העמסת 'דרומית' והאונייה יצאה לדרכה הארוכה, הישר לנמל תל-אביב. במהלך הפלגתה שונה שמה לצורכי הטעיה, ע"י צביעה, ל- S/S Pinzon.

כמה ימים לפני כניסתה לים התיכון נתקף שאול אביגור בחשש, שהאונייה – שזכתה כאמור לפרסום רב בעת הטענתה בנמל טמפיקו – תיתפס ע"י משקיפי האו"מ ושקל את האפשרות להטותה לעבר יוגוסלביה ע"מ לפצל את המטען לשלוש אוניות קטנות יותר. לביצוע מבצע מעין זה צריך קשר תקין, אך בשלב זה 'הדרומית' הפליגה ב'דממת אלחוט' בלתי-מתוכננת ולא ניתן היה לתקשר אתה. ב-1 בספטמבר הבריק שאול לכל תחנות 'המוסד': "חרדים מאד לגורל הדרומית. אם תצליחו להתקשר אתה יש לכוונה בהחלט ליורם [יוגוסלביה]... על התותחים שיועמסו שם להיות שלמים ומוכנים לפעולה... אם לא יהיה קשר נוציא מטוסים לחפשה בים וכשנגלה נשלח כלים [כלי שייט] לפוגשה. זכרו שהתותחים דרושים בהחלט לפעולה מהירה בחודש זה...".

הקשר עם 'דרומית' חודש רק עם הגעתה לנמל ת"א ב-8 בספטמבר 1948, בעיצומה של ההפוגה השנייה. התותחים המיושנים שהביאה, שזכו בצה"ל לכינוי "קוקרצ'ה" בגלל מוצאם המקסיקני, הוצאו במהרה מהשרות לאחר שנמצאו לא יעילים ובגלל שהתחמושת שהגיעה אתם, שהייתה אף היא מיושנת מאד, גרמה לתאונות. האמל"ח שהביאה 'דרומית' כלל גם חביות דלק מטוסים 100 אוקטן. כמות הדלק שהביאה 'דרומית' לא ברורה, אך היא הייתה משמעותית ובעלת השפעה חשובה מיידית: במועד הגעת האונייה חיל האוויר טס על "הטיפות האחרונות" של דלק ברשותו ובזכות הדלק שהביאה התאפשר המשך מבצע 'אבק' לאספקת הנגב הנצור כהכנה למבצע 'יואב' (בתוספת מטען גדול של דלק מטוסים, אף הוא ממקסיקו, שהגיע באוק' לנמל חיפה נפתרה לחה"א בעיית הדלק שלו למשך מספר חודשים טובים).

בסיום פריקת הרכש הוחכרה 'דרומית' ל'מוסד לעליה'. בנמל נאפולי היא הוסבה להובלת עולים. בחודשי נובמבר-דצמבר 1948, עדיין בפיקודו של רב חובל אוקו, היא ערכה שתי הפלגות עולים עם 7,737 איש מיוגוסלביה, רבים מהם אנשי גח"ל (ראה סיפורו של יהושע בר לב על המסע השני מיוגוסלביה; בין העולים היה צעיר בשם טומי לפיד, הוא "האבא של יאיר"). בתחילת 1949 היא סיימה תעסוקה זו וחזרה להובלת משא. בינואר 1950 הוחלף הדגל הפנמי בישראלי והיא צורפה לצי הסוחר הישראלי בשם הכינוי שלה, 'דרומית', מס' רישום א/ק - 33, נמל הבית – חיפה, בבעלות 'אוניות וספינות'/'צים'. ב-1962 היא נמחקה מהרישום הישראלי ונמכרה לגריטה.

[כתב: צבי בן-צור]


היאכטה אידליה
הרפתקאות היאכטה 'אידליה' במסע הברחת נשק מארה"ב למקסיקו בדרכו לארץ
דרומית
סיפור ה'דרומית' (קפלוס) בהרחבה


על סיפון הקפלוס
מתנדבי חו"ל על סיפון ה'דרומית'

תותח קוקרצ'ה
מתותחי ה-75 מ"מ Saint Chamond-Mondragon – כינוי צה"לי "קוקרצ'ה" – שהגיעו ע"ג 'הדרומית'
מוצג כיום במוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל שבתל אביב


רנטו ברהונה
ספר שיצא לאור ב- 2014 על האונייה, מאת פרופ' רנאטו ברהונה - היסטוריון אמריקני ממוצא בסקי, שאביו שירת באונייה
הקש כאן לוידאו קצר בו מציג רנאטו את הספר


האנק גרינשפאן
פעיל הרכש הרמן "האנק" גרינשפן (Hank Greenspun) – מגיבורי פרשת אוניית הרכש 'דרומית'
בתמונה המוקטנת: האנק בחברת בן-גוריון בעת ביקור שלו בארץ אחרי מלחמת העצמאות


באתר מפורסמים סיפורים אישיים רבים; אין למערכת האתר אפשרות לאמת את כל פרטיהם ולכן הכתוב בהם באחריות בלעדית של כותביהם.

Copyright© 2006 - 2024: Articles/stories/presentations/pictures - respective authors and/or copyright holders; Website design & code (html/php/xml/javascript) - Tzvi Ben-tzur; All rights reserved.