פעילות הרכש בארה"ב       

חזור לדף הבית> מפעל הרכש וצי אוניותיו

אניות הרכש


הערה: לפני קריאת הסיכום להלן מומלץ לקרוא את הסיכום הכללי על מפעל הרכש הקש כאן.

עוד לפני סיום מלה"ע בגזרת הפסיפיק, ביוני 1945, הגיעו דוד בן-גוריון, יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית ואליעזר קפלן, גזבר הסוכנות, לארה"ב. ב-ג ביקש לזמן פגישה חשאית עם קבוצת מיליונרים יהודים מארה"ב וקנדה. בפגישה בניו-יורק, שבה השתתפו 18 מיליונרים ובראשם רודולף סונבורן, הסביר ב-ג את תפיסתו שהערבים יתקפו את הישוב היהודי בעזרת מדינות ערב השכנות, בין אם ההכרעה באשר לעתיד הפוליטי של א"י תהיה לטובתם ובוודאי, אם היא תהיה לטובת היהודים. הוא הפציר בהם לסייע ליישוב בא"י בכל דרך אפשרית והם אכן עשו זאת, תחת התארגנות חשאית שנשאה את הכינוי "מכון סונבורן"
. המכון עזר בכסף וקשרים לפעילות החשאית של משלחת ה'הגנה' בארה"ב, ומתחילת 1948 גם במשלוח סחורות לא אסורות בשווי של כמיליון דולר כל חודש באמצעות חברה בשם "חומרים לארץ ישראל", שסיפקה במהלך המלחמה את רוב רובו של ציוד האפסנאות הכללית שהיה נחוץ ל'הגנה'/צה"ל (ביגוד, חומרי רפואה, קסדות, חומרי ביצורים וכיו"ב; החברה המשיכה לפעול עד לשנת 1955 שמה הוסב אחרי המלחמה ל"חומרים לישראל" והיא התמקדה בעזרה לעולים החדשים של גל העלייה ההמונית[הערת מערכת].

החל מסוף 1945 הפעיל  ארגון ה'הגנה' משלחת בארה"ב שבשיא פעילותה, בזמן מלחמת העצמאות, מנתה כ-40 איש. המשלחת עסקה ברכש ומשלוח לארץ של נשק וציוד צבאי, כלי רכב (בפרט עשרות ג'יפים, זחלמ"ים ומרכבים לשריוניות וייט) ומכונות/חומרי גלם עבור תע"ש (את התשתית לרכש בארה"ב עבור תע"ש הקימו חיים סלבין בארה"ב – האחראי על קניית הציוד/חומרים בארה"ב, ואליהו סחרוב – האחראי על קליטת ושחרור המטענים בנמל חיפה; את מקומו של סלבין
בארה"ב, לאחר חזרתו לארץ בתחילת 1947, מילא יד ימינו פיל אלפר), גיוס מתנדבים (אנשי מח"ל; רובם היו יוצאי צפ' אמריקה ותרומתם להצלחת צה"ל במלחמה היא שם דבר) ורכישת אוניות למפעל ההעפלה (פעילות שריכז בכיר המוסד לעליה ב' זאב "דני" שינד). יש לציין שמשלחת ה'הגנה' נעזרה רבות באזרחים אמריקאים לצורך ההוצאה לפועל של תוכניותיה (כולל עזרה מאנשי המאפיה היהודית).


נגה ק-26
סיפור הקורבטה 'נגה' ק-26 ('יוקטן')
USS Attu
כמעט נושאת נשק - סיפור נושאת המטוסים USS Attu
אליהו סחרוב
אליהו סחרוב - מבכירי פעילי הרכש - בביקורת על פעילות הרכש בארה"ב
דרומית
סיפור אוניית הנשק 'דרומית' (קפאלוס)

עד לסוף 1947 פעילויות רכש אמל"ח ואוניות לצורכי העפלה עבור היישוב בארץ הצריכו אמנם חשאיות מרבית, ונעשו דרך רשת מסועפת של חברות קש, אך מבחינת החוק האמריקאי הן היו למעשה חוקיות והחשאיות נדרשה בעיקר לצורך הסתרת המשלוחים (שנשלחו באוניות סוחר כמטען תמים) מפני הבריטים. אך באמצע דצמבר 1947 השתנתה באופן חד לרעה סביבת הרכש עת הוטל אמברגו אמריקאי הנשיא טרומן חתם אז על צו נשיאותי להפעלת 'חוק הניטרליות' (חוק אמריקאי ישן שנחקק עוד לפני מלה"ע) לגבי הסכסוך בארץ ישראל שמשמעותו איסור משלוחי נשק לצדדים בסכסוך. מאותו רגע הייצוא לארץ של נשק ומכונות לייצור נשק, ישירות או בדרכים עקיפות, הפך לבלתי-חוקי. עבירה על 'חוק הניטרליות' הוגדרה פשע (felony) והעבריינים היו צפויים לפיכך לעונשי מאסר (כמה פעילי רכש אף נתפסו, נשפטו ונענשו, ראה תמונות מצורפות בתחתית הדף). האמברגו האמריקאי התקבל אמנם באופן קשה אך מיד נפתח נגדו מסע ציבורי נרחב מצד יהודי ארה"ב ונבחרי ציבור אמריקאים רבים מ-2 המפלגות, והייתה ציפייה לא בלתי מבוססת שהלחץ הציבורי יביא לשינוי עמדת הממשל. אך בחודשים הראשונים של 1948 הלך והתברר שלא רק שהממשל נחוש בדעתו לאכוף בקפדנות את חוק הניטרליות אלא הוא אף מוסיף לו מגבלות קשות שעוגנו בצו נשיאותי נוסף שהוציא טרומן באמצע אפריל 1948 (האמברגו האמריקאי הוסר רק בסתיו 1949, כחצי שנה לאחר מבצע 'עובדה' הפעילות המבצעית האחרונה במלחמת העצמאות).

תקוות רבות נתלו בנסיעתו לארה"ב בדצמבר 1947 של יהודה ארזי מבכירי ה'הגנה' ובעל עבר עשיר של פעילות מוצלחת במשימות העפלה ורכש לצורך רכישת אמל"ח בדגש על נשק כבד ובינוני. ארזי אבל גילה מהר למדי, ובאופן מכאיב, שלא הכול אפשרי ב"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" – הוא הסתבך בתוכנית גרנדיוזית לקניית נושאת מטוסים קלה בשם 'אטו' והסבתה לנושאת נשק ענקית שתגיע לארץ לקראת הכרזת המדינה. בפיאסקו מהדהד התוכנית קרסה, כסף רב שהוצא על רכישת האונייה ונשק שהייתה אמורה לשאת ירד לטמיון, וארזי נאלץ לעזוב את ארה"ב אחרי חודשים ספורים בלבד (הקש כאן לפרטים); פעולות רכש מרכזיות שארזי יזם במהלך שליחותו בארה"ב (שרובן אמורות היו, לפי התכנון המקורי, להשתלב בתוכנית 'אטו') זכו להצלחה חלקית או נכשלו, בגלל האמברגו וסיבות אחרות: עשרות טנקים שרכש "נתקעו" בארה"ב ובסופו של דבר נתגלו ע"י הרשויות והוחרמו; עשרות רבות של זחל"מים/שריוניות-סיור (דגמי
M3) וג'יפים שנקנו בתחילת 1948 הוברחו לרפובליקה הדומיניקנית ומשם נשלחו באוניות סוחר לארץ במסווה של "ציוד חקלאי" (במספר משלוחים, הראשון בהם הגיע במרץ והאחרון רק בתחילת 1949; 20 שריוניות הסיור שהגיעו במרץ הוסבו בארץ לשריוניות שכונו בצה"ל שריוניות "וייט"), אך רק 60 מ-100 הזחל"מים/שריוניות-סיור שנרכשו הגיעו ליעדם (היתר הוחרמו בנוב' ע"י המצרים בתעלת סואץ); משלוח נשק משמעותי מקנדה לא התממש (דבר המשלוח, שכלל תותחים, מקלעים, רובים, בזוקות ותחמושת עבורם, נודע כנראה לבריטים והם סיכלו אותו); ומגעים שניהל ארזי עם שלטונות מקסיקו על קניית מטוסי קרב מדגם 'מוסטנג', או תחליפים להם שהציעו המקסיקנים, לא צלחו (המקסיקנים "משכו זמן" ודרשו כסף רב; בשלב בו יתכן וניתן היה להגיע איתם לסיכום כבר הייתה ודאות לגבי אפשרות הרכש של מטוסי קרב מצ'כוסלובקיה, ושאול אביגור החליט לא להסתכן ולהפנות את התקציבים לשם).

לארזי היו שתי הצלחות חשובות בארה"ב, הראשית שבהן הייתה התנעת פעילות הרכש בתחום האווירי ע"י אל שווימר – מהנדס טיס במקצועו שנהיה האחראי בארה"ב על רכש מטוסים והשמשתם לטיסה (לימים, מייסד ויו"ר התעשייה האווירית [הערת מערכת]). בפרט, ארזי הגה רעיון להתגבר על הסגר הבריטי באמצעות מטוסי תובלה שיובילו נשק מאירופה אל שדות תעופה חשאיים שיוכשרו בארץ; בהתאם, שווימר שם תחילה את הדגש בפעילותו על רכש מטוסי תובלה (הרעיון של ארזי התקבל יפה, ובארץ הוכנה בראשית 1948 תוכנית מפורטת למימושו שנקראה 'יקום פורקן'; התוכנית אמנם לא יצאה אל הפועל, אך מטוסי התובלה ששווימר רכש אפשרו בהמשך את ביצועו של מבצע 'בלק' להטסת הנשק הצ'כי לארץ). הצלחה שנייה חשובה שלו (שהושגה בסיועם של טדי קולק ואיש עסקים יהודי תושב ניקרגואה) הייתה חידוש קשריו מלפני מלה"ע עם שליט ניקרגואה הדיקטטור אנסטסיו סומוזה – קשרים מרופדי שלמונים שבזכותם ארזי הוציא לפועל לאחר שעזב את ארה"ב את שרשרת מבצעי הרכש המוצלחים שלו במע' אירופה, במסווה של קניית הנשק עבור ניקרגואה (על ראשית המשלוחים של רכש ממבצעים אלו ראה סיפורן של אוניות הנשק 'רקס' ו'בוריאה'). בארה"ב גם נוצר הקשר (באמצעות קבוצת הגנגסטרים היהודים 'חבורת רצח בע"מ' בראשותו של באגסי סיגל, עפ"י הספר "בעקבות האוצר האמריקאי" מאת דורון רוזן) בין ארזי לבין אציל פולני בשם סטפן צ'רנסקי (Stefan Czarnecki), סוכן נשק בינלאומי מיומן ובעל קשרים ענפים, שנהיה יד ימינו של ארזי בעסקאות הנשק הגדולות שלו באירופה.

למרות חוק הניטרליות נמשך במרץ הרכש בארה"ב בזמן מלחמת העצמאות. בניצוחם של ראש משלחת ה'הגנה' בארה"ב שלמה שמיר ומחליפו (החל מפבר' 1948) טדי קולק, אל שווימר, ואלי שליט (האחראי על משלוחי האמל"ח לארץ; לימים איש עסקים וספנות, פילנתרופ) נשלחו מיבשת אמריקה – ארה"ב ומספר מדינות לטיניות באמריקה המרכזית שאמל"ח הועבר  תחילה אליהן במסווה של רכש עבורן – אלפי טונות של ציוד מגוון, תערובת של ציוד "שחור" (שהיה אסור בייצוא עפ"י חוק הניטראליות)  ו"אפור" (שלא היה אסור). הרכש (לא כולל מטוסים וכלי שייט שטסו/הפליגו בכוחות עצמם) עשה דרכו לארץ מוסווה כמטען אזרחי תמים באוניות סוחר, למעט חלק קטן יחסית ממנו שהגיע ע"ג אוניית הנשק 'דרומית' (אוניית הנשק היחידה שהפליגה מיבשת אמריקה, נושאת אמל"ח שחלקו הוברח מארה"ב וחלקו נרכש במקסיקו). את המחסור באוניות סוחר שנוצר לאחר שמספר חברות ספנות צמצמו/ביטלו את הפלגת אוניותיהן לארץ מלאה 'חברת הספנות האמריקנית - ישראלית' שהקימו במרץ 1948 בארה"ב אלי שליט ורפאל רקנאטי. האפשרות לפרק מטוסים לגורמיהם נוצלה להברחת מטוסים בדרך הים; כך הצליח שליט להבריח 5 מטוסי 'מוסטנג' מפורקים בארגזים שתכולתם הוצהרה קומביינים חקלאים (שניים מהם הופעלו מבצעית במלחמה, החל משלהי 1948), כעשרים מטוסים קלים 'פייפר' (ששימשו בעיקר לצרכי סיור) ו-17 מטוסי אימון 'הרווארד'
T6 (מ-9 הראשונים מהם, שהגיעו באוק' 1948, הופעלו 5 נגד מטרות קרקע בפלוג'ה).

כפי שכבר הוזכר לעיל, הצלחה גדולה של שווימר הייתה קנייה והברחה אל מחוץ לגבולות ארה"ב של כ-10 מטוסי תובלה רובם דגם C-46 'קומנדו' ו-3 מטוסי הפצצה כבדים B-17 "מבצר מעופף" (המפציצים הוברחו בטיסה מארה"ב לארץ, עם חניות ביניים במדינות שונות, באמצעות חברות פיקטיביות ומדינות צד שלישי; נרכשו 8 מפציצים אך היתר לא הצליחו לחמוק מארה"ב או להגיע ארצה); מטוסי התובלה פעלו במסווה של מטוסי חברת לאפס"א, חברת התעופה הלאומית של פנמה, ומילאו תפקיד מרכזי בתובלה האווירית של הנשק הצ'כי לארץ (מבצע 'בלק') ולאחריה הופעלו בארץ במשימות תובלה המפורסמות שבהן טיסות "הגשר האווירי" לנגב הנצור במבצע 'אבק' ואף במשימות הפצצה במסגרת מבצע 'יואב' לפריצת המצור המצרי על הנגב וכיבוש באר שבע (בתחום האווירי יש מקום גם להזכיר את קורס הטייס החשאי בבייקרספילד, קליפורניה, בו הוכשרו 11 מהטייסים הארצישראלים הראשונים של חה"א). נרשמה הצלחה ברכישת עשרות ג'יפים, אך רכש רק"מ היה הצלחה חלקית בלבד, וכפי שכבר הוזכר לעיל טנקים שנרכשו הוחרמו ורק עשרות בודדות של זחל"מים/שריוניות-סיור מתוך ה- 100 שנרכשו הגיעו לידי צה"ל בזמן הקרבות. הצלחה גדולה נוספת הייתה בתחום הקשר: מפקד שירות הקשר של ה'הגנה' יעקב "יאן" ינאי הגיע לארה"ב בתחילת 1948 בשליחות רכש מיוחדת שהטיל עליו בן-גוריון אישית, והצליח ברכש מאות רבות של מכשירי קשר נישאים, חלקם הגדול הגיעו לארץ עוד במהלך אפריל ונעשה בהם שימוש כבר במבצע "נחשון" (כך הונח היסוד ב'הגנה'/צה"ל לקשר רדיו דיבור טקטי ; יאן, שחזר לארץ במרץ, גם השאיר אחריו בארה"ב תשתית רכש בתחום, שסיפקה לצה"ל בהמשך המלחמה עוד אלפי פריטי ציוד קשר). רכש האוניות בזמן המלחמה, עליו היה אחראי דוד "דוידקה" נמרי (שהחליף בתפקיד זה את זאב שינד ביוני 1947), היה דל והשפעתו על מהלך המלחמה אפסי: ספינת הסיור אח"י 'נגה' ק-26 שהגיעה בסוף ספטמבר 1948 ושתי הנחתות אח"י 'רמת רחל' פ-51 ו'ניצנים' פ-53 שהגיעו בסוף דצמבר 1948 (הכלים הנ"ל הגיעו לארץ בהפלגה בכוחות עצמם). ספינת טורפדו שנקנתה ונגררה לארץ טבעה בדרך.

למרות הצלחות הרכש הנ"ל, לא ניתן לטשטש את העובדה שהאמברגו חיבל קשות ברכש של ציוד "שחור". כך, התוכנית המקורית לבניית חיל האוויר (שעובדה בפבר' 1948), לפיה החיל יתבסס על כ-120 מטוסים קרב והפצצה משומשים שייקנו בארה"ב, נגנזה עקב כישלון המסע הציבורי והמדיני לביטול האמברגו, ורוב מטוסי חה"א ששרתו במלחמה נרכשו במדינות אחרות (בפרט, נאלצה מערכת הרכש לזנוח תוכנית לבסס את כוח מטוסי הקרב על ה'מוסטנג' האמריקאי היעיל והזול, ומטוסי הקרב העיקריים של חה"א 'אוויה
S-199' בעייתיים תחילה ו'ספיטפייר' בהמשך נרכשו מצ'כוסלובקיה במחירים אסטרונומיים). האמברגו ניפץ את תוכנית 'אטו' של ארזי. 36 טנקים קלים מטיפוס M5 שנקנו במרץ 1948 הוחזקו בארה"ב עד להזדמנות להעבירם ארצה, אך כאשר החלו הכנות באוג' 1948 לשליחתם מנמל גלווסטון באוניית סוחר מניפת דגל פנמה, כביכול עבור מקסיקו, קיבלו האמריקאים מידע מודיעיני מהבריטים שהיעד הסופי למשלוח אינו מקסיקו אלא ישראל והטנקים הוחרמו. היו ל- .F.B.I מספר הצלחות נוספות ביירוט משלוחי אמל"ח והחרמתם. על רקע האכיפה היעילה של האמברגו, ברור מדוע אוניות הנשק שזרמו ארצה לא יצאו מארה"ב. היוצאת מהכלל הייתה אוניית הנשק 'דרומית' ('קפאלוס' במקור; 'דרומי' היה הכינוי של מקסיקו בעגת אנשי הרכש, מכאן שם האונייה) שהפליגה אמנם לארץ ממקסיקו, אך מטענה כלל תערובת רכש ממקסיקו ורכש שהוברח למקסיקו מארה"ב.

בהשוואה לכמות הנשק שהגיעה מאירופה, הכמות שהגיעה מארה"ב הייתה מעטה ומאכזבת. מבחינה זאת קשה לסכם את פעילות הרכש בארה"ב כסיפור הצלחה גדול [הערת מערכת].
לאחר מלה"ע מכרה ארה"ב את עודפי הנשק העצומים שלה מהמלחמה, כולל נשק כבד, למדינות רבות בעולם (מבין מדינות ערב סוריה קיבלה מעט ממנו). בתוך ארה"ב יכול היה למעשה כל גורם לקנות עודפי ציוד צבאי, שאמנם "נוטרל" (טופל להפיכתו ללא שמיש) אך הנזק שנגרם לו היה במקרים רבים הפיך (עקב הנחיות לא אחידות על אופן הנטרול, אפשר היה גם במקרים רבים להרכיב נשק בר שימוש מצירוף חלקים מפריטים מנוטרלים). בשנים 47 - 1946 הייתה אפשרות למערכת הרכש לקנות בארה"ב כמויות גדולות של נשק מנוטרל במחירים אטרקטיביים מאד (כולל נשק כבד ומטוסים), אך חלון ההזדמנות הזה לא נוצל: באותם שנים צרכי הנשק למלחמה כוללת נגד צבאות ערב עדיין לא היו ברורים ומוגדרים, שלטון המנדט בארץ הקשה מאד על הכנסת נשק לארץ בהיקף נרחב, וקשה היה להעלות על הדעת את הטלתו של אמברגו מקיף ואכיפתו בקפדנות יתרה. וגם אם היה נשק נרכש בשנים אלו, סביר להניח שהעברתו ארצה לאחר קום המדינה הייתה משתבשת קשות עקב האמברגו, ותועלתו לפיכך הייתה מצומצמת [הערת מערכת]. למעשה ההנחה בצמרת היישוב הייתה שארה"ב תהיה המקור הראשי לציוד צבא המדינה לכשתקום, וערב האמברגו עוד תכננה הסוכנות היהודית להגיש לארה"ב בקשה לסיוע צבאי מסיבי שיאפשר את מימוש החלטה החלוקה הטריה של האו"ם (יש לציין בהקשר זה שבזכות מנהיגותו של ב.ג. מאמצי הרכש באירופה לא תפסו עדיפות משנית ומערכת הרכש לא יצאה קרחת מכאן ומכאן). כתוצאה מכך לא בוצע בארה"ב בשנים 47 - 1946 רכש של עודפי נשק (למעט קניית מספר אוניות צבאיות לשעבר לצורכי העפלה שמאוחר יותר בזמן המלחמה שמשו את חה"י), והדגש היה באותן שנים על רכש מכונות וחומרי גלם (כולל חומרי הדף ונפצים) עבור תע"ש והברחתו ארצה במסווה של ציוד וחומרים לייצור טקסטיל או לחקלאות. כאשר החל מסע הרכש בארה"ב לצבור תאוצה בתחילת 1948, בכוונה לרכוש נשק (ובעיקר נשק כבד ומטוסים), הוא נתקל כבר בראשיתו במגבלות האמברגו.

ניתן לסכם שהפגיעה בפעילות הרכש מצד חוק הניטרליות
מדצמ' 1947, ההחמרות שהתווספו לו באפר' 1948 ואכיפתו הקפדנית מצד רשויות החוק האמריקאים היא הסיבה המרכזית לכך שארה"ב הייתה מקור רכש משני בהשוואה לאירופה. בפעילות הרכש בארה"ב פגעו גם איחורים בהתחלת יוזמות רכש שונות, כשלים מבצעיים לא מעטים והתנהלות לא יעילה/מקצועית מצד חלק מהשליחים. אך למרות הכשלים והאכזבה, הפעילות בארה"ב תרמה תרומה משמעותית ביותר, ישירה ולא-ישירה, לעוצמתו של צה"ל במלחמה. הישגיה המרכזיים: היא סיפקה לחיל האוויר את מטוסי התובלה הגדולים והמפציצים הכבדים שלו, מטוסי אימון/מטוסים קלים ודלק מטוסים; לחיל הים את אוניות הקרב הראשונות שלו (מספר אוניות מעפילים צבאיות לשעבר שנשלפו מ"צי הצללים" והוסבו חזרה לשמש אוניות קרב); לחילות היבשה עשרות רבות של כלי רכב (ג'יפים, זחל"מים ומרכבים לשריוניות) שהוסבו בארץ לשימוש צבאי וכ-500 מקלעים בינוניים (חלק ממטענה של 'דרומית'); ולתע"ש את רוב המכונות וחומרי הגלם לייצור עצמי של נשק ותחמושת. כמו כן תחום הקשר ב'הגנה'/צה"ל התבסס בעיקר על ציוד הקשר שנרכש בארה"ב, והאפסניה הכללית התבססה על אלפי הטונות של ציוד שנרכשו שם.

[כתב: צבי בן-צור]



שלוחת ההגנה בארה''ב
השלט על המדרכה ב- East 60th street במרכז מנהטן, מחוץ למסעדת Rouge Tomate
היכן שפעם שכן Hotel Fourteen, מרכז ה'הגנה' בארה"ב


חברי מכון סונבורן
האישור שחולק לחברי 'מכון סונבורן' על פגישתם ההיסטורית עם בן-גוריון
שהתקיימה ב-1 ביולי 1945 בביתו של סונבורן ברח' 57 במנהטן, ניו-יורק


אלי שליט
אלי שליט – האחראי במשלחת ה'הגנה' בארה"ב על משלוחי האמל"ח לארץ:
קטע קצר מהספר 'הנאמנים' מאת ליאונרד סלייטר הנותן תחושה להיקף פעילותו;
שליט מחזיק בעותק הספר, בו ניתן למצוא תיאורים רבים על פועלו;
מכתב הוקרה על פועלו שקיבל שליט מהרמטכ"ל הראשון יעקב דורי;
הקדשה משליט למכרו יהודה בן-צור, ממלווי אוניות הרכש, ע"ג עותק של הספר


שריוניות וייט
השריוניות שכונו בצה"ל שריוניות "וייט"
הן יוצרו מקומית על בסיס שריוניות סיור מדגם M3 שהוברחו מארה"ב;
בחלקן הותקנו בצריח תותחי 37 מ"מ קצרים שפורקו מטנקי ה'הוצ'קיס' המאכזבים


קורס הטיס בבייקרספילד
בקורס הטיס החשאי לארצישראלים שהתקיים במרץ-יוני 1948 בבייקרספילד, קליפורניה;
11 מסיימי הקורס, שארגנו טדי קולק והטייסת אלינור רודניק, נמנים על הדור הראשון
 של טייסים ארצישראלים בחה"א


משפטי פעילי הרכש בארה''ב
סיכום המשפטים נגד פעילי הרכש בארה"ב, כפי שמופיע בספר 'הנאמנים' מאת ליאונרד סלייטר

שווימר וחבריו עומדים למשפט
דיווח עיתונאי מ-7 אפר' 1949 על משפטם של אל שווימר ושותפיו "לפשע"
תשעה הואשמו, בהם אישה אחת – הטייסת אלינור רודניק
(מימין: קטע מכתבה עליה, בהיותה בת 22, בעיתון מקומי בבייקרספילד מ-1945)
שהואשמה בנסיון הברחת חלקי חילוף למטוסי ה- C-46


האנק גרינשפן
דיווח עיתונאי על החנינה שהוענקה להאנק גרינשפן

"היריה האחרונה" בפרשיות הברחת הנשק לישראל מארה"ב במלחמת העצמאות "נורתה" מן הסתם בסוף 2008 כאשר הנשיא היוצא בוש חנן את צ'ארלס ווינטרס, שהורשע אף הוא (ולרוע מזלו אף ישב בכלא) על עבירות דומות לאלו שבהן הורשע האנק גרינשפן. להלן אחת מהידיעות שפורסמו בנושא בתקשורת האמריקאית:

WASHINGTON, Dec. 23, 2008 Before leaving for the holidays, President Bush on Tuesday ... granted 19 pardons, including one to a man who helped the Jewish resistance in the 1940s.

Included in the latest list is Charles Winters, who is considered a hero in Israel. Winters, who died in the 1980s in Florida, was in the airplane business after World War II. He bought up former military cargo planes and used them to transport fruit and other products. He later started helping his Jewish friends who were shipping arms to Jews trying to found their own state in the Middle East. Winters, a Protestant from Boston, could fly his planes in and out of the region without interference from authorities. In 1948, three of his planes left Miami, picked up weapons in Azores and Czechoslovakia and then left the planes and arms in Palestine.

Winters was convicted of violating the Neutrality Act, fined $5,000 and sentenced to serve 18 months in prison. The act is designed to ensure that financial assistance and arms are not provided to parties in foreign conflicts where the U.S. has not taken sides. Two others, Herman Greenspun and Al Schwimmer, also were convicted of violating the act, but they did not serve time. President Kennedy pardoned Greenspun in 1961. President Clinton pardoned Schwimmer in 2000.

Reginald Brown, an attorney who worked on the Winters pardon, said Bush's pardon "rights a historical wrong and honors Charlie's belief that the creation of the Jewish state was a moral imperative of his time. ... Charlie Winters helped shape human history for the better."

Film director Steven Spielberg wrote a letter to Bush appealing for a pardon for Winters. "There are probably many unsung heroes of America and of Israel, but Charlie Winters is surely one of them," wrote the director of "Schindler's List" and other Oscar-winning movies. "While a pardon cannot make Charlie Winters whole, and regrettably he did not live to see it, it would be a fitting tribute to his memory and a great blessing to his family if this pardon is granted."


תותח קוקרצ'ה
מתותחי ה-75 מ"מ Saint Chamond-Mondragon כינוי צה"לי "קוקרצ'ה" שהגיעו ע"ג 'הדרומית'
מוצג כיום במוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל שבתל אביב


רכש פולשות בארה''ב
רכש ימי בארה"ב: הנחתות 'רמת רחל' פ-51 ו'ניצנים' פ-53 ערב רכישתן


רכש פולשות בארה''ב
סחורות "לבנות": לא רכש בהגדרה, אך סחורות שהיו חיוניות למאמץ המלחמתי.
בתחילת 1948 התחיל 'מכון סונבורן' לעסוק, באופן חוקי לגמרי, בהספקת סחורות "לבנות"
 לארץ באמצעות חברה מיוחדת לכך שהקים שנקראה "חומרים לארץ ישראל".
קטע מהספר "הנאמנים" מאת ליאונרד סלייטר המתאר את האתגר החדש שהציבה ה'הגנה' בפני חברי המכון.


באתר מפורסמים סיפורים אישיים רבים; אין למערכת האתר אפשרות לאמת את כל פרטיהם ולכן הכתוב בהם באחריות בלעדית של כותביהם.

Copyright© 2006 - 2022: Articles/stories/presentations/pictures - respective authors and/or copyright holders; Website design & code (html/php/xml/javascript) - Tzvi Ben-tzur; All rights reserved.