ספינת המעפילים 'חנה סנש' הייתה ספינת משא בשם Andarta שרכש ה'מוסד לעליה ב' באיטליה, עשויה ברזל, בעלת תפוסה של 250 טונות ומנוע דיזל שהפיק מהירות 7 קשרים.

בליל 14 בדצמבר 1945 הועלו לספינה בקרבת נמל סבונה 252 מעפילים. מפקד הספינה היה ישראל חורב, והמלווים הנוספים היו אליעזר ערמון וה'גדעוני' חיים פורת. בערב 25 בדצמבר הגיעה הספינה לחוף נהריה. בים גלי ורוח עזה עלתה הספינה בטעות על הסלעים ונטתה על צדה. צוות החוף של הפלי"ם, נערי "הימיה" (פלוגת הים של 'הפועל' בנהריה) ותושבי נהריה עזרו למעפילים לרדת ולהתפזר בקיבוצי הסביבה. הניסיונות הראשונים להורדת המעפילים בסירות הסתיימו בהתהפכות סירה וטביעת שתי מעפילות - שושנה (רוזיקה) רוטמן ורחל טיבור ז"ל. ההורדה חודשה והסתיימה באמצעות חבלים שנקשרו מהספינה לחוף. הספינה ננטשה וצוות המלחים הזרים הוברח מהארץ לאחר זמן קצר. האירוע בחוף נהריה הונצח בשירו הבלתי-נשכח של נתן אלתרמן לכבודו של רב החובל אנסלדו: 'נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי'.

הספינה 'חנה סנש' הייתה ספינת המעפילים השמינית להגיע אחרי מלה"ע והשמינית שמעפיליה הצליחו לרדת לחוף ולהסתנן ארצה. עוד בטרם הגיעה, הבריטים החלו להיערך לחידוש תנופת ההעפלה ע"י החלפת משמר החופים המנדטורי בצי הבריטי באחריות לעצירת ההעפלה. התוצאה – אחרי 'חנה סנש' הספינות מתחילות להיתפס אחת אחרי השנייה ועד לסיום מפעל ההעפלה רק חמש מהן תצלחנה לפרוץ את הסגר.

הנצחת חנה סנש: בדרכה ארצה עם המעפילים, הוסב שם הספינה לזכרה של הצנחנית והמשוררת חנה סנש ז"ל, שנפלה בשליחות העם והישוב העברי בימי מלה"ע. בינואר 1944 הוצנחה חנה ביוגוסלביה, משם חדרה להונגריה ושם נתפסה בידי הנאצים. לאחר עינויים קשים היא הוצאה להורג ב-7 לנובמבר 1944 בבודפשט. בשנת 1945 הוצבה ביוזמת אמה של חנה אנדרטת אבן תבליט מרשימה (ראה תמונה בתחתית הדף) על קברה בבודפשט. בשנת 1950 הועברו עצמותיה ארצה והיא נקברה בהר הרצל. ב-2007 הובאה האנדרטה ארצה וב-7 בנובמבר, יום השנה למותה של חנה, היא הוצבה ב'בית חנה' שבשדות ים – קיבוצה וביתה בישראל – המשמש כבית תרבות וספריה לזכרה. חנה וותיקי הפלי"ם הכירו אחד את השני היטב, מעבודתה של חנה ככלכלנית הקיבוץ שהיה בסיס האימונים המרכזי של הפלי"ם (הקש כאן לחרוזים מאת חנה סנש על הקורסים הימיים של הפלי"ם).

במהלך 1946 חולצה הספינה ע"י חברת 'העוגן' בבעלות סולל בונה ושופצה במגמה להכשירה כספינת-משא. בסוף אפריל 1948 היא נחכרה ע"י 'השירות הימי' (חיל הים). ערב פלישת צבאות ערב, בשלהי המצור היבשתי על העיר נהריה באביב 1948, היא העבירה נשק ותגבורת לחוף נהריה ופינתה ילדים [הערת מערכת] . במאי 1951 היא סיימה את שירותה בחיל הים ונרשמה במרשם האזרחי הישראלי א/מ 52. ב-1956 היא נמחקה מהרישום וב-1996 היא נגרטה לאחר שרות ממושך תחת דגל יווני.

[כתב: צבי בן-צור]