מקובל לחשוב שהיהודים אינם עם של יורדי-ים. אך גם בימי קדם, כמו בימינו אנו, הושפענו מהחשיבות האיסטרטגית של הגישה בדרך הים לארץ, הן לצורך הגנת העורף ההתיישבותי והן לצורך הנגישות לסחר הימי. מימי קדם למדנו שלהעדר כח ימי ומסורת ימית יש מחיר, ובעת החדשה הפקנו את הלקחים ובנינו צי מודרני ששורשיו החלו להתפתח עוד בתקופת המנדט הבריטי. בין לבין, בימי הביניים, נקשר שמם של מספר יהודים בפיתוח ושכלול מכשירי נביגציה ימית, טבלאות אסטרונומיות ומפות ששימשו בין היתר את מגלי העולם המפורסמים – וסקו דה גמה, מגלאן וקולומבוס.

ספנות וימאות עברית לא התקיימו בתקופה העות'מאנית, ורק עם כיבוש הארץ בידי הבריטים השתנה המצב. החלת שלטון המנדט על הארץ הביא לפרץ של יוזמות כלכליות לצד גידול מתמיד של האוכלוסייה. מאחר שלא היו כאן תעשייה וחקלאות שיכלו לספק את צרכי התושבים ואת צרכיהם של אנשי הממשל והצבא הבריטי, גדל היבוא שהגיע מאירופה דרך הים לנמלי חיפה ותל-אביב.

הפוטנציאל הכלכלי הטמון בענף הספנות העתיר בהון ובכוח-אדם, לא נעלם מעיני אנשי עסקים ביישוב, ומשך גם את תשומת לבה של הנהגת היישוב. במהלך עשרים השנים שבין סוף מלחמת העולם הראשונה לבין פרוץ מלחמת העולם השנייה הופעלו בארץ-ישראל מספר קווי אניות, שפעלו במזרח הים התיכון ובים השחור. כבר באותן שנים ראשונות עלה גם הצורך הביטחוני בימאות עברית.

על מנת להכשיר כוח אדם למקצוע הימאות, הן לצורכי מסחר והן לצורכי ביטחון, החלו מוסדות היישוב לתמוך באגודות ימיות ספורטיביות ובתנועות נוער ימיות. אלו התחילו על גדות הירקון באמצע שנות העשרים של המאה הקודמת עם "הקיבוץ הרוסי" של זאב הים, ובעקבותיו התארגנו 'צופי ים' ואגודות ימיות נוספות. ב-1928 החלה לפעול בחוף ת"א 'אגודת יורדי ים זבולון ארץ ישראל' במטרה לחנך דור של ימאים עבריים. באותה שנה הוקמה בחיפה ביוזמת ה'הגנה' האגודה הימית 'דולפין'. על מנת למסד את הכשרת פלוגות הנוער הימי לצרכי הורדת עולים והברחת נשק, נוסד ביוני 1937 'החבל הימי לישראל', אשר היווה את המכשיר התפעולי של המוסדות למען ביצור מעמד היישוב בים. נפתחו גם שני בתי-ספר ימיים. כלל הפעילויות האלה הניחו את היסוד להקמת צי הסוחר וחיל הים של מדינת-ישראל.

מפעל ההעפלה נתן תנופה גדולה להכשרת ימאים עבריים. במהלך 1939-40 ארגן המוסד לעליה ב' – הזרוע של ה'הגנה' האחראית להעפלה – שני קורסים ימיים בתל-אביב, כדי לאמן אנשים לתפקידי העפלה. הסירות (למעט אחת של 'צופי-ים'), הציוד והמדריכים לקורסים אלה היו של הפלוגה הימית של 'הפועל' בת"א, שכונתה אז 'הסקציה הימית' וחבריה כונו "נערי הירקון". עוד בזמן מלה"ע אך בעיקר אחריה, הפלי"ם – הפלוגה הימית של הפלמ"ח – הכשיר כמה מאות ימאים, ביניהם בוגרים רבים של תנועות הנוער הימיות. ימאי הפלי"ם היוו את בסיס כוח האדם העיקרי בהקמת חיל הים, אך גם צי הסוחר קלט עשרות מהם לשורותיו ורבים מהם שירתו בו כרבי-חובלים.

כבסיס לצי סוחר ישראלי לאומי הוקמה ב-1945 חברת 'צים', על ידי הסוכנות היהודית, ההסתדרות ו'החבל הימי לישראל'. 'צים' היא כיום חברת הספנות הישראלית הגדולה ביותר והיא אף נמנית עם עשרים החברות הגדולות בעולם בתחום ההובלה במכולות. כיום היא חברה פרטית בעקבות הפרטתה ב-2004. לממשלת ישראל יש בה מנייה מיוחדת ("מניית זהב") שבעזרתה היא מבטיחה שהחברה תשאר ישראלית.

במשך השנים פעלו מספר חברות ספנות ישראליות. רובן ככולן נסגרו, וכיום בנוסף ל'צים' פועלת בישראל חברת ספנות גדולה אחת בלבד – 'מנו ספנות בע"מ'.

בול ה-10 פרוטות מציג ספינה עתיקה מימי התנ"ך. הציור של הספינה נמצא במערות הקבורה של בית שערים.

בול ה-20 פרוטות מציג את הספינה 'נירית' ששימשה ב-1948 להעלאת אנשי גח"ל בזמן מלחמת העצמאות. הספינה דומה להרבה ספינות מעפילים קטנות שהופעלו אחרי מלה"ע במפעל ההעפלה.

בול ה-30 פרוטות ובול ה-100 פרוטות (צמודים למאמר העוקב באנגלית) מציגים את ספינת המשא 'שומרון' שפעלה בשרות 'צים' בשנות החמישים של המאה הקודמת ואוניית הנוסעים 'ציון' שפעלה בשרות 'צים' בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, בהתאמה. האוניות מייצגות את תנופת ההתרחבות הגלובאלית של צים שהחלה ב-1953 ונמשכה כ-15 שנים במהלכן רכשה 'צים' והפעילה אוניות רבות, ביניהן אוניות נוסעים כדוגמת 'ציון' ו'שלום' ואוניות סוחר מסוגים שונים כדוגמת 'שומרון'.

עידן אוניות הנוסעים של 'צים' הגיע לסיומו בסוף שנות השישים עקב המעבר המסיבי של נוסעים לטיסה. כיום, 'מנו ספנות' היא החברה הישראלית היחידה שמציעה הפלגות נופש וקרוזים, באמצעות שתי אוניות נוסעים שברשותה המפליגות לאורך חופי הים התיכון והים השחור.

הבולים הנפקו ב-1958, עיצוב: מ. קרולי.