|
הפלי"ם - הזרוע הימית של הפלמ"ח
ב-1943 נענה מטה הפלמ"ח ללחץ "מלמטה" והקים את
"המחלקה הימית", שהתבססה על 30 מתנדבים מפלוגות הפלמ"ח. המחלקה
יועדה למלא את המחסור בימאים-לוחמים, שנוצר לאחר העלמות "כ"ג יורדי
הסירה" ביוני 1941. במהלך השנים גבר זרם המתנדבים, ביניהם בוגרי ביה"ס ואגודות הספורט הימי. באפריל 1945, שודרגה
המחלקה והפכה לפלוגה העשירית – פל' י', הידועה בשם פלי"ם
- במסגרת הגדוד ה- 4 של הפלמ"ח ובתחילת 1948 היא מנתה 368 איש.
עם סיום מלה"ע נקראו אנשי
הפלוגה לפעילות שנמשכה במגוון תחומים עד
לסיום מלחמת העצמאות:
1. העפלה (עליה ב').
ימאים מהפלי"ם נשלחו לאירופה שם פעלו
תחת מרותו של
המוסד לעליה ב' בתפקיד
מפקדים ומלווים של המעפילים והאוניות.
בקיץ 1945 הגיעו ראשוני מלווי
האוניות לאירופה.
בשלוש השנים, מאוגוסט 1945
עד מאי 1948,
נערכו 66 הפלגות במסגרת עליה ב' - משוודיה בצפון
עד אלג'יר בדרום ומרומניה
במזרח עד צרפת במערב - שהביאו עמן כ-
70,000 מעפילים.
בפעילות חשאית מפרכת ומסוכנת
זו, שהצטיינה במיעוט יחסי של תקלות ונפגעים,
הועסקו כ- 70 מלווים, ימאי
הפלי"ם ו"גדעונים" (מפעילי תקשורת הרדיו).
רוב האוניות נתפסו והמעפילים נעצרו, תחילה
במחנה המעצר בעתלית ולאחר מכן
במחנות המעצר בקפריסין (למעט
'אקסודוס 47', שמעפיליה הוגלו לגרמניה).
למעלה מ- 50,000 מהמעפילים, שנתפסו ע"י הבריטים, גורשו
למחנות המעצר בקפריסין.
אנשי הפלי"ם מלווי האוניות ארגנו את המעפילים
למאבק בכוחות הבריטיים כנגד הגירוש.
חלקם הגדול הצטרף למעפילים במסע לקפריסין.
בתחילת תקופת הגירוש עסקו אנשי הפלי"ם בביסוס ובניהול החיים במחנות.
המאבק של המעפילים בבריטים, שאף גבה קורבנות
בנפש, הגביר את אהדת דעת הקהל העולמית
למאבק של הישוב לסילוק הבריטים מהארץ
ולהשגת עצמאות מדינית.
בארץ, שיגרת האימונים והעבודה של אנשי
הפלי"ם הייתה נשברת כאשר ספינות המעפילים
התקרבו לארץ; כוחות הפלי"ם היו נערכים
אז להורדת המעפילים לחוף במקרה והספינות
תצלחנה לפרוץ את הסגר הימי הבריטי על חופי הארץ.
2. המאבק הצמוד להעפלה.
בסוף 1945 נקרא הפלמ"ח להשתתף במאבק, שניהלה "תנועת המרי העברי"
כנגד השלטון הבריטי. לכשהתפרקה "התנועה", המשיך הפלמ"ח להוביל את
הפעילות כנגד הסגר הימי שהוטל ע"י הצי הבריטי החל מ- 1946. במסגרת זו, שוחררו
באוקטובר 1945 המעפילים ממחנה המעצר בעתלית והותקפו תחנות משטרת החופים
ומכ"ם, שסייעו בציד המעפילים. הפיגוע בכלי שייט של הצי הבריטי הוטל על
הפלי"ם, שלצורך זה הקים את
"החוליה" (שלימים התפתחה והפכה ליחידת הקומנדו
הימי - שייטת 13).
3.
קרבות מלחמת העצמאות בים /
ביבשה.
בעקבות החלטת
"כ"ט בנובמבר 1947", השתנו סדרי העדיפות של הפלי"ם. בנוסף
להעפלה, שנמשכה עד מאי 1948,
ביצע הפלי"ם בשנה גורלית זו
את המשימות הבאות:
א. פלוגת הנמל. בעקבות הטבח, שערכו פועלים
פלסטיניים בחבריהם לעבודה בבתי הזיקוק, הוקמה
פלוגה מיוחדת, שנועדה להגן על החיים והאינטרסים היהודיים בנמל חיפה. חברי
הפלוגה, השתתפו בקרבות העיר התחתית, שהובילו לשחרור העיר, באפריל 1948.
ב. מבצע "נחשון". במרץ 1948 צורף
הגדוד הרביעי, "הפורצים" - שכלל כ- 200 מלוחמי הפלי"ם - ל"כוח
נחשון", שהסיר את המצור מעל ירושלים והרחיב את גבולות העיר. 71 מימאי
הפלי"ם נפלו בקרבות עקובי הדם.
ג. הקמת חיל הים.
ב- 17 למרץ 1948 הוכרז על
הקמת "השרות הימי". מטה
הפלי"ם וכ- 120 ימאים הצטרפו לשרות
כגרעין, שסביבו הלך והתגבש החייל. ברוב כלי השייט - רובם ספינות מעפילים לשעבר -
שהופעלו במהלך מלחמת
העצמאות וסילקו את הצי
המצרי מחופי המדינה,
היוו חובלי
הפלי"ם את שלד הפקוד, לרבות מפקדי כלי השיט.
4. לווי אוניות
עולים / לווי אוניות רכש נשק. מראשית 1948
ובמהלך המלחמה, המשיכו כ- 50 ממלווי האוניות ללוות ספינות מעפילים-עולים
ואוניות-רכש. מאפריל 1948 החלו אוניות-רכש להגיע לחופי הארץ, שלוש מהן
הגיעו למעגן תל-אביב לפני 15 למאי 1948 ולדברי ד. בן-גוריון: "בלי הנשק
הזה לא היינו נשארים בחיים". מיוני 1948, "הוסבו" ספינות
מעפילים לשעבר לאוניות עולים, שהביאו את עולי "גח"ל" (גיוס חוץ
לארץ), כתגבורת לצ.ה.ל שזה עתה הוקם.
הייתה זו "שירת
הברבור" של הפלוגה המפוארת,
על חבריה כתב המשורר
נתן אלתרמן: "...ולחיי
בחורים, שקבלו הפקוד ובאפל
כוונו את השיט, למועד
הנכון למקום היעוד, בלי
מצפן ומפה
בליל ציד..." (מתוך
"נאום תשובה לרב חובלים איטלקי").
|
|
