|
הברחת נשק לארץ בתקופת המנדט שלאחר מלה"ע
החלה כבר ב-1946.
משלוחי הנשק המוברח, שהיו מצומצמים בהיקפם,
הגיעו ארצה מוסווים במטענן של אוניות סוחר
רגילות שפקדו את נמלי חיפה ות"א.
רוב הנשק הזה נאסף בשדות הקרב של מלה"ע באיטליה ע"י חברי 'ההגנה',
מגויסי הצבא הבריטי מהבריגאדה היהודית
ופלוגות התובלה שהגיעו לאיטליה
ב- 1944.
בתחילת 1947 נטל בן-גוריון לידיו את תיק הביטחון
ועד מהרה הוא הגיע למסקנה שמצבת הנשק
שבידי 'ההגנה' לא תספיק לעמוד בפני צבאות
מדינות ערב. עוד לפני החלטת 'כ"ט בנובמבר' 1947 הוא
שיגר שלושה מבכירי 'ההגנה', י. ארזי, א. אבריאל
ומ. מרדור ("הגדולים" כפי שב-ג כינה אותם) לחו"ל
לעסוק ברכישת נשק והעברתו לארץ.
לאחר החלטת האו"ם של הכ"ט בנובמבר החל
מפעל רכש הנשק לצבור תאוצה מתוך הכרה
שהוא קריטי לשרידות הישוב במלחמה הצפויה
לאחר סיום המנדט הבריטי.
המינוי של שאול אביגור למרכז רכש הנשק באירופה בסוף מרץ 1948 שיקף את חשיבות הנושא.
"הנשק כבר בדרך" היה
הנימוק המכריע של
בן-גוריון שהביא את מנהלת
העם לקבל ב-12 במאי 1948 את
ההחלטה להקים את המדינה
בתאריך שהוקמה ולדחות
את הלחץ האמריקאי שלא
להכריז בשלב זה.
אוניות הרכש - אוניות נשק
שפעלו בשירות מערכת הרכש
ושהיו בבעלותה או חכורות על ידה (ישירות או בעקיפין) -
ביצעו במהלך מלחמת
השחרור למעלה מ-50 הפלגות
בהן הובאו ארצה כ-35,000 טון
אמל"ח, כולל נשק כבד,
טנקים ומטוסים.
פעילות הבאת הנשק לארץ
נעשתה בחשאיות,
מסיבות מובנות שכללו גם
את התמיכה הפעילה של
ארה"ב ובריטניה בהחלטת
האמברגו של האו"ם על אספקת נשק לצדדים הלוחמים.
הניסיון, התשתית והקשרים
שנצברו בעליה ב' סיפקו
בסיס לפיתוח התובלה הימית
של הרכש.
משימת ליווי אניות הרכש הוטלה על אנשי הפלי"ם,
והייתה האחרונה - 'שירת הברבור' - במשימות אותן
ביצעו בהצלחה במהלך שש שנות קיומו של הארגון.
דוד בן-גוריון סיכם את מפעל
הרכש באמרו:
"בלי הנשק הזה לא היינו
נשארים בחיים"
[הערת מערכת]
.
דברי בן-גוריון, שנטל אישית חלק פעיל
ומרכזי בפעילות מפעל הרכש,
אכן מהווים סיכום יפה
להצלחתו של המבצע.
יחד עם זאת,
נשמעה ביקורת מחוגים שונים
על מחדלים אירגוניים -- תוצאה של "מלחמות היהודים" -- שגרמו לאיחור
בהגעת הנשק ללוחמים בחזית.
בחלק מהסיפורים והכתבות שבגל זה
ישנה התיחסות לביקורת זאת,
במיוחד בהקשר של
אנית הנשק הראשונה 'נורה',
שיכלה ככל הנראה להקדים
ולהגיע בלפחות חודש אחד.
הגל הזה מכיל גל-מישנה העוסק
במבצעי 'שלל' - סיכול מבצע רכש ערבי.
בסיומם של שלשת מבצעי 'שלל' מצא את עצמו הנשק הערבי בידי חיילי צה"ל.
בעוד רוב
רובו של הנשק עשה
את דרכו בים, כ-3,000 טון אמל"ח
הועברו במטוסי 'האגף לתובלה
אווירית' (ששמו שונה בתחילת
ספט. 1948 ל'להק תובלה אווירית').
מספר אנשי פלי"ם
מצאו את עצמם מעורבים גם
בפעילות
הרכבת האווירית של הנשק
מצ'כוסלובקיה (מבצע "בלק"),
על תקן של נווטי מטוסים.
התובלה האווירית הביאה
פרסום רב למתנדבים היהודים
האמריקאים שהבריחו
את מטוסי התובלה מסוג
קומנדו וקונסטליישן מארה"ב
והפעילו אותם במשימותיהם,
אך גם בתובלה הימית לא נפקד
מקומם (ראה במיוחד את סיפורה
של ה'דרומית' - Kefalos).
[רשם: צבי בן-צור]
הברחת נשק מארה"ב ומקסיקו -
סיפורה של ה'דרומית' (Kefalos) |
מבצעי 'שלל' לסיכול רכש ערבי
במלחמת העצמאות |
סיפורה של ה'נורה' - הראשונה
להגיע ולפרוץ את ההסגר הבריטי
(בתמונה: מפקדה בן ירושלמי)
|
באויר, בים וביבשה: על הפעילות
האוירית של אנשי הפלי"ם
בשירות מפעל הרכש |
ההפלגות הראשונות של אוניות
הרכש 'רקס' ו'בוראה' שפרצו
את ההסגר הבריטי |
סיפורה של אונית הרכש 'הזקן'
(Maestralle) |
כמעט נושאת רכש - סיפורה
של נושאת המטוסים USS Attu |
מבצע 'אטלס' |
פרשת 'אלטלנה' |
פרשת ספינת הרכש 'איריס'
(בתמונה: מפקדה יונה ז'בין)
[הערת מערכת]
|
|
|
