|
בנימין (בן) ירושלמי - מפקד ה'נורה'
הקדמת המחבר יהודה בן-צור:
את המחקר על הספינה 'נורה'
התחלתי לפני כ-15 שנים. את
הדחיפה לכך קבלתי מידיד,
לוחם פלמ"ח, שאת מלחמת
העצמאות הוא החל מיד לאחר
החלטת 'כ"ט בנובמבר' 1947: "יהודה,
אני יודע שהיית המלווה של
אונית רכש [המדובר
באניה 'הזקן']. בתחילת המלחמה
לא היו לנו מספיק רובים וחלק
מאתנו נאלצו להילחם
עם 'סטנים' עלובים. האם לא ניתן
היה להקדים את הגעתן של
האוניות?". השבתי לו בו-במקום
שהצי הבריטי המשיך לקיים את
הסגר הימי על חופי הארץ עד
לסיום המנדט ב-15 במאי 1948, אך יחד
עם זאת החלטתי להתמודד עם
השאלה שהוצגה ולחקור את כלל
המרכיבים שהביאו ב"סופו של
יום ארוך" להפלגת אנית הרכש
הראשונה 'נורה',
תחת פיקודו של בנימין (בן) ירושלמי ז"ל.
ייחודה של הספינה - שהייתה חדישה למדי - בהיותה
ספינת הרכש הראשונה שהגיעה
ארצה ובהצלחתה לפרוץ
את ההסגר הימי הבריטי
בתקופה הקשה ביותר – סוף
מרץ 1948 - במלחמת העצמאות. בשל
ייחודה, הרחבתי את ממדי
הכתבה (המובאת כאן בשני
חלקים) וכללתי בה את סיפור
רכישת המשלוח הראשון של
הנשק הצ'כי, שהגעתו – אמנם
באיחור של כשלושה
שבועות – הביאה בתוך חודש
ימים לתבוסת הפלסטינים ואת
סיפור רכישת 'נורה', שהתנהלה
בצל 'מלחמות יהודים' שגרמה
לאיחור הנ"ל.
לשאלה האם ניתן היה להקדים
את הגעת האוניות, מסקנתי
היא, שעל אף ששלטון המנדט
הבריטי נמשך עד מאי 1948, חלון
ההזדמנויות לעשות כן נפתח
כבר בפברואר 1948, עם התרופפות
שלטון המנדט לאחר שהצבא
הבריטי פינה את גוש דן
ותל-אביב הפכה לעיר עברית;
דהיינו הקדמה של כחודש וחצי.
עלי לציין שההוראות לניצול
ההזדמנות ניתנו במועד,
בתחילת דצמבר 1947.
אני מקדיש את עבודת המחקר על האניה לזיכרו של
מפקדה בנימין (בן) ירושלמי ז"ל.
קיסריה יוני 2007
|
|
|
