פרשת אלטלנה       

חזור לדף הבית> מפעל הרכש וצי אוניותיו

אניות הרכש


"פרשת אלטלנה" – הפרשה שהתפתחה סביב הגעתה לארץ של אונית הנשק והעולים/לוחמים של האצ"ל 'אלטלנה' ביוני 1948 הסעירה את הציבור בארץ. הפולמוס סביבה בעיקר בסוגיות של ממלכתיות וקבלת מרות הממשלה, הנשיאה באחריות להידרדרות אל מצב בו "יהודים יורים ביהודים", וסכנת מלחמת אחים לא פסק עד עצם היום הזה.

לאחר מלה"ע החליטה הנהגת האצ"ל/בית"ר לא לעסוק בהעלאת מעפילים, להסתפק במעורבות בפעילות 'הבריחה' ולהשאיר את מלאכת ההעפלה בידי 'המוסד לעליה ב', תוך הסכמים בין הצדדים על מכסות למעפילים מהתנועה הרביזיוניסטית. התסכול שההחלטה יצרה בקרב אנשי התנועה הרביזיוניסטית בארה"ב הניע אותם תחילה לארגן את הפלגת המעפילים בספינה 'בן הכט' ובהמשך, בתחילת 1947, לקבל החלטה שתואמה עם האצ"ל על העלאתם של לוחמים על נשקם. בהתאם להחלטה, רכש ביוני 1947 'הועד העברי לשחרור לאומי' בארה"ב, הזרוע הפוליטית של האצ"ל בארה"ב בראשותו של הלל קוק (המוכר בכינוי "פיטר ברגסון"), נחתת גדולה מעודפי המלחמה של הצי האמריקני ואייש אותה בצוות שרובו היה יהודי. מטעמי נוחות נרשמה האונייה בפנמה בשם 'אלטלנה' (שמו הספרותי של ז. ז'בוטינסקי). בשל עיכובים בגיוס הלוחמים באירופה וקבלת נשק מידי הממשל הצרפתי, הועסקה האונייה בפעילות מסחרית רגילה. כוונת האצ"ל להביא את האונייה לארץ לא הוסתרה מה'הגנה' והנהגת היישוב המאורגן, ולמעשה אף התנהלו מגעים בין הצדדים לגבי שת"פ אפשרי בנוגע לאונייה/מטענה. אך המגעים האלו לא נשאו פרי, בין היתר מאחר שמערכת הרכש הגיעה למסקנה שהאונייה כבר לא עומדת בתנאי החשאיות המתבקשים ממבצע הרכש המיועד עבורה.

יציאת האונייה מצרפת ב-11 ביוני 1948, נושאת נשק רב ו-940 עולים, והגעתה לקרבת הארץ שבוע לאחר מכן – צעדים שנעשו באופן ובעיתוי שהכתיבו הרביזיוניסטים: הפלגה שלא במסגרת מערכת הרכש של צה"ל ולא מתואמת איתה (ולהפתעתו של מנחם בגין, מפקד האצ"ל, אף לא איתו...), שילוב בעייתי של נשק ועולים, בעת ההפוגה הראשונה תוך סיכון לחשיפת ישראל כמפרה בגלוי את אמברגו הנשק שהטיל האו"ם היו אירועים לא מוזמנים/רצויים מבחינת הממשלה, מה גם שפחות מ-3 שבועות קודם לכן התחייב האצ"ל (בהסכם מה-1 ביוני עם הממשלה על שילובו בצה"ל) שהנשק והציוד המלחמתי של הארגון יימסרו לרשות הצבא ופעולות רכש עצמאיות תיפסקנה. אך משום שהאונייה התקרבה לארץ עם מטען רצוי מבחינת המאמץ המלחמתי, התנהלו מגעים בהולים בין הממשלה לאצ״ל במסגרתם הוסכם שהאונייה תפרוק את מטענה בחשאי בחוף כפר ויתקין
(בהיותה נחתת, האונייה לא נזקקה לשרותי הפריקה של נמל ת"א).

הורדת העולים מהאונייה לחוף החלה בערב ה-20 ביוני והסתיימה תוך מספר שעות. לגבי הנשק, שפריקתו ע"י האצ"ל החלה והוא הלך ונערם על החוף, נמשכו חילוקי דעות קשים: הממשלה דרשה שהוא יימסר בשלמותו לרשות צה"ל, עפ"י ההסכם מה-1 ביוני ובשם עיקרון הממלכתיות והתפיסה שהאחריות להקצאת משאבי הלחימה לכוחות הלוחמים היא בלעדית של צה"ל. האצ"ל דרש שהנשק יאוחסן במחסניו ויוקצה בחלקו לאנשיו. המשא ומתן התנהל תחת לחץ זמן, תוך אי הבנות, חשדנות רבה והיעדר אמון הדדי. חילוקי דעות בצמרת האצ"ל גרמו לזיגזוג מצד הארגון במו"מ והקשו על השגת סיכומים [הערת מערכת]. ההבנה היחידה ששני הצדדים מסכימים שהושגה הייתה להקצות 20% מהנשק לגזרת י-ם, אך גם לגביה נשארה מחלוקת: האם הנשק יחולק בין כלל הכוחות הפועלים בגזרה
, בהתאם לשיקול הדעת של צה"ל, או יימסר בלעדית ללוחמי 'הגדוד הירושלמי' של האצ"ל (מעמדה המשפטי המיוחד של ירושלים אותו זמן נוצל ע"י האצ"ל ע"מ להמשיך ולהפעיל בה את 'הגדוד הירושלמי' שלו במתכונת מיליציה צבאית חוץ-צה"לית, שפורקה רק לקראת סוף ספטמבר). על רקע חוסר התקדמות במשא ומתן – בראש ובראשונה לגבי הדרישה הבסיסית של הממשלה שהנשק יועבר תחילה בשלמותו למחסני צה"ל – קיבלה חטיבת 'אלכסנדרוני' הוראה לכתר את החוף ולהחרים את ציוד האונייה. למנחם בגין, מפקד האצ"ל שעלה לאונייה, ניתן אולטימאטום קצר למסירתה לרשות הצבא. על רקע אי-היענותו של האצ"ל לאולטימאטום פרצו באזור חילופי-אש, בהם מצאו את מותם שני חיילי צה"ל ושישה אנשי אצ"ל.

בשלב זה, ב-21 ביוני בערב, נמלטה 'אלטלנה' אל לב ים והפליגה לתל אביב מתוך ציפייה שתומכי האצ"ל הרבים יחסית בת"א יאלצו את הממשלה להגיע לפשרה. על סיפונה היו כ-100 אנשי אצ"ל, ביניהם מנחם בגין, מיעוטם עולים ורוב רובם חיילי צה"ל שערקו מיחידותיהם ועלו על האונייה בחוף ויתקין. במהלך הפלגתה לת"א התנהלו חילופי אש בינה לבין אוניות 'השירות הימי' (חיל הים) שנצטוו ליירט אותה, אך נכשלו במשימה. באזור החוף של ת"א רוכזו כוחות יבשה של צה"ל. מולם עמדו אנשי אצ"ל רבים, שערקו מבסיסיהם והגיעו למקום ע"מ לסייע בפריקת הנשק והעברתו לידיהם. על החוף בת"א פרצו קרבות נוספים בין אנשי צה"ל לאצ"ל, על רקע ניסיונות מצד האחרונים לפרוק נשק מהאונייה ולהתקיף את מטה הפלמ"ח ששכן במלון 'ריץ' הסמוך [הערת מערכת]. בן-גוריון, מגובה בהחלטת ממשלה, הנחה את כוחות הביטחון בת"א לנקוט בכל כוח נדרש ע"מ להביא את הפרשה לסיום מהיר אם האצ"ל לא ייכנע מיד. הצעד שהביא למפנה בפרשה, ולכניעת אנשי האצ"ל תוך זמן קצר אחריו, היה ירי מספר פגזים לעבר האונייה, בסביבות שעה 4 אחה"צ של ה-22 ביוני, מתותח שדה 65 מ"מ ("נפוליאונצ'יק"). אחד הפגזים פגע באונייה, הצית בה שריפה ואילץ את נטישתה מחשש להתפוצצות חומרי הנפץ שבמחסניה. המשך הירי מהחוף על אנשי אצ"ל המנסים להימלט מהאונייה הבוערת הוא מהנושאים היותר כאובים ושנויים במחלוקת של הפרשה (עד היום ישנם גורמים המאשימים בו את מפקדי צה"ל במקום, למרות שהעדויות מצביעות על כך שהאחרונים, ובראשם יצחק רבין, דווקא פעלו להפסקתו).

בחילופי האש באזור ת"א נהרגו חייל צה"ל [הערת מערכת] ועשרה חברי אצ"ל. סך ההרוגים בפרשה: 3 חיילי צה"ל ו-16 אנשי אצ"ל. לוחמי אצ"ל העידו שבגין פקד בשלב מסוים על אנשיו לנצור אש ע"מ למנוע התפשטות העימותים. בעקבות האירועים החמורים סביב האונייה נעצרו יותר מ- 200 לוחמי אצ"ל (האחרונים שבהם שוחררו לקראת סוף אוגוסט) ולוחמי האצ"ל פוזרו ביחידות צה"ל השונות. כשנה לאחר האירועים נגררה שלדת 'אלטלנה' ששרדה למרחק של כ-20 ק"מ מהחוף והוטבעה.

על הצד החיובי בפרשה יש לציין שחלק גדול מהנשק שהאונייה הביאה מצא את דרכו לצה"ל, עיקרון הממלכתיות בנוגע לכוחות הביטחון קיבל ביסוס חד משמעי (קרי המדינה לא תקבל קיומן של מיליציות חמושות), לא התפתחו עימותים נרחבים, וההכרעה המהירה וההחלטית אפשרה לממשלה ולצה"ל לשוב ולהתרכז מיד באתגרים הביטחוניים, החברתיים והמדיניים הסבוכים שעמדו אז על הפרק.

[כתב: צבי בן-צור]


א-16
אלי ורשבסקי מעיד על מעורבות
 'אילת' א-16 בפרשת 'אלטלנה'
עדות פיני וזה
הארועים בחוף ת"א עפ"י פנחס וַזֶה - ראש יחידת הרכש של ה'הגנה'/צה"ל
אלטלנה
כתבת מחקר:
'אלטלנה' בהיבט של אוניית נשק ועולים
אנדרטה בתל אביב לזכר אלטלנה
"פרשת אלטלנה"
מאמר מפרסומי האגודה היהודית-אמריקאית
 לשימור ההיסטוריה


אלטלנה עולה באש בחוף תל אביב
'אלטלנה' עולה באש בחוף ת"א

הסכם מיזוג אצ''ל לתוך צה''ל
חוזר שנשלח ליחידות צה"ל בעקבות חתימתו של מ. בגין
 מפקד האצ"ל ב-1 ביוני על הסכם ההתפרקות של הארגון.
פרשת 'אלטלנה' החלה עוד בטרם יבשה הדיו על חתימתו...
["הלל" ישראל גלילי, ראש המפקדה הארצית]


עדות פיניק וזה
פנחס "פיניק" וזה ראש יחידת הרכש ב'הגנה'/צה"ל מעיד
 על המשא ומתן עם האצ"ל בנושא אחסון הנשק והשמירה עליו
["גידי" עמיחי פאגלין, קצין המבצעים של האצ"ל]


האולטימטום שניתן לבגין
האולטימאטום שהעביר מח"ט אלכסנדרוני דן אבן (אפשטיין) לבגין בחוף כפר ויתקין

נשק לצה''ל מאלטלנה
 פרוט הנשק מ'אלטלנה' שהגיע לידי צה"ל
הערה: לגרסת האצ"ל על כמויות הנשק יש להתייחס בספקנות מכיוון שלארגון היה
 אינטרס להציג תמונה של כמות גדולה של נשק ותחמושת שאבדו כביכול בחוף ת"א;
חיפושים שנערכו לאחר סיום הפרשה באונייה ובסביבתה לא תומכים בגרסת האצ"ל  

 [מקור: הספר 'המשימה: רכש' מאת פנחס וזה]


עדות ביני תלם
עדותו של בנימין "ביני" תלם, לימים מפקד חה"י, על הניסיון של ה'ווג'ווד' ק-18 ליירט את ה'אלטלנה'
[שמו של התותחן שנפצע הוא בנימין זוננברג ז"ל]


מעריב מדווח על אלטלנה

אלטלנה - פינוי
פינוי 'אלטלנה' בחוף ת"א, צילום: רוברט קאפא



אולטימטום בירושלים
למד את הלקח: בניגוד לאולטימטומים שדחה בפרשת אלטלנה, האצ"ל קיבל
את האולטימטום שנמסר לו בספט' 20, 1948 לפירוק כוחו בגזרת ירושלים



באתר מפורסמים סיפורים אישיים רבים; אין למערכת האתר אפשרות לאמת את כל פרטיהם ולכן הכתוב בהם באחריות בלעדית של כותביהם.

Copyright© 2006 - 2022: Articles/stories/presentations/pictures - respective authors and/or copyright holders; Website design & code (html/php/xml/javascript) - Tzvi Ben-tzur; All rights reserved.