סיפור הפלגת 'הפאנים'

מבצע הפלגת 'הפאנים' הוא העדות המרשימה ביותר ליכולת התכנונית, אדמיניסטרטיבית ומבצעית שפיתח המוסד לעליה ב' בכלל והעומד בראשו, שאול אביגור, בפרט. שתי אוניות-אחיות, Pan York ו- Pan Crescent בעלות תפוסה של 4,570 טון, נרכשו ע"י המוסד לעליה ב' בארה"ב באמצעות חברת קש ובמהלך מאי 47 הפליגו לים התיכון עם צוותים מקצועיים אמריקנים. לצורך הכנתן לקליטת 7,500 מעפילים כל אחת, נשלחה ה-.P.Y למרסיי, הצוות האמריקני שוחרר, וצוות חדש בראשותו של רב החובל גד הילב תפס את מקומו. בצוות שירתו הספרדי אסטבן הרננדורנה ("קפיטן סטיב") בתפקיד הקצין הראשון ואפרים צוק בתפקיד מכונאי ראשי. יתר אנשי הצוות היו גולים ספרדים רפובליקנים ומתנדבים יהודיים אמריקנים. ה-.P.C נשלחה לוונציה והצוות האמריקני הוחלף ע"י צוות איטלקי. באוגוסט הצטרפו המלווים, בפיקודם של ברצ'יק מגן ב'עצמאות' (.P.C) וניסן לויתן ב'קוממיות' (.P.Y). יוסי הראל מונה כמפקד המסע.

המלווים הנוספים על 'עצמאות' היו מיכה פרי, מאיר אברהם, אליעזר ערמון, גרישה שיינקמן, בצלאל פלדמן, גדע שוחט, יצחק - "אייק" - ארן (שהחליף את רב החובל האיטלקי לאחר הגעת האניה לפמגוסטה), אברהם פרטקין, המתנדבים האמריקנים אבי ליבני, צ'רלי וייס, ויוג'ין אלכסנדר, וה'גדעונים' גד ליפשיץ וחיים גולדיס (שהיה גם 'גדעוני' בהפלגת 'ברכה פולד' ושנהרג במלחמת העצמאות ליד חולדה בעת ששימש כקצין קשר של השיירות לירושלים הנצורה). המלווים הנוספים על 'קוממיות' היו זלמן פרח, גדע שוחט, עקיבא אופנבך, וילי רוסטוקר, וה'גדעונים' ראובן אורן ומלכה רופא.

רומניה הסכימה בינתיים לאפשר יציאת 15,000 איש, בתנאי שהעליה תעשה בנמל בולגרי. כן הסכימה לאפשר בצוע עבודות ההכנה באניות בנמל קונסטנצה, לאחר שלחץ בריטי לא אפשר המשכן בצרפת ואיטליה. צוות ההתקנות בראשותו של גדע שוחט יצא בסוף אוגוסט על ספון .P.Y לקונסטנצה ואילו .P.C, שהתעכבה בונציה בגלל חבלה בריטית, הצטרפה בסוף ספטמבר.

הבריטים, שעקבו אחר האוניות מאז כניסתן לים התיכון וידעו על מטרתן, הפעילו לחץ על האמריקאים שילחצו מצדם על ראשי הישוב לבטל את ההפלגה. טענתם העיקרית הייתה ש"בריגדה שלמה של בולשביקים" תגיע חו"ח לארץ. הממסד האמריקני, שממילא לא האמין בכוחו של הישוב היהודי לעמוד בפני הערבים, "קנה" את העמדה הבריטית והפעיל לחץ כבד על משה שרת ואנשיו לבטל את ההפלגה בטענה שהיא תחבל ביישום החלטת האו"ם מה-29 בנובמבר. שרת השתכנע שההפלגה אכן צריכה להדחות ודרש את התערבות בן-גוריון בנושא. מאחר ובן-גוריון נטה לקבל את עמדת שרת, נזעק שאול מאירוב-אביגור, ראש 'המוסד לעליה ב', ב-9 לדצמבר ארצה ע"מ למנוע החלטה על ביטול ההפלגה. שאול טען שאלפי המעפילים נשארו ללא אמצעי קיום באמצע החורף ושדחיה תביא לאסון כבד. הלחץ מלמטה עשה את שלו ובן-גוריון נסוג מהתנגדותו.

צוות בראשותו של יענק'לה סלומון, מג"ד הגד' ה-4 הראשון, ארגן הסעה ברכבות של 15,200 מעפילי האניות מכל רחבי רומניה לנמל הבולגרי בורגס, משם הפליגו ב-26 בדצמבר. במהלך דרכן הושג הסכם עם הבריטים – המעפילים יגיעו ישירות למחנות המעצר בקפריסין, הבריטים לא יעצרו את הצוותים, ויאפשרו לרבי החובלים, גד הילב ו"אייק" ארן, לתחזק את האוניות - שהושמו במעצר - עם צוות קטן. לאחר הכרזת העצמאות זכו שתי האוניות להעביר ארצה את רוב משוחררי המחנות בקפריסין.

[רשם: צבי בן-צור]

---

יעקב סלומון: ארגון ה'פאנים'

דב מגן (ברצ'יק) מספר על ה'פאן קרסנט' - 'עצמאות'

סיפורן של ה'פאנים'

סיפורו של שלום איתן- מעפיל ב'פאן יורק'

מאירקה אברהם:סיפור רכבת מעפילי ה'פאנים'

חיים סנש מספר על ה'פאן קרסנט'

פיני אשוח מספר על החבלה הבריטית באניה 'עצמאות' [הערת מערכת]

סיפור מעצרן של 'הפאנים' בקפריסין וחלקן בהבאת משוחררי המחנות לארץ

"קפיטן סטיב" מספר על עצמו

עדותו של אפרים שילה על ארגון הפלגת 'כנסת ישראל' ו'הפאנים'

---

  יוסי הראל, מפקדן של 'כנסת ישראל', 'יציאת אירופה תש"ז', וה'פאנים'


'קוממיות' ('פאן-יורק') מביאה לחיפה משוחררים ממחנות המעצר בקפריסין - 5 ביולי 1948