|
ב- 7 בפברואר 1948 עלו על הספינה
במפרץ באזור סן-טרופז 699
מעפילים מאירופה ומצפון
אפריקה ולמחרת יצאה לדרכה.
מפקדה היה
אבנר גלעד - "סקנדי".
מלווה נוסף היה יעקב
בן-ציון ("מלך"), וה'גדעוני'
היה אהרון מיכאלי.
ההפלגה
באמצע החורף הייתה מלווה
בסערות קשות ובתקלת מנוע
ממושכת. תנאי ההפלגה הקשים
עירערו את ביטחונם של
המעפילים.
הספינה הייתה במקור
תלת-תרנית. במהלך ההפלגה
ארצה גדעו המלווים את אחד
התרנים ע"מ להטעות את
הבריטים. למרות ניסיונות
ההסוואה גילו ב- 19 בפברואר
מטוסי סיור בריטיים את
הספינה עם התקרבה לארץ.
למחרת נצמדו אליה שלש
משחתות בריטיות. בעיקר
בגלל המספר הרב של ילדים
בקרב המעפילים (141!) הוחלט לא
להתנגד להשתלטות על הספינה.
על פי הסכם עם הבריטים
הספינה המשיכה להפליג
באותו יום באופן עצמאי עד
למרחק 3 מייל מנמל חיפה, שם
עלה צוות בריטי על הספינה
והכניסה לנמל. המעפילים
גורשו לקפריסין.
כינוי הספינה במוסד לעליה ב'
היה 'הזיבלה' (שם מקורי Sette Fratelli). לפני
הפלגתה תחת השם 'לקוממיות'
לקחה הספינה חלק
בהפלגת מעפילים אחרת כאשר
הובילה את מעפילי
'כ"ט בנובמבר' מחוף
צרפת לספינה
'כ"ט בנובמבר' שעגנה במפרץ באי
קורסיקה.
[רשם: צבי בן-צור]
המלווה יעקב (מלך) בן-ציון מספר
|
מפקד 'לקוממיות'
אבנר גלעד ("סקנדי") מספר
|
הספינה 'לקוממיות'
|
|
