|
בחורף 1946 רכש המוסד לעלייה ב'
שתי ספינות בשם Fede ו-Fenice. מאוחר
יותר, בסמוך להפלגתן, הן זכו
כנהוג לשמות חדשים. הראשונה
נקראה ע"ש דב הוז שהיה מנהיג
פועלים ארץ-ישראלי, מארגן
המתנדבים לגדוד העברי בצבא
הבריטי במלה"ע הראשונה,
מיוזמי התעופה העיברית
ופעיל מרכזי ב'הגנה'. דב נספה
ב- 1940 בתאונת דרכים (שלושת
סירות הפלי"ם – 'דב', 'רבקה'
ו'תרצה' – נקראו בשמות בני
המשפחה שנהרגו בתאונה).
הספינה השניה נקראה ע"ש
אליהו גולומב, מפקד ה'הגנה'
שמת פחות משנה קודם לכן.
התכנית המקורית הייתה
להפלגת 'דב הוז' מנמל לה ספציה,
מקום הכנת הספינה. עם השלמת
הכנתה בתחילת אפריל, אורגנה
ע"י אנשי 'החבורה' שיירת
משאיות שהביאה 1,014 מעפילים
לנמל. האיטלקים חשבו
בטעות כי מדובר בפשיסטים
ונאצים המנסים להימלט ועצרו
את השיירה, אך לאחר שעמדו על
טעותם איפשרו את עלית
המעפילים לספינה. הבריטים,
שהבינו בשלב זה את מהות
הפעולה, חסמו את אפשרות
היציאה מהנמל. יהודה ארזי –
ראש המוסד לעליה ב' באיטליה –
הצטרף למעפילים ועמד בראש
המאבק נגד הבריטים.
נחישותם וסיבלם של המעפילים שהתבצרו על הספינה והרציף שלצידו עגנה, שביתת רעב שבה פתחו, ואיומי התאבדות שהשמיעו, יצרו אהדה בין-לאומית רחבה. כך התפתחה 'פרשת לה-ספציה', שהפכה למאבק ממושך של כחודש על דעת הקהל בעולם. במהלך הפרשה הסכימו הבריטים תחת הלחץ לאפשר ל'אליהו גולומב' להכנס לנמל ולקלוט חלק מהמעפילים על מנת להקל על הצפיפות הנוראית ששררה על גבי 'דב הוז'. מזון שסופק על ידי הג'וינט איפשר חגיגה גדולה של ליל הסדר יחד עם מוזמנים רבים.
במו"מ המייגע נטל חלק מרכזי הרולד לסקי, יהודי מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית. בסופו נכנעו הבריטים ואיפשרו את הפלגת הספינות ואת כניסתם של המעפילים לארץ באופן ליגאלי. ב-8 למאי, בנוכחות קהל אוהדים של אלפי אנשים, יצאה 'דב הוז' לדרך עם 675 מעפילים ו'אליהו גולומב' עם יתרת 339 המעפילים. הם הגיעו לנמל חיפה ב-13 למאי.
בהמשך 1946 ביצעו הספינות Fede ו-Fenice
שתי הפלגות מעפילים נוספות
תחת השמות 'ארבע חרויות',
ו'ברכה פולד', בהתאמה.
[רשם: צבי בן-צור]
משה רבינוביץ מכריז על שביתת הרעב בנמל לה-ספציה
המאבק בלה-ספציה: שביתת רעב
|
|
