|
אוניית המעפילים 'התקווה'
הייתה מהאוניות "האמריקאיות"
של המוסד לעליה ב' היא נרכשה
בארה"ב וצוותה היה מבוסס על
מתנדבים יהודים מצפון
אמריקה.
האנייה הוכנה
לקראת הפלגתה לארץ בנמלי
ליסבון בפורטוגל ופורטו
ונרה באיטליה, תחת פיקוחם של יהושע בהרב
(רבינוביץ') ואברהם
זכאי, בהתאמה.
האניה הפליגה ב- 8 במאי 1947 מבוקה
דה-מגרה באיטליה, כשעליה 1,414
מעפילים. מפקדה היה
ישראל רותם,
והמלווים הנוספים היו
אלכס שור,
מאיר פליק וה'גדעוני'
נחום מנור.
במהלך ההפלגה היו שתי לידות.
ב- 16 במאי גילה אותה מטוס סיור
בריטי, וכעבור זמן מה החלה
משחתת ללוותה. למחרת הצטרפו
חמש משחתות נוספות, והן
השתלטו על האנייה בהתקפת
בזק, תוך הפעלת גז מדמיע,
בהיותה במרחק קילומטרים
אחדים צפונית לראש הנקרה.
המעפילים הועברו באותו
לילה לאניות גירוש שלקחו
אותם לקפריסין. המלווים
הסתתרו באונייה משם חולצו
כעבור שעות אחדות.
לימים, האוניה הוכשרה
לשירות בחיל הים אך שירתה
בו תקופה קצרה בלבד.
[רשם: צבי בן-צור]
ישראל רותם, מפקד
הספינות 'נתן ב', 'תל חי',
'כ"ג יורדי הסירה', ו'התקוה'
אנית המעפילים 'התקווה'
|
|
