|
לאחר פרסום 'הספר הלבן'
הבריטי במאי 1939, שהגביל את
מכסת העולים היהודים
שהורשו להיכנס ארצה – 75,000
בחמש שנים, 25,000 מיד והיתר 10,000
מדי שנה - הקימה ממשלת
המנדט הבריטי מחנה
בקרבת עתלית, שיועד
לשמש כמרכז מעצר של
עולים בלתי-חוקיים
שהתדפקו על שערי הארץ,
הימיים והיבשתיים.
מספר העצירים ששוחררו
מהמחנה מדי חודש הופחת
מהמכסה הנ"ל.
המחנה הופעל ע"י הבריטים עד להקמת המדינה ב-1948.
בתקופת מלה"ע, מספטמבר 1939
עד דצמבר 1944, נערכו 34 הפלגות
מהים השחור שהובילו
כ-18,500 מעפילים. כ-10% מהם לא
הגיעו ארצה (בעיקר בשל
מקרי טביעה, המפורסמת
בינהן 'סטרומה' עם 769
מעפילים). מנתונים אלה
ניתן להסיק שקרוב ל-17,000
מעפילים עברו בתקופה
זו במחנה.
רוב רובם
שוחררו ממנו במסגרת
השיחרור החודשי, אך מקצתם –
כ-1,750 מעפילי האניה 'אטלנטיק'
שהבריטים לא הספיקו
להעביר ל'פטריה' (על הפרשה
ראה ההעפלה ערב
ובמהלך מלה"ע) –
גורשו למעצר ממושך
ורחוק באי מאוריציוס.
לאחר המלחמה חודשה
ההעפלה מאירופה.
מינואר עד יולי 1946 נעצרו
במחנה עתלית כ-10,200 מעפילים,
שהגיעו ב-11 ספינות
ואוניות שלא הצליחו
לפרוץ את הסגר הימי
הבריטי.
באוגוסט 1946 שונתה
המדיניות הבריטית והוחל
בגירוש המעפילים למעצר
בקפריסין. עד אפריל 1948
גורשו למחנות
המעצר
בקפריסין כ-52,500 מעפילים.
שחרורם השוטף מהמחנות
של כ-30,000 מהם והעברתם ארצה
ע"י הבריטים נעשתה
בהתאמה למכסה הנ"ל -
שהוגדלה לאחר מלה"ע
והועמדה על 1,500 איש לחודש,
כאשר תהליך סיום שחרורם
נעשה במחנה עתלית (יתר
עצורי קפריסין – רוב רובם
בגיל הגיוס לצבא – שוחררו
מהמחנות רק לאחר הקמת
המדינה והעברתם ארצה
נעשתה ע"י מדינת ישראל).
שני אירועים הקשורים
לפלמ"ח שאירעו במחנה
עתלית ראויים לאזכור
מיוחד:
- 10 באוקטובר 1945: בפשיטה
נועזת של הגד' ה-1 של הפלמ"ח
בפיקודו של נחום שריג,
שוחררו כל המעפילים שהיו
במחנה. מבצע זה פתח את
המאבק המזוין בבריטים,
שנמשך עד קיץ 1947.
הקש
כאן לעדותו של
יוסק'ה יריב
(ריבקינד)
על פעולת
שחרור העצורים ממחנה
עתלית (יצחק רבין
היה מפקד אחת
משתי המחלקות שנטלו
חלק בפעולה; מפקד המחלקה
השניה היה נחמיה שיין).
- 29 ביוני 1946 - "השבת השחורה":
בעקבות חיפוש לוחמי
הפלמ"ח והנשק ביגור
ושדות-ים (הקש
כאן לעדותו של
יהודה בן-צור
על אירועי "השבת השחורה"
בשדות-ים), הועברו
העצירים
למחנה ולאחר כמה ימי
חקירה הם הובלו למעצר
במחנה רפיח.
עם הקמת המדינה הפך המחנה
למעברה לקליטת עולים,
שפעלה עד לשנות ה-70.
ב-1986 קיבלה על עצמה
המועצה
לשימור מבנים ואתרי
התישבות לשקם את המחנה
המוזנח ושנה לאחר מכן
הוכרז המקום כאתר שימור
לאומי, שנועד לשמש כמרכז
חינוכי ללימוד תולדות
ההעפלה.
שוקמו כמה מהמבנים כגון
מבנה החיטוי, כמה מצריפי
המגורים והגדרות והוכנו
עזרים שונים כגון תצוגות
ומוצגים מחיי המעפילים
בעת ההפלגה ובמחנה עצמו
וכן תכנית אורקולית,
משחקי מחשב וכיו"ב.
במקום הוקמה גם ספריה
העומדת לרשות חוקרי
ההעפלה ותלמידי בתי הספר.
פעילות המחנה כוללת
סדרות חינוך לתלמידים,
סיורים מודרכים, ימי
עיון, כנסים ואירועים
מיוחדים. לציון מיוחד
ראוי מאגר מידע ממוחשב,
'בנתיבי העפלה', המכיל את
שמותיהם של מעפילים
ופעילי העפלה וכן מידע
מקיף על תקופת ההעפלה
בזמן שלטון המנדט הבריטי
בארץ ישראל, שהחלה ב-1934.
לאחרונה הוצבה במתחם
המחנה אוניה המיועדת
להוות דגם "חי" של ספינת
מעפילים (ניתן להתקשר להנהלת המחנה בטלפון מספר 04-9841980).
[רשם: צבי בן-צור]
הכניסה לאתר מחנה
עתלית כיום
מבקרים במחנה בעת סיור מאורגן
|
|
