500 שנה לגירוש ספרד

גירוש יהודי ספרד בשנת 1492 סיים 1500 שנה לישיבתם בספרד. כובשים ושליטים שונים ידעה יהדות זו במשך ישיבתה שם. החל בשלטון הרומי, לאחריו הכיבושים הוויזיגותי והמוסלמי, וכיבוש מחדש ע"י הנוצרים. כל אותן שנים השכילה יהדות ספרד לבנות חיי ציבור שלא היו דוגמתם בתולדות עם ישראל. ביהדות זו נתחדשו ונתבססו ידע הלשון העברית ופרשנות המקרא. משוררים ופיטנים ואנשי הגות גדולים כר' שלמה איבן גבירול, ר' יהודה הלוי, ר' אברהם איבן עזרא, ועימם רבים נוספים הביעו בשירתם וביצירתם את ערגתם למורשת עמם. באותם ימים פעלו בספרד רבנים גדולים כר' יצחק אלפסי ור' יוסף איבן מיגש.

יהודי ספרד עסקו בחקלאות ובמסחר; גדולי האומה פעלו בחצרות השליטים, החל בר' חסדאי איבן שפרוט במאה העשירית, ר' שמואל הנגיד במאה שאחריה, ואחרים. אנשי החצר היהודיים השכילו להציג את ענייה של היהדות ושימשו שליחיו של היישוב היהודי בפני השלטונות.

לצדם של מנהיגים אלה פעלו רבנים גדולים ויוצרים בשטח הפילוסופיה והיו אנשי חצר שאף יצאו בשליחויות דיפלומטיות מטעם שליטי המדינה. בספרד חיבר ר' משה די לאון את ספר הזוהר ובה הגיעה הקבלה לשגשוג מיוחד במינו. מלומדים יהודים פצחו בתרגומיהם את יצירות ההגות של העולם הקלאסי בפני העולם המוסלמי והנוצרי ויצרו גשר לתרבות מערב אירופה.

בלחצי הכנסייה מן המאה ה- 13 ואילך, החלו לחדור לספרד גישות ותביעות למעשים נגד היהדות. גדולי היהדות נתבעו להתווכח עם נוצרים על אמיתותה של תורת משה. בשיאם של לחצים אלה נפגעה יהדות ספרד בגלי רדיפות והמרות דת בכוח. גזירות קנ"א (1391) הפכו לנקודת שיא במשבר שפקד את יהדות ספרד. רבים יצאו מכלל ישראל בכורח הנסיבות, ואף כל פי כן חיפשו דרכים לשיבה אל עמם ואל צור מחצבתם.

לקרת סוף המאה ה- 15 החלה בקסטיליה לפעול אינקוויזיציה לאומית שהקיפה לימים את ספרד כולה. זו ביקשה לעקור מן השורש את שאיפת השיבה ליהדות מצד האנוסים ולמנוע מהם את השפעת אחיהם היהודים שנשארו נאמנים לדתם ולתורת אבותיהם. בחוגי האינקוויזיציה הלאומית הספרדית נולד וצמח הרעיון של גירוש היהודים מן המדינה כולה שנתאחדה תחת שלטונם של פרנאנדו ואיסבל.

ב- 31 במרץ 1492 חתמו פרנאנדו ואיסבל בגרנדה על צו גירוש היהודים. בתקופה של שלושה חודשים הם נדרשו לחסל את עיסוקיהם, למכור את רכושם ולקבוע לעצמם את יעדיהם. כ- 200,000 נפש היו היוצאים, מהם בואכה לפורטוגל ונבארה ומהם דרך הים אל צפון אפריקה, איטליה והמזרח, לאימפריה העות'מנית ולארץ-ישראל.

צו הגירוש אסר עליהם ליטול זהב, כסף, מטבעות יצוקים ושאר דברים שהשלטון אסר להוציא מן המלכות. יהודי ספרד השאירו אחריהם את בתי הכנסת, שהפכו כנסיות או שחרבו, ואת בתי העלמין שהפכו שדות מרעה כאשר מצבות אבותיהם ויקיריהם נעקרו מהם. מקדשי-מעט (בתי כנסת) ספורים שרדו מאותם ימים עד לימינו, כפי שלא הרבו לשרוד חפצי יקר אחרים.

בשלושת הבולים אשר במרכז גיליון המזכרת נראים קטעים ממפה שצייר הקרטוגרף היהודי אברהם קרשקש. המפה מסמלת את נדודיהם של היהודים אחרי הגירוש. בגיליון גם מופיעים איורים המתארים כמה מעיסוקיהם של היהודים בספרד: סופר ואיש רוח, רופא ומהנדס, האיורים נמצאים בבית התפוצות, תל אביב.

בצידו השמאלי של הגיליון נראה צו הגירוש החתום בידי איסבלה ופרנאנדו מלכי ספרד. ברקע מופיע בית הכנסת סנטה מריה לה בלנקה. משגורשו היהודים, הפכו הספרדים את בית הכנסת הזה לכנסיה ולמנזר.

בצידו הימני של הגיליון נמצא תצלום פסלו של הרמב"ם – ענק רוח שדמותו מסמלת את הישגיהם הכבירים של יהודי ספרד. הפסל נמצא בככר מיימונידס בקורדובה שבספרד.

בשני צידי הגיליון אפשר להבחין בצבעי דגלי הלאום של ישראל ושל ספרד. הדבר מסמל את הקשרים בין שתי המדינות שהתהדקו רבות אחרי כינון היחסים הדיפלומטיים ביניהן ב-1986.

הכיתוב בגילין המזכרת – "500 שנה לגירוש יהודי ספרד" נכתב בארבע שפות: עברית, אנגלית, ספרדית ולאדינו.

כתב: פרופ' חיים ביינארט (1917-2010), מגדולי חוקרי תולדות היהודים בספרד בדורנו.

גליון המזכרת הונפק ב-1992, עיצוב: אד ואן אוין.