שמורות טבע בנגב

הנגב מצטייר כמדבר מונוטוני וחסר חיים למי שאינו מכיר אותו או סייר בו. האמת היא שהנגב עשיר ומגוון בנופים, צמחים ובעלי חיים – פסגות נישאות וקניונים עמוקים מישורי חמאדות כהים מול דיונות חול לבנות, מעיינות וגבי מים, ולכל אחד מהם מערכת חיים וצמחיה משלו.

בנגב גדלים 1,200 מיני צמחים שונים ובהם 76 מינים אנדמיים הגדלים רק בו ולא בשום מקום אחר בעולם, ביניהם אירוס טוביה, צבעוני ססגוני וריבס המדבר. גם עולם החי בנגב עשיר ביותר: 45 מיני זוחלים, 55 מיני עופות החיים בו כל הזמן, מלבד הנודדים דרכו, 40 מיני יונקים ובהם טורפים כמו נמר, זאב וקרקל. אל אוכלי העשב הגדולים, הצבי והיעל, נוסף הפרא שהוחזר לאזור מכתש רמון לאחר שהוכחד מנופי הארץ לפני מאות בשנים. מרחביו של הנגב וחוקי הגנת הטבע מאפשרים לבעלי חיים אלה, כבודדים אולם בעיקר כאוכלוסיות במערכת אקולוגית שלמה, להמשיך ולהתקיים.

הנופים, חיי הטבע העשירים ושפע השרידים הארכיאולוגיים הפזורים באזור, מושכים אל הנגב חוקרים, חובבי טבע, מטיילים ותיירים. על מנת לשמר את אוצרות אלה הוכרזו ברחבי הנגב שמורות טבע בשטחים רחבים. סדרת הבולים מציגה שלוש שמורות טבע בנגב. לכל אחת מהן יופי, אופי ויחוד משלה, והן מייצגות את עושר נופי הנגב בחלקיו השונים.


שמורת הר הנגב (בול 'שמורת רמון' המוצג עוקב עם ההסבר באנגלית) –

השמורה היא שמורת הטבע הגדולה בישראל ומשתרעת על פני שטח של כמליון דונם. היא כוללת את הר הנגב הגבוה, מערב מכתש רמון וחלק ניכר של הרי דרום הנגב. המכתשים היא תופעה גאולוגית ייחודית לישראל ולמדבר סיני. מכתש רמון הוא באופן בולט ביותר הגדול שבהם. הטבע חשף בו מגוון עשיר ונדיר של תופעות גאולוגיות (אחת מהן, "המנסרה" – גבעת אבן חול אשר בראשה מחשופי אבן חול הבנויים כעמודים משושים סימטריים המונחים בערימה כמו לוחות עץ בנגרייה – מופיעה ע"ג הבול) ואת הקדומים שבסלעי המשקע שבארץ (סלעים מתקופת הטריאס). בשמורה זו נמצאים גם אתרים ארכיאולוגיים בשפע – אכסניות, דרכים עתיקות ושרידי חקלאות קדומה מימי ממלכת יהודה והנבטים.

מכתש רמון הוא מכתש אירוזי, הגדול מסוגו בעולם, אחד מחמישה מכתשים בנגב, ומהווה תופעת טבע ונוף ייחודית. הסברה כיום היא שהמכתש נוצר משחיקה של שכבות סלע רכות הנמצאות תחת שכבות קשות יותר –מרכז המכתש היה בעבר ראשו של הר, שפתי המכתש פונות עדיין אל ראש ההר שכבר לא קיים, ופנים ההר נשחק והפך למכתש. אורכו של המכתש כ-40 ק"מ, רוחבו המרבי כ-9 ק"מ ועומקו המרבי כ-350 מטר. במזרח מחולק המכתש על ידי הר ארדון לשתי בקעות, בקעת ארדון ובקעת מחמל. רוב שטחו של המכתש מנוקז על ידי נחל רמון שנקרא בערבית "וודי א-רוּמאן", כינוי לרומאים שעברו באזור זה בדרך הבשמים.

המכתשים בנגב הינם היווצרות נדירה, שכן דרוש שילוב של מספר תנאים כדי שייווצר מכתש: קמר אי-סימטרי, שכבות סלע שונות במידת קשיותן (למעלה שכבות סלע קשות, כמו גיר או דולומיט, ומתחת להן שכבות סלע רכות), חתירת נחל הסוחף את תוכנו של המכתש בעל בסיס סחיפה נמוך, ואקלים מדברי יבש השומר על קירות המכתש מפני בליה.

בשלב הראשון הורבדה בראש הקמר אבן חול. אחריה, הצפת ימת הטתיס הביאה להרבדת סלעי משקע ימי שלגיר ודולומיט. נסיגת הים והתרוממות יצרה סידוקים ברום הקמר. הצפה נוספת של ימת התטיס הקדומה הביאה להיקוות מים בסדקי ראש הקמר. המים החלו להתנקז החוצה כשהם חוצבים נחל בדרכם החוצה - נחל רמון. יחד עם התנקזות המים סחפו איתם הנחלים את שכבות הסלע מרום הקמר וחשפו כאן שכבות סלע קדומות יותר.

במכתש רמון יש עושר רב של צומח וחי. בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית שיגשגה החקלאות מסביב למכתשים אולם מחסור בשטחי מרעה בתוך המכתשים מנע רעיית יתר וכך השתמרה הצמחייה המקורית. בשנות התשעים שוחררה במכתש קבוצה של פראים (חמורי בר) ומאז הם התרבו והתפשטו למקומות נוספים בנגב.

מרכז המבקרים המחודש במצפה רמון, משלב בין סיפור חייו של האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון ז"ל, לבין היכרות עם המכתש על תופעות הנוף והגיאולוגיה הייחודיות לו בקנה מידה עולמי.


שמורת עין צין –

השמורה מייצגת את נאות המדבר שבנגב. עין צין הוא אחד מסדרת מעיינות הנובעים בנחל צין. המעיינות האלה הופכים חלק מהנחל לנאת מדבר מרהיבה בצבעה הירוק. לעיין צין ועיין עקרבים אפשר להגיע בהליכה מהכביש שלמרגלות מעלה עקרבים. בעין עקרבים – מעין מים מלוחים היוצר באזורו אדמת מלחה בגלל ההתאידות המהירה של המים שגורמת להצטברות המלחים בקרקע – יש חורש סבוך של אשלים וינבוט. סמוך לבריכת המים של עין צין – מעין שכבה באפיק הנחל – ניתן למצוא חורשת דקלים שהיא אחת מחורשות התמרים הטבעיות הגדולות בארץ. החורשה כה סבוכה שקשה להאמין שהיא נמצאת בלב הערבה הצחיחה.


שמורת שיזף –

שמורת טבע זו השוכנת בערבה הצפונית מאופיינת בעצי שיזף ושיטה גדולים וצפופים היוצרים תמונת נוף סוואנה אפריקאי. ריכוז זה של צמחיה מלכד סביבו מערכת חיים מגוונות ביותר, מסוגי טורפים ואוכלי עשב ועד קטני ארץ כמו חומט מן הזוחלים וטרמיטים מן החרקים. בעבר היה מצוי בה עדר גדול של צבי הערבה וקיני עוזניות הנגב. שניהם הוכחדו מנופיה.

השמורה מייצגת את נופי צפון הערבה. המסלע העיקרי בתחום השמורה הוא גבעות הבנויות מתצורת חצבה – גבעות שיזף, המתנשאות לגובה עשרות מטרים מעל פני המישורים שלמרגלותיהן, ובקרבתן עוברים מספר נחלים שהעיקריים בהם הם נחל שיזף, נחל שחק ונחל גדרון. תצורת חצבה היא יחידת מסלע שגילה צעיר יחסית (15-30 מיליון שנה), הבנויה מאבני חול, קונגלומרטים וסלעי גיר וחרסית שהושקעו בתקופה יבשתית בה התאפיין האזור באגמים רדודים נרחבים ונחלים גדולים.

השמורה כוללת שני גושים עיקריים, הגוש הדרומי (כ-46,000 דונם), והגוש הצפוני (כ-6,600 דונם). המרחב הוא מדברי קיצוני, ולכן החי והצומח מתרכזים בערוצים ובכתמים חוליים במישורי השמורה.

השמורה מתאפיינת במגוון רב של בעלי חיים, ובין היתר 21 מיני זוחלים, יונקים רבים - צבוע, זאב, קרקל, גירית הדבש, שועל הנגב, שועל מצוי, צבי המדבר (צבי הנגב) ועוד, ועופות שונים, ביניהם בולט במיוחד זנבן.

באפיקי הנחלים צומח נוף "סוואנה" בו בולטים עצי שיטה סלילנית ושיטה סוככנית, ולעיתים גם שיזף מצוי. בין שיחי השמורה ניתן לראות עציון (פרקרק) פרסי, שבטוט מצויץ, רותם המדבר וכן המטפסים סהרון משולשל ומחומש לולייני.

בתחום השמורה ניתן לראות את אחד הנדירים בשרכי ישראל, לשון-אפעה רבת-עלים. שרך זעיר זה אינו מלבלב כל שנה, אלא רק לאחר ירידת גשמים משמעותיים באזור. כמו כן גדלים בחולות השמורה חבצלת הנגב, כתריים אדמדמים וצמחים נוספים.

חלקה הצפוני של השמורה, באזור נחל גדרון, ממוקם באזור המגע בין תצורת חצבה ותצורת הלשון. באזור זה נובעים מעיינות עונתיים שהעיקרי בהם הוא עין גדרון. בקרבת המעיינות גדלה צמחיית מלחות, וכן עצי זקום מצרי ותמר מצוי, בנוסף לעצים המאפיינים את מרבית השמורה.


שלשה בולי הסדרה שמורות טבע בנגב הונפקו ב-1988, עיצוב: אליעזר ויסהוף.