פרשת דרייפוס

פרשת דרייפוס היא עלילה אנטישמית ומשבר פוליטי שהתרחש בצרפת בה הואשם אלפרד דרייפוס – קצין תותחנים יהודי בדרגת סרן – כי בגד במדינתו וריגל לטובת גרמניה. האירוע התרחש בתקופה שהעם הצרפתי ביקש לנקום על התבוסה לגרמנים במלחמת צרפת פרוסיה בשנת 1870. הפרשה עזרה בשיכנוע יהודים רבים, כולל תיאודור זאב הרצל, שההתבוללות אינה פיתרון ושהציונות היא התחליף לבעית האנטישמיות.

בבוקרו של ה- 5 בינואר 1895, בחצר בבית-הספר הצבאי אשר בלב פריז, נערך טקס הסרת הדרגות לסרן אלפרד דרייפוס. מתוך ההמון נשמעה הקריאה "מוות ליהודים". לאסיר המושפל נותר רק למחות ולטעון לחפותו. כמה חודשים קודם לכן הוא נעצר ונשפט בעוון ריגול ובגידה במולדת הצרפתית. העיתונות האנטישמית הסתערה על המשפט ובמסע חסר תקדים הפכה את דרייפוס סמל ליהודי הבוגד. ההתעניינות התקשורתית בפרשה הביאה לטקס העצוב עיתונאים רבים מרחבי אירופה.

בין הבאים נכח גם עיתונאי יהודי מטעם העיתון הווינאי "נויה פרייה פרסה" בשם תיאודור זאב הרצל. הדעה המקובלת היא כי הפרשה חוללה מפנה אצל הרצל. סביר עם זאת להניח שרעיון הציונות המדינית התגבש אצלו עוד לפני כן, שכן הוא היה עד לגילויי אנטישמיות חריפים וכתב מאמרים ל"נויה פרייה פרסה" על האנטישמיות עוד שנים לפני הטקס. יחד עם זאת, אין ספק שהפרשה חיזקה את רעיונותיו והיוותה עבורו הוכחה לנכונותם. עדות לכך היא הציון ביומנו מ-1899 כי משפט דרייפוס הפך אותו לציוני.

בשלב הראשון לא נמצאו בציבור הצרפתי קולות שפקפקו במידת הצדק המשפטי, בדיוק כמו שלא התעוררו תגובות-נגד לגל ההשמצות האנטי-יהודי. הראשון שהתגייס להגנתו של הנאשם, שבינתיים נשלח לאי השדים, היה ברנאר לאזאר, עיתונאי וסופר יהודי צרפתי ששוכנע בחפותו של הנאשם ופרסם בבריסל את ספרו "טעות משפטית – האמת על פרשת דרייפוס". עד סוף 1897 היו תומכיו של דרייפוס מעטים ובודדים.

המצב השתנה ב- 13 בינואר 1898 עם פרסום ה"אני מאשים", מאמרו החשוב של אמיל זולא. הסופר הידוע תקף את צמרת הצבא והאשימה בסילוף האמת, בצביעות ובפחדנות. בתוך ימים ספורים, הצטרפו אינטלקטואלים רבים לעצומות התובעות עריכת משפט חוזר לדרייפוס.

צרפת הפכה במה למעין מלחמת אזרחים תרבותית. במחנה אחד רוכזו כל אלה שראו בביקורת על הצבא, פגיעה בביטחון המדינה ובגידה לאומית. במחנה השני התקבצו כל אלה שחשבו שזכויות האדם הן ערך מרכזי בהתפתחותה של דמוקרטיה ליברלית. המאבק הוכרע לאחר הגילויים של שרשרת זיופי המסמכים שהפלילו את הנאשם. ב- 1899 נערך משפט צבאי חוזר שאמנם שוב מצא את הנאשם חייב בדין, אולם מיד לאחריו ניתנה לדרייפוס חנינה מאת הנשיא והוא שוחרר. ב- 1906 זכה דרייפוס לזיכוי מלא ועוטר באות לגיון הכבוד היוקרתי בחצר בית-הספר הצבאי, הפרשה באה אל סיומה עם ניצחון הצדק המשפטי. המאבק למען זכויות האדם, לעומת זאת, לא הסתיים.

מבוסס בעיקר על דברים שכתב ד"ר שלמה זנד, מרצה בכיר בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת ת"א.

הבול הונפק ב- 1994 לציון מאה שנה לפרשה. עיצוב: רפי דייגי.