מצדה

"צוק סלע בעל היקף ניכר, תלול מכל עבריו ומבותר מכל צדדיו ע"י גיאיות עמוקים. תחתיתם של אלו אינה נראית לעיני המסתכל, מכאן מזדקרים מצוקים תולים, אשר אין בעל חי המסוגל לעבור אותם אלא בשני מעברים קשים ביותר, האחד ממזרח והשני הקל יותר במערב". כך מתאר יוסף בין מתתיהו, ההיסטוריון היהודי, את מצדה, השוכנת לחופו של ים המלח בגבולו המזרחי של מדבר יהודה מדרום לעין גדי.

צוק המצדה מתרומם למעלה מ-400 מטר מעל לסביבתו והשטח על פסגתו הוא כ-80 דונם. מבצר טבעי אדיר, אשר יכול היה לעמוד בנקל בפני כל אויב, גם ללא ביצורים מלאכותיים. ינאי המלך החשמונאי, היה כנראה השליט הראשון אשר ביצר את מצדה, כעדות יוסף בן מתתיהו, בראשית המאה הראשונה לפנה"ס. בביצוריו אלה, אשר נבנו נגד הנבטים הסתתרו בני משפחת הורדוס בשנת 40 לפנה"ס, בעת שנמלטו מפני מתתיהו אנטיגונוס השליט החשמונאי החוקי.

הורדוס אשר הצליח לכבוש לעצמו את המלוכה בשנת 37 לפנה"ס, נאלץ בשל הסכנות הרבות אשר איימו על שלטונו, הן מצד העם עליו מלך, והן מצד גורמים חיצוניים – להקים ולחדש שורת מבצרים אדירים בלב מדבר יהודה, המשמש כמקום מפלט טבעי במקומות אחדים, כשהגדול והמפואר שבהם הייתה מצדה. עדותו של יוסף בן מתתיהו המתארת את מפעלי הבנייה העצומים של הורדוס במקום, קיבלה את אישורה מהחפירות הארכיאולוגיות באתר. הורדוס הקים במקום ביצורים אדירים – חומת סוגרים (חומה כפולה) המחוזקת ע"י עשרות אחדות של מגדלים, ובתוכה, כיאות למבצר מבודד בלב המדבר, מחסנים רבים שבתוכם צבר המלך שפע של מזון כמו חיטה, יין ושמן וכן מחסני נשק שיספיקו לעשרות אלפי חיילים לתקופה ארוכה.

מצדה הייתה מרוחקת מכל מקום ישוב ועל כן התקין בה הורדוס מערכת בורות מים מופלאה שקיבולה הוא כ- 10,000 מ"ק מים ואשר נתמלאו במי שטפונות שהוזרמו בעזרת אמות מים מיוחדות. בתכנון מבריק וביצוע נועז הוקמו במקום ע"י אדריכלי המלך שורת ארמונות מפוארים בצפון המבצר ובמרכזו, וכן בתי מרחץ משוכללים ובניינים אחרים, כך שלא יפלו בהדרם מבנייני הממלכה המרכזיים בירושלים. לאחר מות הורדוס והתפוררות ממלכתו הוצבה במקום יחידת חיל מצב רומית.

המעוז הראשון אשר נפל בידי הקנאים בשנת 66 לספירה עם פרוץ המרד הראשון הייתה מצדה. מנחם בן יהודה הגלילי שעמד בראש הכובשים מצא את המחסנים מלאים כל טוב. לאחר זמן באו למקום אליעזר בן יאיר, אשר עמד בראש הקנאים במקום ושמעון בר-גיורא מאז ועד שנת 73 לספירה ישבו הקנאים במצדה. בכל אותה העת, כפי שמעידות החפירות, ניהלו הקנאים ובני משפחותיהם, שישבו בעיקר בחדרי החומות, חיים שקטים ומאורגנים. נראה כי אף בית כנסת היה במקום ומקווה והמורדים קיימו שם גם את מצוות המעשר. קטעי המגילות שנמצאו בתוך עיי השריפה של המבצר מאשרים בצורה מוחלטת כי תאריך המגילות שנמצאו מצפון למצדה בקומראן ובמקומות אחרים באזור זה, אינו מאוחר לשנת 73, היא שנת נפילתה של מצדה בידי הרומאים.

זמן מה לאחר נפילת ירושלים, הושמו כ- 1,000 מגיני מצדה אשר כללו נשים זקנים וטף במצור ע"י עשרת אלפי חיילי הלגיון העשירי שהבקיעו דרכם אל המבצר באמצעות סוללה עצומה שנשפכה על עבר הדרך ממערב, ומכונות מצור משוכללות. הנצורים בהנהגת אליעזר בן יאיר החליטו לשים קץ לחייהם, בראותם כי נותרה רק אפשרות נוספת אחת והיא נפילה בידי הרומאים. נפילתם של מגיני מצדה מסמנת את קץ המרד הראשון.

לאחר כיבוש מצדה שקע ההר אל תהומות השכחה עד שנתגלה מחדש על ידי חוקרים בני המאה ה-19. גולת הכותרת במחקר של מצדה הגיעה עם החפירות הארכאולגיות המקיפות, שבמהלכן נחפר האתר כולו על ידי משלחת ישראלית בראשות יגאל ידין, במהלך שתי עונות חפירה מאוקטובר 1963 עד אפריל 1964 ומדצמבר 1964 עד מרץ 1965.

התנועה הציונית אימצה את סיפור מצדה כסמל וכמיתוס לשאיפה וחתירה עד מוות לחירות, התחדשות לאומית וריבונות. בשנות ה-30 של המאה ה-20 מצדה הפכה לאתר עלייה לרגל של מטיילים ומסעות של תנועות הנוער ולאחר הקמת מדינת ישראל כאתר השבעה של טירונים בצה"ל מחילות שונים הנשבעים "שנית מצדה לא תיפול" – מטבע לשון הלקוחה מן הפואמה "מסדה" – פואמה שחיבר המשורר יצחק למדן בארץ ישראל בשנות העשרים של המאה ה-20.

בסוף המאה ה-20 חל כרסום במעמדה של מצדה כמיתוס ציוני והתפתחה רתיעה מהמסר המשתקף מהקנאות הקיצונית של הסיקריקים ומבחירתם להתאבד על פסגת ההר. בעשור השני של המאה ה-21 הייתה עדנה למסורת המתחדשת של מסעות תנועות הנוער למצדה לשחזור המסעות של ראשוני התנועה, פורצי שביל הנחש, מסורת שהתעצבה סביב פרשנות חדשה מאת יריב בן-אהרן (סופר עברי, ממובילי "חוג שדמות" לגיבוש זהות יהודית-חילונית) לפואמה מסדה.

בשנת 1968 הוכרזה מצדה כגן לאומי בשטח של 3,400 דונם, ובשנת 2001 הכריז עליה ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. מדי שנה פוקדים את האתר כ-750,000 מבקרים והוא נחשב לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בישראל.

סדרת הבולים הונפקה ב-1965. עיצוב: ר. אראל.

מצדה במספרים:
130 דונם - שטחה הכולל של פסגת המצדה.
650 מטר - אורכה המרבי.
300 מטר - רוחבה המרבי.
450 מטר - גובהה מעל פני ים המלח.
1,400 מטר - אורכה של חומת הסוגרים.
37 מגדלים פזורים לאורכה של החומה.
5 ארמונות על במת ההר.
3,700 מ”ר - שטחו של הארמון המערבי.
900 מ”ר - שטחו של הארמון הצפוני על שלוש דרגותיו.
915 מ”ר - שטחם הכולל של שלושת הארמונות הקטנים.
120 מדרגות מובילות מפסגת ההר אל הדרגה התחתונה.
12 בורות מים חצובים בשתי שורות במדרון המערבי של הצוק.
40,000 מ”ק - הקיבולת הכללית של בורות המים החצובים.