מלחמת העצמאות

שלושת הבולים בגליונית מייצגים את שלוש זירות המלחמה העיקריות ברחבי ארץ-ישראל: זירת מרכז הארץ מיוצגת ע"י קרבות הקסטל בואכה ירושלים, בין ה- 2 ל- 9 באפריל 1948. זירת צפון הארץ מיוצגת ע"י המערכה לכיבוש צפת ושחרור הרובע היהודי של צפת בחודש מאי 1948. זירת הדרום והנגב מיוצגת ע"י מעמד הנפת דגל ישראל באילת ב- 10 במרס 1949, שציין את תום הקרבות של מלחמת העצמאות.

מתחילת מלחמת העצמאות פתחו ערביי כפר הקסטל (ששכן על הר גבוה לצד הכביש הראשי, כ- 5 ק"מ ממערב לירושלים) במערכה רצופה של חסימות והטרדות-ירי על התחבורה העברית והסבו ליהודים אבדות ניכרות בנפש וברכוש. משגברו מעשי חבלה אלה, נכבש הכפר ע"י פלוגה מהגדוד הרביעי של הפלמ"ח ופלוגה מחטיבת "עציוני" לאחר 5 יממות לחימה קשה, נכבש הכפר בחזרה ע"י אלפי ערבים בהנהגת עבד-אל-קאדר אל-חוסייני שנהרג בקרב. בקרב זה נתן המפקד הפלמ"חאי שמעון אלפסי את הפקודה ההיסטורית" "המפקדים יישארו ויחפו על נסיגת חייליהם". ב- 9 באפריל נכבש הקסטל שנית ע"י אותה פלוגת פלמ"ח, ומאז נמצא בשליטת ישראל.

בעיר המעורבת צפת שכנו 1500 יהודים, מכותרים ב- 12 אלף ערבים עוינים, עירוניים וכפריים. הצבא הבריטי שפינה את צפת ב- 16 באפריל הציע לפנות עמו את כל האוכלוסייה היהודית הבלתי לוחמת מהרובע היהודי של צפת. הפיקוד העליון העברי דחה את המחווה הבריטית והחליט במקום זאת להשתלט כליל על מרחב צפת. כוח קטן של חיל-שדה ופלמ"ח הוחדר אל הרובע היהודי. מפקד הפלמ"ח יגאל אלון, קיבל את הפיקוד על הגליל העליון, במסגרת מבצע "יפתח". שני גדודי פלמ"ח כיתרו את צפת ע"י כיובש הכפרים הערביים מצפון לעיר (הגדוד השלישי) ומדרום לה (הגדוד הראשון), הגדוד השלישי הצטרף אל הרובע היהודי כדי לכבוש את מצודת העיר ולהשתלט על כולה. לאחר כשלון אחד הצליח גדוד זה להשתלט על צפת ב- 11 במאי 1948, תוך בריחה המונית של הערבים, כולל המפקד הסורי אדיב שישקלי. לאחר מעשה הסביר רבה של צפת ליגאל אלון כי צפת נושעה בגלל מעשה ובגלל נס: המעשה היה שקהילת צפת קיימה תפילת מניין מתמדת מאז יציאת הבריטים… והנס היה שהגיע הפלמ"ח.

אילת נכבשה מידי צבא ירדן ב- 10 במרס 1949 ע"י חטיבות "הנגב" ו"גולני" במסגרת מבצע "עובדה", אחרון מבצעי צה"ל במלחמת העצמאות. "דגל הדיו" הונף ליד חוף אילת ע"י כוח החלוץ של חטיבת "הנגב". הלוחמים, שגילו כי אין בידם דגל, אלתרו במהירות דגל מסדין וציירו עליו בדיו. עם הגיעו של כוח החלוץ של "גולני", שעתיים לאחר מכן, שלחו שני מפקדי החטיבות, נחום שריג ונחום גולן, את המברק הבא אל מפקד החזית, יגאל אלון: העבירו לממשלת ישראל: ליום ההגנה, י"א באדר מגישות חטיבת הנגב פלמ"ח וחטיבת גולני את מפרץ אילת למדינת ישראל. אילת (אום רשרש) ט' האדר תש"ט, 10.3.1949, שעה 16.00".

כתב: אל"מ (מיל') מאיר פעיל, היסטוריון צבאי.

גליונית המזכרת הונפקה ב-1998, עיצוב: משה פרג.

תיאור גליונית המזכרת:

על רקע תצלומים עכשווים של צפת, שער הגיא בדרך לירושלים ואילת נראים הפרטים הבאים:

בול צפת: תצלום של לוחמי פלמ"ח ושל תושבי צפת – באדיבות ארכיון צה"ל וארכיון מוזיאון בית המאירי בצפת; תצלום של בול "דואר צפת" שהונפק מטעם ההגנה בצפת ב- 4 במאי 1948. בול ירושלים: תצלום של משוריינים בדרך לירושלים; קריקטורה של כיבוש הקסטל מאת אריה נבון, 1948; בול אילת: תצלום הנפת דגל הדיו, הצלם – מיכה פרי, באדיבות ארכיון צה"ל.