כביש הגבורה

בול אנדרטת "כביש הגבורה" הונפק ב-1980 לציון יום הזיכרון לחללי צה"ל (זה היה לפני שאומץ שמו הנוכחי של היום – יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות איבה).

הדרך הראשית משפלת החוף לירושלים עברה בתחילת מלחמת העצמאות מתל-אביב דרך רמלה ומשם ללטרון, שער הגיא, הקסטל ומוצא. הכביש עבר במספר נקודות יישוב ערביות, ביניהן העיר רמלה, ועם פרוץ מלחמת העצמאות (למחרת החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר תש"ח) נמנע מהתחבורה העברית המעבר במקומות אלו.

כדי לעקוף את הריכוזים הערביים, נעה התחבורה העברית לירושלים דרך חולון, ראשון-לציון, רחובות, עקרון, חולדה ויצאה לכביש ירושלים בלטרון. יש שהשתמשו בדרכי עפר, ויש שנדרש איגוף גדול דרך גדרה וצומת מסמיה (כיום צומת ראם). אולם בקטע מלטרון לירושלים לא היו דרכים עוקפות .

התנועה נעשתה בשיירות שהיו מלוות בלוחמים מאנשי ה"הגנה". הללו היו חמושים בנשק קל, שנאלצו להסתירו מעיניהם הבולשות של נציגי השלטון הבריטי, אשר התנכלו לנשק המגן העברי, בעוד שהעלימו עין מן הפעילות הכמעט גלויה של הכנופיות העבריות. דרכי העקיפין, התנועה בשיירות, הליווי החמוש ולאחר מכן גם השימוש במכוניות ששוריינו בלוחות פלדה, לא פתרו את הבעיה ולא הבטיחו את השיירות מפני התקפות ערביות. בעיקר היו מועדים לפורענות המייצר המיוער של שער הגיא ופיתולי הכביש החדים שבהר הקסטל, אך גם קטעים אחרים היו נתונים לסכנה מתמדת.

ההתקפות הערביות תבעו קורבנות רבים מבין מלווי השיירות והיקשו על קיום הקשר עם ירושלים. למעשה איימו לנתקו. המצב החמיר מחודש מרס 1948, שבו רבו ההתקפות הערביות. שיירה שיצאה לירושלים ב- 31 במרס הותקפה ליד חולדה, 17 אנשיה נפלו, והיא נאלצה לסגת – דבר שקבע את עובדת ניתוקו של הכביש לירושלים.

מצב זה חייב לנקוט יוזמה חדשה כדי לפרוץ את הדרך לירושלים לצורך זה תוכנן ובוצע מבצע "נחשון" (3-15.4.48), שהיווה נקודת מפנה במלחמה כולה. לראשונה רוכז כוח בעוצמה של חטיבה שלמה, עליו הוטל לכבוש משלטים לציידי הדרך לירושלים ולהחזיק בהם. קרבות עזים במיוחד ניטשו סביב הר הקסטל שעבר פעמיים מיד ליד, אולם במהלך המבצע נשמר נתיב פתוח והועלו מספר שיירות לירושלים.

כהמשך למבצע "נחשון" נערך מבצע "הראל" (15-21.4.48), שבמהלכו הועלו 3 שיירות ענק בנות מאות מכוניות לירושלים. אולם בשל המצב החמור בירושלים עצמה, נאלצה חטיבת "הראל" להפסיק את המבצע ולעלות ירושליימה והכביש נחסם שוב. מבצע "מכבי" (8-18.5.48) נועד לפתוח מחדש את הכביש במהלכו נכבשו לאחר קרבות עזים משלט ה"מסרק" ובית מחסיר שלידו (בית מאיר כיום), אולם הכוחות שהשתתפו במבצע נאלצו לצאת לגזרותיהם, כדי לקדם את פני הפלישה הצפויה של צבאות ערב הסדירים. בלילה האחרון למבצע עוד הועלתה שיירה אחת לירושלים – האחרונה שהגיעה לעיר, וירושלים נותרה מנותקת עד לפריצת "דרך בורמה".

הלגיון הערבי שהצטרף למלחמה תפש את לטרון וסביבתה ושלט על הדרך לירושלים. מתחם הלגיון בלטרון הפך למוקד המערכה על הדרך, ולמעשה למערכה שהכריעה את גורל בירת ישראל. לצורך כיבוש מתחם הלגיון ופריצת הדרך הוקמה חטיבה חדשה, חטיבה 7, והוטלה למערכה. אולם שתי ההתקפות שנערכו על לטרון בסוף חודש מאי 1948 נכשלו. השליטה בכמה כפרים שנכבשו אפשרה ליצור מגע עם כוחות ההגנה בפרוזדור ירושלים ולאתר דרך לעיר, שהייתה מוסתרת מעין הלגיון הירדני. ניתן לה הכינוי "דרך בורמה" (על שם הדרך שנסללה בצפון בורמה במלחמת העולם השנייה, כדי להזרים אספקה לסינים במלחמתם ביפאנים).

התוואי של "דרך בורמה" עבר מדיר מוחיזין דרך בית ג'יז לבית סוסין, חצה את כביש הר טוב שער הגיא, עלה לבית מחסיר ומשם ירד לכביש ירושלים ליד סאריס (ליד שואבה כיום). תחילה היה זה נתיב, שרק ג'יפים היו מסוגלים לעבור בו. בקטע מסוים ליד בית סוסין נאלצו להעביר את האספקה באמצעות פרדות וסבלים – מהמכוניות שבאו מהשפלה למכוניות שהגיעו מירושלים – אולם בעבודה מאומצת של מאות פועלים מירושלים ומהשפלה שופר התוואי והוכשר לתנועה. עד להפוגה הראשונה (11.6.48) הפך הקשר המחודש עם ירושלים לעובדה קיימת.

הפרוזדור לירושלים הורחב, ונכבשו לוד ורמלה. אולם שלוש התקפות נוספות על לטרון נכשלו, וקטע הכביש העובר ליד מבצר לטרון נשאר בידי הלגיון עד למלחמת ששת הימים. בהמשך מלחמת העצמאות אותר תוואי נוח יותר לסלילת כביש לירושלים, הוא "כביש הגבורה" . כביש זה החל מצומת חולדה, המשיך לצומת נחשון ומשם לצומת שמשון, מקום בו התחבר לכביש הר טוב - שער הגיא, ומשם לירושלים. ב- 7 בדצמבר 1948 נחנך הכביש ושימש כדרך הראשית לירושלים עד מלחמת ששת הימים.

בטקס חנוכת הדרך עמד ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, על המערכה לפריצת הדרך לירושלים ועל ,כביש הגבורה": "…דרך כבושה בת-קיימא, שסביבה יצמחו נקודות ישוב אשר יחברו בגשר חי, באנשים ובצמח את מרכז המשק והכוח היהודי במדינת ישראל עם בירתה הנצחית ירושלים…ובחנכו היום את דרך הגבורה והגאולה, נזכור בהודיה עמוקה את אלה הלוחמים והעובדים, גדודי חיל הרגלים והשריון והתותחנים, סוללי חיל ההנדסה, מניחי צינור המים, פועלי סולל בונה, עובדי ירושלים ותל-אביב והנהגים אמיצי הלב מכל קצות הארץ, שהשתתפו יחד במאמץ מלחמתי והתיישבותי זה, שיעמוד לעד בתולדות ציון המשוחררת. כביש זה הוא גל-עד לגבורת המלחמה והעבודה העברית – שניצחה ותנצח".

הבול מציג את אנדרטת "כביש הגבורה" הניצבת ליד קיבוץ משמר דוד, סמוך לנקודת המוצא של הכביש. היא באה להנציח את מאמציהם של הלוחמים והסוללים לקיים נתיב פתוח אל ירושלים העברית במלחמת העצמאות.

מבוסס על פירסום מאת משרד הביטחון, המחלקה להנצחת החייל.

הבול הונפק לציון יום הזיכרון לחללי צה"ל 1980.