זאב ז'בוטינסקי

זאב ז'בוטינסקי נולד באודיסה, רוסיה, ב-1880 ונפטר ליד ניו-יורק ב-1940. הוא היה מהבולטים שבין מנהיגי התנועה הציונית, לאחר פטירתו של חוזה מדינת היהודים, ד"ר הרצל. מדינאי, עיתונאי שנון, נואם מהמזהירים שידעה התנועה, סופר, משורר ומתרגם.

ז'בוטינסקי רכש השכלה משפטית וכבר בגיל צעיר הפתיע בכשרונו כעיתונאי לעניינים ציבוריים מדיניים בשם העט "אלטלנה". הוא היה מפעילי ההגנה היהודית ברוסיה הצארית. אחרי פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 יצא ככתב משוטט לחזיתות. באלכסנדריה שבמצרים נפגש עם יוסף טרומפלדור, ומאז החל לפעול למען הקמת גדוד עברי. ז'בוטינסקי לא רצה להסתפק ביחידה לשירותי עזר. הוא יצא ללונדון ושם פעל רבות עד שניתן האישור הרשמי באוגוסט 1917 להקמת הגדוד העברי הראשון. ז'בוטינסקי עצמו שירת בגדוד הזה בדרגת סגן כשהגדוד השתתף בתפיסת מעברות הירדן ובכיבוש א-סאלט במערכת שחרור ארץ ישראל משלטון הטורקים. עקב עמדתו התקיפה של ז'בוטינסקי להתנכלויות השלטון הצבאי הבריטי לגדודים העבריים, שוחרר מהצבא בטרם זמן. כעבור זמן קצר פוזרו הגדודים.

בפסח 1920 עמד זאב ז'בוטינסקי בראש הגנת ירושלים בפני פרעות הערבים ונדון על כך ע"י שלטון המנדט הבריטי ל- 15 שנות עבודת פרך, אותן התחיל לרצות בכלא עכו. הדין חולל בערה בעולם כולו, ועונשו הופחת לשנת מאסר אחת ומאוחר יותר בוטל כל הדיון המשפטי וז'בוטינסקי וחבריו קיבלו הודעות זיכוי.

החל מיולי 1920 מילא ז'בוטינסקי תפקידים חשובים בהנהלה הציונית, אך לאחר שחלק על המדיניות הציונית התפטר בשנת 1923 מההנהלה והתמסר מאז ליסוד ברית הציונים הרוויזיוניסטים (הצה"ר) – הזרוע המדינית והפוליטית של הציונות הרוויזיוניסטית – ותנועת הנוער שלה בית"ר. כשיצא את הארץ ב- 1929 למסע מעבר לים, שללה ממנו ממשלת המנדט את הזכות לשוב ארצה. ז'בוטינסקי השתקע בפאריז ומשם ניהל את מאבקו הפוליטי המדיני הבלתי נלאה.

סיעת הצה"ר פרשה מההסתדרות הציונית על רקע חילוקי דעות רבים עם הרוב בתנועה הציונית, שדחה את ההתנהלות הרוויזיוניסטית כרדיקלית מדי. ז'בוטינסקי וחבריו הקימו ב-1935 את ההסתדרות הציונית החדשה - גוף מתחרה להסתדרות הציונית (ב-1946 חזרו הרוויזיוניסטים להסתדרות הציונית העולמית). ז'בוטינסקי כיהן כנשיאה ומ- 1937 גם כמצביא האצ"ל (הזרוע הצבאית מחתרתית בא"י של התנועה הרוויזיוניסטית) – עד 1940.

מאז ועד סוף ימיו לחם ללא ליאות למען רעיון המדינה העברית. אחרי שפרצו המהומות בארץ בשנת 1936 הורה לחברי הצה"ר לשבור את ההבלגה שעליה הוחלט ע"י הנהגת הישוב בארץ-ישראל. אז הוקם הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל). בשנת 1937 יצא ז'בוטינסקי למסע למזרח אירופה. הוא הרגיש את הסכנה הממשמשת הבאה והציע ליהודים את תכנית ה"אווקואציה". אך הציבור היהודי ומנהיגיו קמו נגד התכנית הזאת.

ב- 1939 יצא למסע גדול לארצות הברית למען יהדות ארצות המצוקה וקידום הרעיון של צבא עברי. שם, ב-4.8.1940, נתקף באוטם שריר הלב ונפטר. בצוואתו ביקש להשאירו בקברו הזמני, עד שתקום מדינה עברית בארץ ישראל ונשיא המדינה יצווה להעלות את עצמותיו למנוחה באדמת המולדת. עצמותיו אמנם הועלו ב-1964 ומקום מנוחת העולמים של ז'בוטינסקי נמצא עתה על הר הרצל שבירושלים.

במהלך רוב שנות פעילותו פעל ז'בוטינסקי כנגד הזרם המרכזי בתנועה הציונית. הוא תמך במדינת רווחה (מפורסמת הגדרתו את חמשת המ"מים שמדינה צריכה לספק לתושביה – מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא) והעלה על נס ערכים ליברליים. הוא התנגד לאופיה הסוציאליסטי של הציונות ושל ההתיישבות, למדיניותה הפשרנית מדי לטעמו במשא ומתן עם הבריטים ולמדיניות ההבלגה כנגד האלימות הערבית. בניגוד לזרם המרכזי של התנועה הציונית, אשר הדגיש את ערכי ההתיישבות ופיתוח הארץ, ז'בוטינסקי הדגיש את הממד הצבאי וזכות היהודים להילחם בכוח על מולדתם. ז'בוטינסקי ראה בחזונו צבא יהודי גלוי ועצמאי בארץ ישראל – חזון אשר לא זכה לראות את התגשמותו.

ז'בוטינסקי ראה בשפה העברית "שפה לאומית שנולדה יחד עם העם ולווה אותו כך או אחרת בכל דרך חייו הארוכה" (רעיון בית"ר, 1933). כבר בוועידת ציוני רוסיה שהתקיימה בווינה ב- 1913 בהרצאתו על "שפת ההשכלה" קבע: "ידע מהיום והלאה כל מי שבא להיות עסקן ציוני שהוא מחוייב לדעת את הלשון הלאומית, כי בלעדיה לא יוכל להשתתף באספותינו הציונית".

במשך כל שנות פעילותו המדינית שילב בה ז'בוטינסקי פעילות ענפה למען החינוך הלאומי – עברי בארצות הגולה. הוא ראה בחינוך זה, המבוסס על השפה העברית כשפת הוראה בהברה ספרדית של כל מקצועות הלימודים, מיקשה אחת עם פעילותו להקמת מדינה יהודית והטיף למענם בקביעות. הוא דרש להקים גני ילדים עבריים, בתי ספר יסודיים ותיכוניים, ומראשית שנות העשרים גם הקמת אוניברסיטה עברית.

במערכת בתי הספר העבריים של "תרבות" שהוקמו בארצות מזרח אירופה אחר מלחמת העולם הראשונה, ראה ז'בוטינסקי "מבצרי הרוח העברית ומעבדות ניסיון ליצירת אופיו של העברי החדש". ז'בוטינסקי פעל לגיוס מורים עבריים ולחיבור ספרי לימוד וקריאה. כמקובל במערכות חינוך זרות באותה עת, הציע להשתמש בתרגום ספרי לימוד לועזיים לעברית, כולל ספרי קריאה לילדים. במקביל, בחפשו דרכים להנחלת הלשון הצביע בשלב בראשון להשתמש בכתיב הלטיני וקרא ללמד קריאת השפה ללא ניקוד ולתקן את הא"ב העברי ע"י תוספת אותיות כסמלי תנועה. בכדי לקרב את התלמידים הצעירים לשפה אף השתתף בחיבור האטלס העברי הראשון שפורסם אי פעם בעולם. הוא חיבר מילון למבוגרים ומקראה של 200 מילים עבור המתנדבים לגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה. כמו כן הוציא לאור את האטלס העברי הראשון.

ז'בוטינסקי יזם הקמת קרן לתרגום של יצירות מופת של הספרות העולמית לעברית ובעצמו תירגם את "אספרטקוס" של ג'ובניולי ואת שיריהם של אדגר אלן פו, פול וורלן ואדמונד רוסטאן, "התופת" של דנטה אלגיארי ו"פאוסט" של גתה. הוא כתב את הרומנים "שמשון" ו"חמשתם", וכן שירים וסיפורים.

הבול הונפק ב-1978. עיצוב: צ. נרקיס.