דבש בישראל

הדבש נחשב סמל למתיקות ובריאות, ויחד עם החלב היווה לא אחת משל לדברים טובים ורצויים. על ארץ ישראל נאמר "ארץ זבת חלב ודבש" כאשר ביקשה התורה לדבר בשבחה, ואת הרעיה האהובה תיאר מחבר מגילת שיר השירים במילים "דבש וחלב תחת לשונך".

בבולי הסדרה מתוארת דרכו של המאכל המתוק, החל מן הפרח שבשדה ועד לשולחנו של האדם.

את הדבש מייצרות הדבורים מצוף פרחים, שאותו הן מלקטות ומאכסנות באיבר מיוחד בגופן המכונה קיבת הדבש. הצוף מגיע לכוורת, מועבר בין הדבורים, ולבסוף מגיע לתאי החלה המשושים, העשויים דונג. שם, באמצעות אוורור רב ובעזרת אנזימים (תססים), הופכות הדבורים את הצוף לדבש נוזלי וצמיגי.

חלק גדול מן הדבש שנאסף בתאי הכוורת משמש להזנת הדבורים הבוגרות והזחלים שבקעו מן הביצים שהטילה מלכת הדבורים. עודף הדבש שנאגר נרדה על-ידי האדם, הדבוראי, ומשמש כמאכל בריא ומזין.

המסורת היהודית רואה במתיקותו של הדבש סימן לעתיד טוב, ויצרה מספר מנהגים הקשורים אליו. כך למשל נהגו בחלק מעדות ישראל לתת מעט דבש לילד שהחל ללמוד תורה, על מנת לסמל את מתיקות הלימוד. בסעודת ערב ראש השנה נהוג לאכול פרוסת חלה טבולה בדבש, או תפוח בדבש, ולברך "יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".

בשובל הבולים מתוארות אבני-דרך חשובות בגידול דבורי הדבש בישראל.

תחילה נהג האדם ללקט דבש מן הטבע, כשהוא רודה אותו מקינים של דבורי בר. בשלב מאוחר יותר, כשנלמדו אורחות הדבורים, הוא החל לבנות כוורות, להושיב בהן דבורים, ולטפל בהן. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בתל רחוב שבעמק בית שאן התגלתה בשנים האחרונות מכוורת תעשייתית מימי ראשית תקופת המלוכה בישראל, המאות י' - ט' לפסה"נ. הכוורות, העשויות גלילי טין מאורכים, הן היחידות שהתגלו עד כה בממצא הארכיאולוגי במזרח הקדום. הכוורות נחקרו בידי פרופ' עמיחי מזר וד"ר נאוה פניץ-כהן. שרטוט הכוורת המופיע בשובל הבול הראשון מבוסס על תרשים שחור לבן של הציירת ענה ימין, שעובד ונצבע על ידי האמן טוביה קורץ.

בשנת 1886 חידש ראובן לרר, מייסד המושבה נס ציונה, את העיסוק בגידול דבורים ביישוב העברי בארץ ישראל. יחד עם משה בנו למד את מלאכת הכנת הכוורות הניידות, שבהן נתונות מסגרות עץ ועליהן נבנו החלות. הם הקימו משק דבש שמנה בשיאו כ-200 כוורות. בשובל הבול השני ניתן לראות את משה לרר כשהוא עוסק ברדיית דבש יחד עם פרל רעייתו. התמונה מבוססת על תצלום של משפחת לרר, שעובד ונצבע על-ידי טוביה קורץ.

כיום מהווה גידול הדבורים בישראל ענף חקלאות חשוב, המספק פרנסה למאות מגדלים. ברחבי הארץ פזורות כ- 100,000 כוורות, ומיוצרים בהן למעלה מ-3,500 טון דבש מידי שנה. בשובל הבול השלישי מופיעות כוורות מודרניות, המונחות בשוליו של שדה פרחים, ודבוראי, בלבוש מגן אופייני, רודה את הדבש המוכן מן הכוורת.

סדרת הבולים "מועדים התש"ע דבש בישראל" הונפקה ב-2009. עיצוב: יגאל גבאי.