בית הכנסת דוהאן, בודפשט

יהודים חיו במה שקרוי היום הונגריה מאז התקופה הרומית. במאה ה- 11, התקופה שבה הניחה שושלת ארפד את היסודות לאומה ההונגרית, התיישבו בהונגריה יהודים מאשכנז, בוהמיה ומוראביה. מאז היו תקופות שבהן זכו בחסדי המלך והיו תקופות שבהן נרדפו. בסוף המאה ה- 18, תחת שלטונו של הקיסר יוזף השני, חל שיפור בתנאי החיים של יהודי הונגריה. ב- 1867 זכו באמנציפציה מלאה. מאלפים אחדים בסוף המאה ה- 18 עלה מספרם עד שמנו ב- 1840 כ- 200,000 נפש. ליהדות הונגריה הייתה תרומה משמעותית לפיתוח של התעשייה, המסחר, האמנויות והמדעים בארץ זו.

בהונגריה הקומו בתי-כנסת מפוארים, כמו זה של העיר סגד (SZEGED) ובתי-כנסת של בודפשט – בית-כנסת רומבך (RUMBACH), ובעיקר בית הכנסת שברחוב דוהאני (DOHANY) השייך לזרם הנאולוגי ביהדות. נאולוגיה (תאולוגיה חדשה) היא כינוי לקהילות יהודיות מודרניות המשתייכות לקצה השמרני של מגמות הרפורמה ביהדות הונגריה, קהילות שקראו לעצמן בזמנו בשם "קהילות הקונגרס" לאחר הקונגרס של יהדות הונגריה, שנערך בשנים 1868 - 1869, בבודפשט. הזרם הנאולוגי קם בהשפעת רוח ההשכלה והאמנציפציה של היהודים באירופה מתוך שאיפה להתאמה למנהגים ולתרבות המודרנית הסובבת. קרע עמוק בינו לבין הפלג האורתודוקסי היווה אחד מהמאפיינים של חיי יהדות הונגריה מסוף המאה ה-19 ועד לשואה.

בית הכנסת שברחוב דוהאני נחנך ב- 1859 ואין כדוגמתו בגודל ובפאר באירופה. הוא תוכנן בסגנון מורי ובעל שני מגדלים תאומים. עיצובו הפנימי (ומעט מן החיצוני) מושפע מהאדריכלות הכנסייתית הגותית.

במהלך מלה"ע השנייה, כשנכנסו הגרמנים להונגריה, הולאם הבית בידי צבא הכובש. בזכות שני צריחיו הגבוהים, ובשל מיקומו המרכזי, הנאצים לא החריבו את בית הכנסת, אלא השתמשו בו כמרכז ניהול ופיקוח. החלל הגדול שימש במשך חלק משנות המלחמה כאורווה לסוסי החיילים, והריהוט המקורי של בית הכנסת נערם במרתף במשך כל שנות המלחמה. הודות לכך ניצלו ספסלי העץ העתיקים, ששמות המתפללים (שמרביתם נספו בשואה) עוד רשומים עליהם.

חלונות בית הכנסת הוטמנו בתוך שקי חול והוסתרו היטב במרתף המוזיאון הלאומי של הונגריה על ידי נכבדי הקהילה לאחר ששיחדו שתי נשים הונגריות, שמאוחר יותר נהרגו במלחמה. לאחר שנים, אנשי הקהילה פנו לנציגי המוזיאון בבקשה לקבל את החלונות. מכיוון שהאחרונים לא ידעו על קיום החלונות במוזיאון, הוחלט שהיהודים ימצאו היכן הוסתרו החלונות והללו יוחזרו לבית הכנסת. כך אכן היה וכל חלונות בית הכנסת הם החלונות המקוריים משנת 1859.

בתום המלחמה, הושב הריהוט למקומו, אך השלטון הקומוניסטי לא תמך בשיקום המבנה הפגוע, והקהילה הנאולוגית שהלכה והצטמצמה המשיכה להשתמש בבית הכנסת כפי שהיה. בשנת 1996, שנים ספורות לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי בהונגריה, החלה מלאכת שיפוץ בית הכנסת. רוב הסכום לשיפוץ נתרם על ידי השחקן ההוליוודי טוני קרטיס ואשת האופנה היהודייה ממוצא הונגרי, אסתי לאודר. השיפוץ נמשך כשלוש שנים, ובעקבותיו הושב המבנה לייעודו ולהדרו המקורי. חנוכתו מחדש ב- 1998, לאחר השיפוץ, התקיימה במעמדם של נשיא הונגריה ארפד גונץ וראש-ממשלת ישראל לשעבר, יצחק שמיר. בית הכנסת משמש כאתר תיירות פופולארי בימי השבוע וכבית תפילה לקהילה הנאולוגית בעיר בשבתות ובחגים.

אתר בית-הכנסת כולל גם מוזיאון יהודי בחפצי יודאיקה, בית-כנסת נוסף – "הגיבורים", ספרייה, ארכיב, כיכר לכבוד חסידי אומות-העולם, ואנדרטה מעוצבת כעץ, שכל עלה שלו נושא שם של אחד מ- 600,000 הנספים בשואת יהודי הונגריה, למעלה משני שליש מיהודי הונגריה. בהונגריה נולד והתחנך בנימין זאב הרצל. כמו גם מקס נורדאו וחנה סנש. בית-הכנסת נמצא במקום שבו עמד ביתו של הרצל.

מאחורי המוזיאון היהודי, בצד בית הכנסת, שוכן בית קברות קטן שנבנה בשולי הגטו של בודפשט במהלך מלחמת העולם השנייה. הנאצים לא התירו לדיפלומט השבדי ראול ולנברג, שניהל את הגטו, לבנות דבר במקום, חוץ מבית קברות. בניגוד להלכה על פיה אין מקימים בית קברות בתוך העיר (ובוודאי לא בצמוד לבית הכנסת) נאלצו היהודים לקבור את מתיהם במקום. הקבורים הם כאלפיים יהודים שמתו מרעב וקור בתחומי הגטו, ונקברו יחד ללא מצבות הנושאות את שמם.

נכון לשנת 2000, שנת הנפקת הבול, חיו בהונגריה למעלה מ- 100,000 יהודים, רובם בבודפשט. הקהילה היהודית בבודפשט מקיימת שלושה בתי-ספר, מגיל גן ועד בגרות, וגם מדרשה לרבנים במעמד אוניברסיטאי. ישראל והונגריה חידשו ב- 1989 את היחסים הדיפלומטים ביניהן. שהחלו ב- 1948 ונותקו ב- 1967. היחסים בין שתי המדינות פורחים, הן בשיתוף-הפעולה הכלכלי והן בקשרי התרבות והתיירות. על היחסים הטובים מעיבה לאחרונה תופעת התגברות האנטישמיות בהונגריה.

המאמר מבוסס, בין היתר, על דברים שכתב יואל אלון, שגריר ישראל בהונגריה (בדימוס), לרגל הנפקת הבול.

הבול הונפק ב-2000 בהנפקה משותפת לישראל והונגריה. עיצוב: זינה וצביקה רויטמן.