בשנות החמישים המוקדמות עיצב הקריקטוריסט המפורסם דוש את דמותו של "שרוליק" כסמל העם היהודי ומדינת ישראל. הנער החובש כובע "טמבל" היה לגיבור הראשי של הקריקטורות שלו.

הדמות התחבבה על הקהל ונבחרה סמל העשור למדינה. "שרוליק" ליווה בסאטירה עוקצנית, חייכנית ומיוסרת את כל מאורעות קיומנו במאה הקודמת. דוש התלבט, אם "לבגר" את שרוליק במרוצת השנים. בסוף החליט לשמור את גילו כנער נצחי. "גם העם שלנו לא הזדקן" – טען דוש, והוסיף: "עם כל הישגינו וצרותינו אנו נשארים, באופי שלנו, בני גיל ההתבגרות. חזקים וחלשים בעת ובעונה אחת, קיצוניים בהתלהבות וביאוש, מלאי בטחון עצמי ורגשי נחיתות , צמאים לאהבה…"

דוש נולד בבודפשט בירת הונגריה ב- 1921 וגדל במשפחה מתבוללת. עם סיום לימודיו התיכוניים פרצה מלחמת העולם השנייה והוא נשלח לפלוגות עבודת-כפייה. ב- 1943 הועבד במכרה נחושת ביוגוסלביה ונותר מן הבודדים ששרדו בהשמדה המונית בכפר צ'רבנקה. בשובו לבודפשט נודע לו שהוריו ורוב בני משפחתו נרצחו בידי הנאצים.

דוש פנה לאוניברסיטה ועסק בעיתונות. בתחילת 1946 עזב את הונגריה ודרך מחנות הפליטים הגיע לצרפת. בפאריס למד ספרות השוואתית באוניברסיטת סורבון והצטרף לסניף "לוחמי חרות ישראל" המקומי. ב- 1948 עלה ארצה. מפאת אי ידיעת השפה מצא את מקומו בעיתונות העברית כקריקטוריסט פוליטי. בשנת 1953 חבר למערכת עיתון "מעריב". בעיתון היה בעל מדור יומי של פובליציסטיקה בקווים וסמלים. בהדרגה התמסר דוש גם לכתיבה של מאמרים, סיפורים, מערכונים ודברי הגות. דוש, ושלושת עמיתיו ל"מעריב": יוסף לפיד, אפרים קישון ויעקב פרקש ("זאב"), כונו בחיבה "המאפיה ההונגרית".

ב- 1983-1981 כיהן דוש בלונדון כנספח תרבות בשגרירות ישראל. עם שובו מילא תפקידים ציבוריים והמשיך לפרסם ציורים וכתבות ב"מעריב" וב"ג'רוסלם פוסט". הוא זכה בפרס הרצל, פרס נורדאו ופרס ז'בוטינסקי. בעל עיטור "לוחמי המדינה" ו"יקיר העיר תל-אביב-יפו". דוש נפטר בתחילת שנת 2000.

הבול הונפק בסוף 1997 לציון יובל ה-50 לישראל. המעצב: קריאל גרדוש - דוש.