עמק החולה שמצפון לכנרת, ובמרכזו אגם החולה, שימש מקום מנוחה חשוב לציפורים שעשו דרכן בנתיב הנדידה שבין אירופה ואפריקה. באגם החולה ובביצות שסביבו שכנו מינים רבים של צמחים ובעלי-חיים, חלקם נדירים, שזה היה מקום גידולם היחיד.

בשנת 1951 החל מבצע ייבוש החולה. בחזונם ראו יוזמי המבצע את התועלת שאותה ניתן יהיה להפיק מהפיכת האגם, ששטחו כ-60,000 דונם, לשטחי גידול חקלאיים, ולא ייחסו חשיבות לנושא שימור הטבע. בלחצם של אנשי מדע וחובבי טבע בישראל, שביקשו לשמר ולו חלק קטן מנופי האגם והביצה, הסכימו המתכננים להקצות לשם כך שטח של כ-3,200 דונם מן האגם. בשנת 1964 הוכרז האזור באופן רשמי כשמורת הטבע הראשונה בישראל, היא שמורת החולה. השמורה מייצגת את מרבית בתי הגידול שהיו באגם ובביצה טרם הייבוש, אך מינים רבים נכחדו מן הארץ ואף מהעולם עם הייבוש.

במהלך השנים שחלפו מאז הכרזת השמורה, בוצעו במקום פעולות רבות שנועדו לקיים את הצמחייה הטבעית ובעלי-החיים האופייניים לאזור מצד אחד, ולהתאים את השמורה לביקורי הקהל, מצד שני. חובבי הטבע המבקרים בשמורה נהנים משבילי הליכה מסודרים, חלקם בצורה של "גשר צף" מעל שטחי הביצה, ומאתרי תצפית בציפורים, וזאת מבלי להפריע לבעלי-החיים שבשמורה.

בשמורת החולה ניתן לצפות בלמעלה מ-200 מינים של ציפורים. עשרות אלפי עופות, בהם עגורים, חסידות, שקנאים, קורמורנים ואנפות שוהים בשמורה דרך קבע, ובעונות הנדידה פוקדים את האגם וסביבתו להקות ענק של בעלי כנף. בשמורה ניתן לצפות במינים רבים של יונקים, זוחלים, דו-חיים ודגים, ובצמחייה עשירה, כולל צמחי מים נדירים, ששמורת החולה מהווה עבורם מקום מקלט ייחודי.

באביב 1994, עם הצפת שטח נוסף של כ-1,000 דונם מצפון לשמורה, הושלם עוד שלב בשיקום עמק החולה. אדמת הכבול שנחשפה במקום בעת מבצע ייבוש החולה, שקעה מתחת לגובהה המקורי, הוצפה מידי שנה במי הגשמים, ולא צלחה לעיבוד חקלאי. האגם החדש שנוצר עם הצפת השטח זכה לשם "אגמון החולה". הוא עשיר במיני עופות וצמחים, ונעשית בו פעולת השבה של מיני צמחים שנכחדו בעת הייבוש.

הסדרה הונפקה ב-2007, עיצוב: טוביה קורץ.

תיאור הבולים:
הבול הימני –
מתוך צמחי הפטל הקדוש יוצא חתול ביצה. מעליו עומדת קנית קטנה על רקע השנית הגדולה. במים שט ברווז משויש, ומרחוק טובלים במים שני תאואים (ג'מוסים). בשובל: מתקרבת למים מימין פורפיריה כחולה, מזדמנת נדירה בארץ. בתוך המים טובל הדוחי עגולשון שחור-גחון שנכחד עם ייבוש החולה. במים צפה הנימפאה הלבנה, שנכחדה מהשמורה ונעשים מאמצים להשיבה, ומעליה רואים את אנפת גולית (גם מזדמנת נדירה ביותר) תופסת דג.

הבול המרכזי –
בחזית מתנוסס פרח האירוס הענף. משמאלו, שני צבי ביצה ומעליהם שקנאים על רקע גומא הפפירוס. בשובל: במים נראים דגים שנכחדו. מימין, זוג של טברנון – סימון חולתי, ומשמאל, דג קטן ממשפחת הבינונים – נון החולה. למעלה משמאל עיטם לבן-זנב, המושב לשמורה לאחר שנכחד ממנה, עט על דג.

הבול השמאלי –
בצד שמאל פורחים צמחי הערברבה השעירה בוורוד עז ומעליהם לוטרה שיצאה מן המים. מימינה, בתוך המים, דג שפמנון, ומעליהם ועל רקע החרמון ובאזור האגמון – להקת עגורים בשדה. בשובל: משמאל פורש נחשון את כנפיו לייבוש (נעלם עם ייבוש החולה). בפינה הימנית למטה, נברן המים, גם הוא מין ששרידיו נעלמו עם הייבוש.