לפני ארבע מאות שנה, בשנות שכ"ה – שכ"ו (1565/6), הופיע בוונציה ספרו של ר' יוסף קארו, מגדולי חכמי צפת, "שולחן ערוך", שנועד להיות לספר המסכם את ההלכה הנוהגת בעם ישראל בזמן שאין בית המקדש קיים. הספר נערך – כדוגמת ספר הטורים לר' יעקב בן-אשר, שקדם כמאתיים וחמישים שנה ל"שולחן ערוך" – בארבעה חלקים: (א) "אורח חיים", הכולל הלכות התנהגותו היום-יומית של היהודי, תפילות ברכות, שבת ומועדים; (ב) "יורה דעה" הכולל הלכות איסור והיתר, כגון שחיטה, מאכלות אסורים ומותרים, טומאה וטהרה ועוד; (ג) "אבן העזר" – הלכות אישות, כמו נישואין וגירושין, ייבום וחליצה; (ד) "חושן המשפט" – ענייני בית דין, מקח וממכר, נזיקין, ירושות וכדומה. בניגוד לאריכותו של ספר הטורים, המאריך בדיון בחוקים, מצטיין ה"שולחן ערוך" בקיצורו ובתמציתו השימושית.

מחבר הספר, ר' יוסף קארו נולד בספרד בשנת רמ"ח (1488), ובהיותו בן ארבע יצאו הוא והוריו עם גולי ספרד. שנות ילדותו ובגרותו, עבור עליו בטורקיה, ולבסוף עלה לארץ-ישראל וקבע את מושבו בצפת, שהייתה אז מרכז רוחני ליהדות כל התפוצות. שם ישבו גדולי ההלכה כר' יעקב בי-רב, שניסה לחדש את סמיכת החכמים כבימי התלמוד, ור' יוסף קארו היה ממוסמכיו הראשונים. שם פעלו גם גדולי המקובלים, ור' יוסף היה לראש הישיבה ולראש בית הדין. כאן חיבר את ספריו הגדולים בהלכה: "כסף משנה" על "משנה תורה" לרמב"ם, "בית יוסף" על ספר הטורים ואת "שולחן ערוך", שבעיקרו הוא תמצית מעשית של מסקנותיו בספר "בית יוסף". השיב תשובות לשואליו מקצות הארץ, אף רשם דברי תורה על דרך הסוד והקבלה בספר חזיונותיו "מגיד מישרים". נפטר בשנת של"ה (1575) ונקבר בצפת.

מגמתו העיקרית בספר "שולחן ערוך" הייתה לערוך ספר המחייב את כל תפוצות ישראל והמגיש את ההלכה לפי מסקנותיו של הדיונים והחידושים, שהתרחשו בספרות לאחר "משנה תורה" של הרמב"ם ולאחר ספר הטורים. המגמה הושגה הודות להגהותיו של ר' משה איסרלס, מגדולי חכמי פולין בדורו של ר' יוסף קארו, שהוסיף את הגהותיו ל"שולחן ערוך", כדי לשקף את מנהגי יהדות התפוצות האשכנזיות ומסורתה, שלא הובלט במידה מספקת בחיבורו של ר' יוסף קארו ה"ספרדי". הגהותיו של ר' משה איסרלס (רמ"א), הידועות גם בשם "מפה" (המכסה את ה"שולחן הערוך"), נדפסות במהדורות הרבות של "שולחן ערוך" באותיות קטנות בגוף החיבור, וע"י כך משמש החיבור השלם כספר פסקים עיקרי לכל עדות ישראל.

הבול הונפק ב-1967, עיצוב: אליעזר ויסהוף.