
רבי משה בן מימון
רבי משה בן מימון (1204 - 1135), הידוע גם בראשי התיבות הרמב"ם, כמוסא בן מימון בערבית ובלשונות אירופה כמיימונידס, היה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות, מדען, רופא, חוקר ומנהיג. הוא אחד האישים החשובים והנערצים ביותר ביהדות ועוד בחייו זכה לביטויי הערצה, כמו "ממשה עד משה – לא קם כמשה" ו"הנשר הגדול". הרמב"ם החזיק במשנה רציונליסטית מובהקת שבאה לידי ביטוי בכתביו. הוא הוכר כפילוסוף ורופא גם בתרבות הערבית והאירופית. בבית הנבחרים האמריקאי מוצג מ- 1953 תבליט דיוקנו, והוא אחד מבין 23 התבליטים המוצגים, של מי שעבודתם הייתה אבן יסוד לחוקה האמריקאית.
ספרו "היד החזקה", הקרוי גם "משנה תורה", הוא מפעל-חייו הגדול ונחשב כמונומנטלי בכל תולדות ישראל, למן חתימת המשנה. הוא מכיל את כל תחומי התורה שבעל-פה בין אדם לחברו, בין אדם למקום, בין אדם לעצמו, בזמן הזה ולעתיד לבוא. כל זאת – בלשון עברית דייקנית, צחה ומלוטשת, בסדר הגיוני ובסגנון בהיר, סמכותי וחד-משמעי.
ספרו ההגותי "מורה נבוכים" הפך לנכס צאן ברזל של הפילוסופיה היהודית. הרמב"ם כתב את הספר, הכתוב בערבית, בשנים 1187-91. בספר מתווה הרמב"ם את הדרך לאדם "הדתי הנבוך", שעיונו התורני והפילוסופי אינם מתחברים בידיו למקשה אחת. בספרו זה הוא מתפייס ומתפלמס עם הפילוסופיה היוונית והשיטות מבוססות ההיגיון שנבעו ממנה, ומבסס את האמונה באלוהים על טיעונים לוגיים.
הרמב"ם נולד בקורדובה, ספרד. כנער, צמאונו לחכמה יצר חברות בינו לבין בנו של חכם מוסלמי, והם למדו יחד מתמטיקה, רפואה ופילוסופיה. יחד עם לימודים אלה שקד הרמב"ם על לימוד התורה, הגה יומם ולילה בכתבי הקודש, בתלמוד, ובגאונים, ותוך זמן קצר יצא לו שם של עילוי.
עקב רדיפות המוסלמים נדדה משפחתו למרוקו. משם, בשנת 1165, הפליגו הרמב"ם ומשפחתו אל עכו שבארץ ישראל. הקהילה היהודית בעכו הייתה בימים ההם מהגדולות בארץ וקיבלה את משפחת הרמב"ם בכבוד רב. במסגרת שהותו בא"י ביקר הרמב"ם בירושלים וחברון. כעבור זמן קצר ירדה המשפחה והשתקעה במצרים.
הרמב"ם שימש כמנהיג הדתי של קהילת קהיר והפך לאחד מטובי הרופאים בעיר. בשל מומחיותו הרבה ברפואה, החל הרמב"ם בשנת 1185 לשמש כרופאו של המשנה למלך, ומאוחר יותר אף של בנו של המלך צלאח א-דין. כתוצאה מכך בילה חלק ניכר מזמנו בארמון המלוכה. סיפורים עממיים רבים עוסקים בתקופה זו בחיי הרמב"ם, וברקעם נמצאים תככי החצר וקנאת השרים המוסלמים ברופא היהודי המצליח.
הרמב"ם נפטר בפוּסטאט (קהיר העתיקה) בגיל 69. המסורת אומרת שגופתו הועברה ממצרים לטבריה ובה אכן עומד ציון שמקובל כמקום קבורתו, בחלקה בה קבורים גם השל"ה הקדוש ורבן יוחנן בן זכאי. רבים הם הבאים כיום לעלות על קברי גדולי היהדות הטמונים שם. בשנת 2009 נחנך בסמוך לקברו מרכז מבקרים חדש, מרכז מורשת הרמב"ם, המציג את פועלו.
תיאור הבול: בבול נראה איור של נשר עם ראש אדם (דיוקן סימלי של הרמב"ם). האיור מבטא את כינויו של הרמב"ם – "הנשר הגדול". כנפי הנשר פרושות על אגן הים התיכון (האזור שבו חי ופעל, וממנו התפשטה השפעתו), ובסופן כוכבים של מגן-דוד המייצגים את נדודי הרמב"ם: קורדובה שבה נולד, פס במרוקו שאליה עבר, קהיר העתיקה שם גר ופעל מרבית ימיו, וירושלים ועכו שבהן ביקר.
הבול הונפק ב-2005 לציון 800 שנה לפטירתו של הרמב"ם. עיצוב: אהרון שבו.