קהילת "בני ישראל", הגדולה בשלוש הקהילות היהודיות שבהודו, חיה לצד היהודים הבגדאדים ויהודי קוצ'ין. במשך דורות חיו בני הקהילה ביישובים כפריים במדינת מהאראשטרה שבמערב הודו. במרוצת הדורות רבים מבני הקהילה הקימו קהילות נוספות אל מחוץ לאזור בו התרכזו.

מספר נוסעים יהודים בהודו במאה ה-19 נתקלו בקהילה זו. הועלו אז הסברות שהם צאצאי עשרת השבטים או צאצאי משפחה של כובשי זיתים מהגליל, שנצלו מספינה שנטרפה בקרבת חופי הודו. אנשי קהילת בני ישראל שמרו בקפדנות על התורה ומצוות היהדות – שמירת השבת כיום מנוחה, ברית המילה, שמירת יום הכיפורים וכדומה. מניעת התבוללות בגויים היתה הערך החשוב ביותר בקהילה.

עיסוקם המסורתי היה עשירת שמן, עבודת אדמה ונגרות. בתקופת השלטון הבריטי, מסוף המאה ה- 17 ואילך, עברו רבים מבני העדה אל המרכזים העירוניים ורכשו לעצמם מקצועות שונים בשירות הציבור, בעיקר בתחומי הדואר, הטלגרף, המכס, מסילות הברזל, הספנות וכן בשירותי הרפואה. במישור החברתי היו היחסים בין "בני ישראל" ושכניהם ההינדים, המוסלמים והנוצרים ידידותיים ביותר, מתוך כיבוד הדדי של מנהגי הזולת.

בטרם עלייתה ההמונית של הקהילה לישראל באמצע המאה העשריםת היא מנתה כ-24,000 איש, שהתרכזו בעיקר במומבאי, כלכותה, דלהי ואחמדאבאד. כיום, על-פי ההערכות, מונה הקהילה כ-60,000 איש בישראל, כ-6,000 איש בהודו (בעיקר במומבאי) ועוד כ-2,000 איש ברחבי העולם.

בתחילת העליה של בני הקהילה לארץ היו שערערו על יהדותם והערימו קשיים על קליטתם. בשנת 1964 התקבלה החלטה של הרבנות הראשית לישראל, להכיר בהם כיהודים לכל דבר וראש ממשלת ישראל דאז לוי אשכול נאם בכנסת בזכותם.

הבול הונפק כחלק מסידרת בולים על תלבושות של עדות. להלן דברים שכתבה ערפה סלפק, אוצרת במחלקה לאתנוגרפיה יהודית, מוזיאון ישראל, ירושלים, על התלבושות המסורתיות של בני ישראל:

בהודו לא נכפו על היהודים מעולם איסורים או הגבלות בתחום הלבוש, והם בחרו אותו בהתאם לצורכיהם וליכולתם. הסארי (סאדי) הוא בגד הנשים הנפוץ והאופייני ביותר בכל רחבי הודו. בקרב בנות כל הדתות ובכל התקופות. לא חלו בו שינויים מהותיים במשך הדורות והוא מוכר בצורתו הנוכחית מראשית קיומו, במאה הראשונה לספירה. הסארי הוא יריעת אריג באורך שישה עד תשעה מטרים וברוחב של כמטר אחד, בלתי תפורה ובלתי גזורה, הנכרכת סביב כל הגוף. אופן לבישתו משתנה בהתאם לאזור הגיאוגרפי ולסוגי הפעילויות שעושים בו. לרגליהן ענדו הנשים תכשיטי כסף כבדים ואת פניהן קישטו בנזמי כסף או זהב משובצים באבנים יקרות.

בשנות העשרים של המאה הנוכחית, עם התפשטות החינוך האנגלי בבתי הספר לבנות, חלו שינויים מרחיקי לכת באפנת הלבוש, המערבי בעיקר בקרב השכבות העירוניות האמידות, אך עם זה נשאר הסארי בגד מקובל מאוד.

הבול הונפק ב-1999, עיצוב: אד ואן אוין.