צנחני היישוב הוא השם בו נודעו 37 שליחים שיצאו מארץ ישראל במלה"ע השנייה, במטרה להגיע אל מעבר לקווי הצבא הגרמני באירופה הכבושה ולפעול להצלת יהודים. רובם הוצנחו לארצות היעד – יוגוסלביה, רומניה, הונגריה, סלובקיה וצפון איטליה – ומיעוטם הסתננו אליהן. שניים עשר מהם נישבו ושבעה מהם נפלו במילוי תפקידם.

מן הרגע שהגיעו לארץ ידיעות על השמדת יהודים באירופה עשו ראשי היישוב המאורגן בארץ-ישראל מאמצים לשיגור שליחים. התוכניות התממשו רק במידה מצומצמת מאוד ורק סמוך לסיום המלחמה. מבין בעלות הברית, רק בריטניה פעלה במזרח התיכון ורק בידיה היו הכלים הלוגיסטיים ההכרחיים למימוש תוכנית החדירה לארצות הכיבוש, שעיבדו המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית וארגון ה"הגנה". לרשות הגורמים הארצישראליים שפעלו בשנות מלחמת העולם לא עמדו מספיק תשתיות מודיעין, אמצעי קשר, נשק, אמצעי תובלה אווירית וימית, אימוני צניחה וכיו"ב לצורך ביצוע המשימה. לכן, שיתוף הפעולה עם הבריטים היה הכרחי.

ב- 23 בנובמבר 1942, פורסמה בעיתון "דבר" הודעה מוסמכת ראשונה מטעם הסוכנות היהודיתעל השואה: "הנאצים התחילו בהשמדת בזק של היהודים". בינואר 1943 הותוותה תוכנית של ראש ארגון ה"הגנה", אליהו גולומב, ומפקד הפלמ"ח, יצחק שדה, להצניח באירופה כוח של 500 עד 1000 לוחמים שיארגנו הגנה יהודית נגד הנאצים ויעסקו בהצלה.

היו גם תוכניות נוספות, אך כולן עברו שלבים מתישים של משא ומתן, עד שממשלת בריטניה אפשרה לבסוף לשני גורמי מודיעין בריטיים לשתף פעולה עם הארגונים, במטרה להשיג מודיעין צבאי ולאתר/לחלץ טייסים של בעלות הברית שמטוסיהם הופלו בשטח האויב.

שני הגופים שוכנעו בתועלת שיכולים להביא שליחים מארץ-ישראל בארצות היעד, בהיותם ילידי המדינות הללו, השולטים בשפה, מתמצאים בשטח ובמנהגים ובעלי אנשי קשר מהימנים– היהודים המקומיים. הבריטים, לפי צורכיהם, הכתיבו את התנאים: את ארצות היעד, את התפקידים ואת לוח הזמנים בשנים 1943-44.

כתוצאה מאילוצים אלה מספר השליחים שיצאו לעזרת יהודי אירופה היה קטן מדי, והעיתוי היה מאוחר מדי. לכל אורך הדרך היה ברור כי השליחים הארצישראליים ימלאו כפל-משימות: זו המוטלת עליהם מטעם הפיקוד הבריטי לפי צרכיו, וזו המוטלת עליהם על-ידי הנהגת היישוב ומצפונם-הם כיהודים.

כל השליחים היו חברי ההגנה, כמעט כולם אנשי ההתיישבות העובדת, 12 מתוכם חברי פלמ"ח וחלק שהתנדבו לשליחות מתוך שירותם בצבא הבריטי. אחרי אימונים במסגרת ההגנה, לרוב על ידי הפלמ"ח, עברו כמעט כל השליחים אימוני צניחה ואימונים אחרים על ידי הבריטים, ברמת-דוד, במצרים ובאיטליה.

שבעת צנחני היישוב שנתפסו והוצאו להורג הם:
• חנה סנש – הוצנחה בקרואטיה, הוצאה להורג בהונגריה ב-7 בנובמבר 1944.
• חביבה רייק – הוצנחה בסלובקיה, הוצאה להורג ב-20 בנובמבר 1944.
• אנצו סרני – הוצא להורג במחנה הריכוז דכאו ב-18 בנובמבר 1944.
• פרץ גולדשטיין – נרצח במחנה הריכוז אורניינבורג ב-1 במרץ 1945.
• אבא ברדיצ'ב – הוצא להורג במחנה הריכוז מאוטהאוזן ב-26 בינואר 1945.
• צבי בן יעקב – נרצח בידי הנאצים במחנה הריכוז מאוטהאוזן בינואר 1945.
• רפאל רייס – נרצח בידי הנאצים בקרמניצ'קה, סלובקיה ב-20 בנובמבר 1944.

השליחים-צנחנים פעלו לצד לוחמי המחתרת באזורי הבלקן, כולל הפרטיזנים של טיטו ביוגוסלביה. חלקם השתתפו במרד הלאומי הסלובקי. רבים מהם המשיכו לפעול בגולה לאחר סיום מלחמת העולם, כשליחי המוסד לעלייה ב' או של התנועות שאליהן השתייכו, בפעילויות 'הבריחה' וההעפלה.

אסון נוראי התרחש ב-1954 בטקס ממלכתי בקיבוץ מעגן לזיכרו של הצנחן פרץ גולדשטיין שנרצח ע"י הנאצים. מטוס קל התרסק לתוך הקהל, הרג 17 ופצע 25. בין ההרוגים היו ארבע מהצנחנים שהצליחו לחזור בשלום ממשימתם המסוכנת וקרובי משפחה רבים של הצנחנים.

הבול הונפק ב-1955, עיצוב: מקסים וגבריאל שמיר.