בעיירה הנוצרית מדבה, היא מידבא המואבית, נחשפה בכנסייה ביזניטית רחבת-ממדים ריצפת פסיפס המתווה מפה של ארץ הקודש. יש להניח שהמפה הוטבעה בין השנים 656-560 לסה"נ. המפה, שאורכה 24 מ' ורוחבה 6 מ' בערך, מוקפת יריעה מקושטת שרוחבה 75 ס"מ. היא הוצבה כשפניה אל אכסדרת הכנסייה, מזרחה. המפה היתוותה את ארץ הקודש ואת שכנותיה במובן המקראי הרחב: מחמת ודמשק בצפון עד דלתת-הנילוס בדרום מרבת – עמון ופטרה במזרח עד הים הגדול (ים-תיכון) במערב. ירושלים מסומנת במרכזה של המפה ובה מושך תשומת לב עמוד בשער שכם – שערה הצפוני של העיר – שעל שמן נקרא השער בערבית "באב אל עמוד".

האומן שעיצב את המפה היטיב להכיר את האזור והיה בקי בתנ"ך ובברית החדשה גם יחד. במפה משובצות 2,3000,000 אבני פסיפס צבעוניות ב- 16 גוונים שונים והיא נועדה לכלול מידע רב. קוביות בגון כחלחל מציינות את ההרים המופרדים זה מזה על ידי קווים שחורים לאורך העמקים; גלים כחולים וחומים ממחישים מים, בנהרות נראים דגים ובים-המלח, שטות ספינות. עצי הדקל מציינים את צמחיית הארץ, צבאים ולביאים – את בעלי החיים בארץ. שערים וחומות אשנבים מציינים ערים וכניסות מאוגפות. המגדלים היו סימני ההיכר של ערים קטנות; גגות אדומים מבליטים את הכנסיות. הכתובות ביוונית, שרבות מהן מלוות בפסוקים מתרגום השבעים, מודגשות בכתב שחור ומקומות חשובים מסומנים בצבע אדום. כדי להשוות למפה חזות חיה יותר היא הותוותה, כאילו, מנקודת מבט גבוהה, כמו צילום אוויר, התוויה כזאת מבליטה חומות, שורות עמודים וחזיתות של בנייני ציבור.

האומן השתמש בתחבולות שונות של פרספקטיבה כדי לעצב פנים בהירות למפה ולמשוך את העין. אכן, זו המפה המאוירת הראשונה, שנתגלתה אי פעם. נראה שגם אחרי כיבושו של חלק זה של העולם בידי המוסלמים בשת 638 לסה"נ בערך, הייתה כנסייה זו בשימוש עוד כמאה שנה; אחר-כך נעזבה וריצפת מידבא נשכחה. בשנת 1884 נתגלתה שוב, כשנבנתה במדבה כנסייה יוונית – קתולית. דבר גילוייה הובא לידיעת הפטריארך היווני-אורתודוכסי בירושלים, אך הוא לא נקף אצבע. תוך כדי בניית הכנסייה נגרם נזק רב לרצפת הפסיפס ורק בשנת 1896, כאשר מלאכת הבנייה כמעט הושלמה, החלו אנשי המדע לתת דעתם עליה, לבדוק ולרשום אותה.

למרות הנזק שנגרם לרצפה, נשמרה תכניתה המפורטת של ירושלים. עד עצם היום הזה אפשר להבחין ברבים ממביניה מן המאה ה- 6 לסה"נ, ביניהם: שני רחובות הבנויים שדרות-עמודים, הכותל-המערבי, כנסיית הקבר הקדוש, מגדל דוד שבאתר המצודה וכן הכנסיה האניה ("החדשה") שנחשפה ברובע היהודי. מקומות שונים צוינו במפה בשמותיהם המקראיים ועל כן מיטיבה המפה לשקף את דמותה של ארץ הקודש בתקופת שלטונה של ביצנץ. תהליך התפוררות המפה נמשך עד כדי סכנה שתיהרס כליל, אך בשנת 1966 נקרא צוות של מומחים גרמניים לנקותה ולשפצה. תודות לעבודתם המוצלחת תישמר יצירת מופת, יוצאת דופן זו, לדורות הבאים.

ארבעת הבולים עליהם מופיעה מפת מידבא הונפקו ב-1978.