
מנהגים בחגי תשרי
ריכוז החגים בחודש תשרי מהווה אחד המועדים החשובים ביותר בלוח השנה היהודי. בסדרת הבולים מוצגים שלושה מן המנהגים המיוחדים לתקופה חגיגית זו.
חגי תשרי (1): ראש השנה, תשליך
ביום הראשון של ראש השנה, בשעות אחר-הצהריים, נוהגים ללכת אל שפת הים או אל מקווה מים אחר, ולהשליך באופן סמלי את החטאים שנצברו במשך השנה. מנהג זה התפתח בקהילות אשכנז במהלך המאה ה-15, ואומץ במאות ה-16 וה-17 גם בידי קהילות ספרד. שמו של הטקס, "תשליך", נובע מן הפסוק "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם" (מיכה ז, יט). יש הנוהגים להשליך אל המים פירורי לחם שהיו בכיסים ולנער הבגדים כסמל להתנערות מן העוונות. מקור המנהג אינו ידוע, ולאורך השנים הציעו הפרשנים טעמים שונים לקיומו של המנהג ולקשר שלו אל מקור מים.
חגי תשרי (2): יום הכיפורים, תפילת כל נדרי
תפילת "כל נדרי" נאמרת בבתי-הכנסת בליל יום הכיפורים, והיא פותחת את סדר התפילות של היום הקדוש. תפילה זו, הנאמרת בשפה הארמית, מבטלת מראש את תוקפם של הנדרים שהמתפלל עתיד לקבל על עצמו במהלך השנה הבאה. לאורך הדורות היו חכמים שהתנגדו לנוסח זה, אולם תפילת כל נדרי, שהתגבשה ככל הנראה במאה ה-8 לספירה והסתמכה על מקור בתלמוד הבבלי (מסכת נדרים דף כג עמוד א), התקבלה כמעט בכל קהילות ישראל. מדובר בטקס מיוחד ומרטיט שבמסגרתו חוזר החזן על התפילה שלוש פעמים בניגון מיוחד. בזמן התפילה עומדים שניים מן המתפללים עם ספרי תורה בידיהם משני צדדיו של החזן, וקהל המתפללים עטוף בטליתות (זו הפעם היחידה בשנה שבה נוהגים להתעטף בטלית בתפילת הערב).
חגי תשרי (3): סוכות, נטילת לולב
בתפילת הבוקר של חג סוכות נוהגים המתפללים בבית-הכנסת לברך על ארבעת המינים. המדובר בציווי מן התורה: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל" (ויקרא כג, מ). המנהג קיבל את השם "נטילת לולב" כיוון שזהו המין הגדול והבולט מבין הארבעה. המתפלל אוחז בידו הימנית את הלולב, ההדסים והערבות כשהם מאוגדים יחד במקלעת מיוחדת, מצמיד אליהם את האתרוג שהוא מחזיק בידו השמאלית, ומנענע את ארבעת המינים יחד. המתפללים נוהגים להקיף עם הלולבים את הבמה המרכזית של בית-הכנסת תוך אמירה של תפילה מיוחדת הנקראת בשם "הושענות", זכר לבית-המקדש שבו הקיפו את המזבח במהלך שבעת ימי חג הסוכות.
הסדרה הונפקה ב-2012. עיצוב: אהרן שבו.