מוזיאון ישראל, מהגדולים והמפורסמים שבמוזיאוני העולם, הוא המוזיאון הגדול והחשוב בישראל. הוא שוכן בגבעת רם בירושלים, בסמוך לכנסת, בית המשפט העליון והקמפוס של האוניברסיטה העברית בגבעת רם. המוזיאון מכיל מעל ל-500,000 חפצי אמנות, המייצגים את שלל תרבויות העולם, מראשיתו, עד להווה; מצויים בו אוספים בתחומי הארכאולוגיה, האתנוגרפיה, היודאיקה, האמנות הישראלית ואמנות העולם ותערוכות מתחלפות.

אבי המוזיאון ומייסדו הוא טדי קולק, אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה ולימים ראש עיריית ירושלים, שגם הביא למוזיאון תרומות של אוספים חשובים מהעולם. אדריכלי המוזיאון הם אל מנספלד ודורה גד. המוזיאון נפתח בחודש מאי 1965. ב- 2007 החל בקמפוס המוזיאון מבצע של חידוש ושיפוץ בעלות של יותר כ-100 מיליון דולר. ביולי 2010 נחנך מחדש מבנה המוזיאון באירוע חגיגי.

המוזיאון כולל את היכל הספר שנבנה כדי להציג ולשמר את שבע מגילות ים המלח, שהתגלו בשנת 1947 בקומרן. המבנה החיצוני של ההיכל, המבוסס על הניגוד שבין כיפה לבנה לבין קיר שחור, משקף את הניגוד שבין 'בני האור' לבין 'בני החושך', מושגים שמקורם ב"מגילת מלחמת בני אור בבני חושך". עיצובה הייחודי של הכיפה מושפע מעיצובם של מכסי כדי החרס שבהם נמצאו המגילות.‏ בהיכל מוצג גם כתר ארם צובא. ה'כתר' הוא כתב יד של התנ"ך שנכתב לפי ההשערה בסביבות שנת 920 ונתפש על ידי חוקרי המקרא הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך. הספר נדד בין קהילות יהודיות שונות, ושכן בתחילה בירושלים ובקהיר ולאחר מכן, לקראת סוף המאה ה-14, הופקד בידי יהודי בחאלב.

מוצג בולט נוסף במתחם הוא "דגם ירושלים בסוף ימי בית שני", שהועבר אל המוזיאון בשנת 2006. הדגם נבנה בין השנים 1962-1966 לפי פרשנותו של פרופסור מיכאל אבי-יונה לתיאוריו של יוסף בן מתיתיהו. הדגם שכן בתחילה בשטח מלון הולילנד שבשכונת בית וגן בירושלים. עם העברתו שופץ הדגם והותאם למחקרים חדשים אודות ההיסטוריה של ירושלים באותה עת. הדגם, 2000 מ"ר שטחו, מציג את מבני העיר בקנה מידה של 1:50. גולת הכותרת של הדגם היא בית המקדש, שתיאורו בדגם מוצג בפרסומים שונים כתמונה ריאלית של בית המקדש השני.

לצד מבני התצוגה הוקם בקמפוס המוזיאון גן הפסלים ע"ש בילי רוז, המציג יצירות פסלים מסוף המאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה ה-20, לצד יצירות פיסוליות חדשות. הוא עוצב על ידי הפסל ואדריכל הנוף המפורסם איסמו נוגוצ'י‏. בית טיכו במרכז ירושלים ומוזיאון רוקפלר לארכיאולוגיה שבמזרח ירושלים שייכים אף הם למוזיאון.

סדרת בולי מוזיאון ישראל הונפקה ב-1966. עיצוב: א. אדלר.

מוזיאון ישראל (1): נמר

פסל ברונזה של נמר כורע על כפות רגליו האחוריות, לשונו משורבבת החוצה ורגלו השמאלית מורמת. הפסל נמצא בחפירות עבדת. עבדת נוסדה ע"י הנבטים כתחנת-שיירות ליד צומת שתי דרכי המסחר העיקריות בנגב. הנמר מהווה דוגמא נוספת של אופי התרבות הנבטית – אופי יווני-מזרחי משולב – בתקופה זו.

מוזיאון ישראל (2): מנורה

ברבות בתי-הכנסיות עם חורבן בית-המקדש השני בירושלים, פשטה האמנות בבתי - התפילה ונודעו מאז רצפות פסיפס ועיטורי תבליט אדריכלים. תבליט מנורת האבן מעוטר רימונים ופרחים על שבעת קני המנורה. מוצאו מבית-כנסת מן המאה השנייה לסה"נ, שנחפר בקרבת טבריה.

מוזיאון ישראל (3): כרוב

תבליט שנהב של "כרוב" – דמות דמיונית בעלת גוף אריה, ראש אדם וכפים – עשוי בסגנון פניקי. תבליט זה נמצא בארבלאן-טאש שבקרבת צפון הפרת יחד עם קבוצה גדולה של שנהבים שאחד מהם נושא את שם חזאל. השנהבים עיטרו ושיבצו רהיטי עץ. הכרוב והשנהבים האחרים דומים לאלה שנמצאו בארמונות שבשומרון. (מאה ט' לפסה"נ).

מוזיאון ישראל (4): עגיל זהב

בתמונה קצהו של עגיל זעיר שלו ראש של איבקס – עז בר בעלת קרניים כפופות לאחור. העגיל, העשוי בסגנון פרסי, נתגלה בשכבה של התקופה הפרסית באשדוד, עם חרס עברי, כלי חרס מיוון וחפצים אחרים המראים על קשרי תרבות ומסחר נרחבים של עיר נמל. דוגמאות של חפצים דומים נמצאו בקפריסין. החפירות באשדוד נערכו בשנים 1963-1962.

מוזיאון ישראל (5):כותרת זעירה

סגנון משולב מעולם הפרח והחי עיטר את כותרות העמודים שתמכו בתקרות בבירה המלכותית הגדולה של המושלים האכמניים – פרספוליס. כותרת הזהב הזעירה מן המאה החמישית לפסה"נ שימשה אולי דגם לפסלים או לאדריכלים . היא נדירה ביותר.

מוזיאון ישראל (6):קרן שתייה

ידועים קרני שתייה – או בזיכים – עשויים זהב, כסף וחרס בדמות ראשי אייל, שור, ארי וגריפון (חיה דמיונית). שמו של מלך מהשושלת האכמנית בפרס (330-550 לפסה"נ) נזכר על בזיך אחד לפחות. ניתן להציב את קרני-השתייה אך נראה כי המשקה נגמע בלגימה אחת.