יצחק רבין (1995 - 1922) היה איש הפלמ"ח וההגנה, הרמטכ"ל השביעי של צה"ל ומפקדו במלחמת ששת הימים, ראש הממשלה החמישי של מדינת ישראל וחתן פרס נובל לשלום לשנת 1994. רבין נרצח במהלך כהונתו כראש ממשלה בידי מתנקש יהודי-ישראלי.

מרכז יצחק רבין הוקם על-פי "חוק יום הזיכרון ליצחק רבין התשנ"ז 1997". המרכז פועל כדי להנציח את חייו ופועלו של יצחק רבין וכדי להפיק את הלקחים מהרצח, נסיבותיו והשלכותיו.

להלן פרטים על יצחק רבין ועל מרכז יצחק רבין:

יצחק רבין נולד בירושלים ב-1922. הוריו נימנו עם חלוצי העליה ה-3 שעלו לארץ לאחר סיום מלה"ע הראשונה. הוא גדל בת"א ולמד בבה"ס המפורסם לחקלאות 'כדורי' במטרה להיות מהנדס השקייה (מטרה שלא התממשה).

רבין הצטרף לפלמ"ח – פלוגות המחץ של ארגון ההגנה – עם הקמת הארגון ב-1941. במהלך מלה"ע נטל חלק בפעולות נגד הכוחות הצרפתיים של משטר וישי בלבנון שפעלו בשירות הגרמנים. הוא התקדם מהר בסולם הפיקוד, ובאוקטובר 1947 מונה לקצין המבצעים של הפלמ"ח. בפלמ"ח הכיר את אישתו לאה והם נישאו ב-1948.

בתחילת מלחמה העצמאות רבין היה מפקד חטיבת הראל שהסירה את המצור על ירושלים. הוא היה סגן מפקד 'מבצע דני' – מבצע מכריע במלחמה שהבטיח את שליטתנו על מרכז המדינה. לאחר מכן השתתף בכל הקרבות המרכזיים כנגד המצרים בתפקיד קצין המבצעים של חזית הדרום.

לרבין הייתה קריירה ארוכה ומרשימה בצה"ל שנמשכה עד 1968. הוא התמנה לרמטכ"ל ב-1964. פסגת הקריירה הצבאית שלו הייתה הניצחון ההיסטורי במלחמת ששת הימים.

לאחר פרישתו מצה"ל ב-1968 שירת רבין 5 שנים בתפקיד שגריר ישראל בארה"ב. רבין נבחר לכנסת בסוף 1973 כחבר מפלגת העבודה והתמנה לשר בממשלת גולדה מאיר.

רבין החליף את גולדה כרה"מ ביוני 1974 לאחר פרישתה בעקבות מחדלי מלחמת יום הכיפורים. הישג מרכזי של ממשלתו היה הסכם הביניים של 1975 עם מצרים שסלל את הדרך לשלום עם המצרים 4 שנים לאחר מכן. המאורע הדרמטי ביותר בתקופת ממשלתו היה חילוץ בני הערובה הישראלים מאוגנדה ב'מבצע אנטבה'.

בסוף 1976 נקלעה הקואליציה של רבין לקשיים עם המפלגות הדתיות; בבחירות החדשות במאי 1977 נחלה מפלגת העבודה, בראשותו של רבין, הפסד היסטורי ("המהפך") ומפלגת הליכוד בראשותו של מנחם בגין עלתה לשלטון. עד 1992 שירת רבין לחילופין כח"כ באופוזציה או כשר הביטחון בממשלות אחדות לאומית.

ב-1992 נבחר רבין ליו"ר מפלגת העבודה והוביל את המפלגה לניצחון בבחירות; רבין התמנה לרה"מ בפעם השניה בחייו. בתפקידו כרה"מ חתם רבין על 'הסכמי אוסלו' עם הפלסטינים (1993), ועל הסכם השלום עם ירדן (1994). רבין היה שותף לזכיה בפרס נובל לשלום על השגת 'הסכמי אוסלו', למרות שהמחלוקת סביב ההסכם ותוצאותיו רק הלכה והחריפה עם הזמן. במהלך שירותו כרה"מ הוא הפך לגיבור "מחנה השלום" מצד אחד, ומטרה להתקפות פרועות מצד חוגי הימין הקיצוני בישראל מהצד שמנגד.

בערב ה-4 בנוב' 1995 נרצח רבין ע"י מתנקש בעל דעות ימניות-דתיות קיצוניות, מיד לאחר שסיים השתתפותו בעצרת המונים בת"א לחיזוק התמיכה הציבורית בתהליך השלום עפ"י הסכם אוסלו; רבין הובהל לבי"ח סמוך שם מת על שולחן הניתוחים. דבר הרצחו הכה גלים וגרם לזעזוע ברחבי העולם; המאורע והאיש הפכו לסמל המצוין מדי שנה ושנה ביום השנה לרצח. יום הזיכרון ליצחק רבין נקבע על ידי הכנסת בחוק יום הזיכרון ליצחק רבין, התשנ"ז-1997. הוא חל בי"ב בחשוון, יום הירצחו של רבין לפי הלוח העברי. נוסף ליום זיכרון זה, נערכת מדי שנה עצרת הזיכרון המרכזית לרבין, שאינה ממלכתית, במוצאי שבת הקרובים ל-י"ב בחשוון, בכיכר רבין בתל אביב. בעצרת נואמים אנשי רוח ופוליטיקה, ומופיעים אמנים.

מרכז יצחק רבין כולל את המוזיאון הישראלי המציג את תולדותיה של החברה והדמוקרטיה הישראלית באמצעים חזותיים וחווייתיים. התצוגה מתמקדת באירועים מרכזיים שליוו את החברה הישראלית משנות ה-20 ועד לרצח רבין. סיפור חייו של יצחק רבין משמש ציר מקשר בין התקופות, שעל-פיהן ערוכים חלקי התצוגה. התצוגה מסתיימת באבל, בהרגשת האובדן, ובכאב והזעזוע בעקבות הרצח. הארכיון מהווה חלק מארכיון המדינה ומתעד את פועלו הממלכתי והביטחוני של יצחק רבין, מסמכים וכן פריטים אישיים, כמו גם את האווירה הקשה ששררה בארץ ערב ההתנקשות, ואת האבל שירד על העם בעקבותיה.

מחלקת אירועים מסייעת בקיום טקסי הזיכרון לרבין במוסדות חינוך, בתנועות הנוער, בצה"ל וברשויות המקומיות. מחלקת החינוך ומרכז ההדרכה ממקדת את פעילותה בשני נושאים עיקריים: הנצחת דמותו ופועלו של יצחק רבין; כמו גם חשיבות הדמוקרטיה למדינת ישראל וסכנות האלימות לחברה ולמדינה. מרכז החינוך מעודד מעורבות חברתית אחראית בכל מגזרי החברה, לרבות עולים חדשים וערביי ישראל.

בניין המרכז תוכנן בידי האדריכל משה ספדיה, וממוקם על גבעה מעל שדרות רוקח בתל-אביב, בקרבת מוזיאון ארץ ישראל ובית הפלמ"ח.

על הבול תצלום דיוקנו של יצחק רבין על רקע מרכז רבין, צולם על-ידי יעקב סהר, באדיבות לע"מ.

הבול הונפק ב-2005, עיצוב: צביקה רויטמן. הבול העוקב (עם ההסבר באנגלית) הונפק לזיכרו של יצחק רבין בשנת הרצחו 1995, עיצוב: י. גרנות.