ערב המועד לבחירת נשיא חדש למדינה (אמצע 2014), החברה הישראלית המפולגת לא מסוגלת לזהות מועמד אחד שהוא הן משכמו ומעלה והן מקובל על רוב הציבור, ורבים קוראים לביטול מוסד הנשיאות. זה אולי הזמן לחזור ולהיזכר ביצחק בן-צבי ז"ל, הנשיא השני של המדינה, עליו אמר דוד בן-גוריון ש"סגולותיו הרוחניות, אישיותו המוסרית הנעלה, הערכים הציבוריים הברוכים שייצר במשך שנים רבות בתנועות העבודה ובעם – סללו בדרך הטבע את דרכו אל כס הנשיאות".

בן-צבי נבחר ע"י הכנסת לנשיאה השני של המדינה לאחר מותו של הנשיא הראשון חיים וייצמן, ונכנס לתפקידו ב-10 בדצמבר 1952. ב-1957 בחרה בו הכנסת לתקופת כהונה נוספת, וחזרה ובחרה בו ב-1962 לתקופת כהונה שלישית.

בן-צבי נולד בשנת 1884 בפולטבה שברוסיה, בה התחיל בפעילותו הציבורית. היה תלמיד הגימנסיה בפולטבה והאוניברסיטה בקייב. בתקופת לימודיו בגימנסיה הוסיף להשתלם בלימודיו העבריים מחוץ לכותלי בית הספר; בתקופה ההיא נעוץ ראשית חינוכו הציוני. ממעוררי ארגון ההגנה היהודית. בפרוץ הפרעות ביהודים בפולטבה, הניח יסוד בהקמת תנועת הפועלים הציונית, גרעין שצמח והיה לסניף פועלי-ציון בפולטבה, והשתתף בייסוד מפלגה זו ברוסיה.

בשנת ‎1906, בחיפוש שערכה המשטרה בבית הוריו, נמצא מצבור של כלי נשק שהיו שייכים לארגון ההגנה העצמית שבן-צבי עמד בראשו. בעקבות הגילוי נשפט אביו למאסר עולם בסיביר, ושהה שם ‎16 שנה לאחריהן הורשה לעזוב את ברה"מ ולעלות לארץ. יצחק בן-צבי נמלט לווילנה ובהמשך עלה לארץ בראשית שנת 1907.

בן-צבי השתתף בייסוד ארגון "השומר", ראשית כוח המגן העברי, שממנו צמחה ההגנה וצה"ל. יחד עם חברתו לחיים ולפעולה רחל ינאית ייסד את הגימנסיה העברית הראשונה בירושלים ואת תנועת הפועלים בירושלים.

בשנת 1912 יצא לתורכיה עם דוד בן גוריון ללמוד משפטים, אולם בפרוץ מלחמת העולם חזר לארץ. התורכים לא ראו בעין יפה את נוכחותם בארץ של יצחק בן-צבי ודוד בן גוריון וגרשו אותם לחו"ל. שניהם הגיעו לארצות הברית, ארגנו את החלוץ ואת תנועת ההתנדבות לגדוד העברי, וחזרו לארץ עם הגדוד.

יצחק בן-צבי השתתף בייסוד כנסת ישראל, אספת הנבחרים וההסתדרות הכללית של העובדים העברים, היה חבר הוועד הפועל של ההסתדרות וחבר מועצת עיריית ירושלים. החל משנת 1922 כיהן בתפקידים חשובים בוועד הלאומי, תחילה כחבר הנשיאות, לאחר מכן כיושב ראש, ומשנת 1944 כנשיא הוועד הלאומי.

פעילותו הענפה של בן-צבי לא הצטמצמה לתחומי היישוב; הוא פעל רבות גם מחוץ לגבולות הארץ. היה ציר בקונגרסים הציוניים מן השמיני ואילך, והיה פעיל בארגון התנועה הציונית בגולה; ייצג את פועלי ארץ-ישראל בכינוסי הפועלים הבינלאומיים והופיע בוועידות עולמיות רבות שדנו בבעיות הארץ.

במלחמת השחרור שכל את בנו עלי, שנפל בקרב על הגנת משקו בית קשת. בן-צבי היה בין החותמים על מגילת העצמאות, ועם קום המדינה חבר מועצת המדינה הזמנית; נבחר לכנסת הראשונה והשנייה מטעם מפא"י ושימש חבר כנסת עד להיבחרו לכהונת נשיא המדינה.

בד בבד עם עבודתו המדינית והמפלגתית התמסר בן-צבי לעבודה ספרותית ומדעית ענפה, אשר פרותיה הם ספרים, חיבורים ומאמרים רבים. מפעל חייו היה מחקרו ההיסטורי; הוא עמד בראש המוסד לחקר הקהילות היהודיות במזרח התיכון, שנוסד בשנת ‎,1948 הוא "מכון בן-צבי" באוניברסיטה העברית בירושלים. רוב מחקריו הוקדשו לקהילות יהודיות באסיה ובאפריקה ולעדות ולכתות כגון השומרונים, הקראים והשבתאים. מחקרים רבים הקדיש לגיאוגרפיה של ארץ-ישראל, לאוכלוסיותיה הקדומות ולעתיקותיה.

עם היבחרו לנשיא הקים בן-צבי את בית הנשיא בירושלים והעביר לבירה את לשכתו. בית הנשיא הפך מקום לפגישות של עדות ישראל ובו יוזמו פעולות תרבותיות ורוחניות או צוינה הגשמתן; נערכו מסיבות לסופרים, לאומנים לאנשי ציבור ולפשוטי עם. בימי נשיאותו ביקרו בישראל, לפי הזמנתו, ראשי מדינות זרות רבים והוא ערך יחד עם רעייתו ביקורים רשמיים לפי הזמנת עמיתיו – ראשי מדינות, באירופה, באסיה ובאפריקה.

בן-צבי נפטר ב-23 באפריל 1963 בעודו מכהן כנשיא ונקבר בהר המנוחות לצד קברי הוריו.

הסיכום מבוסס בין היתר על דברים שכתב לזיכרו חברו הטוב דוד בן-גוריון.

הבול הונפק ב-1964, עיצוב: מ. קרופ.