ים המלח הוא אגם מלח חסר מוצא, הנמצא בתחום השבר הסורי-אפריקני ובו עובר הגבול בין ישראל לירדן. ריכוז המלחים בים המלח עומד על 34.2% – גבוה פי עשרה מריכוז המלחים בים התיכון. ריכוז גבוה זה נובע מכך שהאגם הוא טרמינלי (למי האגם אין מוצא לשום מקום), והוא נמצא באזור אקלים מדברי חם ויבש, המתאפיין בשיעורי אידוי גבוהים. האגם הוא גוף המים השלישי במליחותו בעולם. במרכז הים עובר הגבול בין ישראל וירדן.

נופי אזור ים המלח, החשיבות ההיסטורית של אתרים הנמצאים בו, ההרכב הכימי המיוחד של מי הים והאקלים היבש, הפכו את ים המלח למוקד תיירות עולמי ובפרט למרכז של תיירות מרפא. באזור נבנו אלפי חדרי מלון המרוכזים בירדן בפינה הצפון מזרחית של האגם ובישראל בעין בוקק שעל חופי הבריכות באגן הדרומי.

ים המלח מוזכר לראשונה בספר בראשית כמקום בו התרחשה "מלחמת ארבעת המלכים את החמישה" (בראשית, פרק יד פסוק ג). בפינה הדרום מזרחית של אגנו שכנו הערים המפורסמות סדום ועמורה (כיום ס'אפי שבממלכת ירדן) בהן התרחש סיפור לוט. הים נזכר פעמים רבות כגבולה הדרומי מזרחי של ארץ ישראל (ספר דברים ג, יז ועוד). הים מופיע גם כ"ים הערבה" (דברים ג, יז, ועוד). שם נוסף של ים המלח במקרא הוא הים הקדמוני, מלשון "קדם" (מזרח), מפני שהוא נמצא במזרחה של הארץ (זכריה י"ד, ח').

חופי ים המלח הם המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם, ומפלס המים, נכון לתחילת 2013, עומד על 427 מטרים מתחת לפני הים. החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים נמצא מפלסו של האגם בירידה מתמדת, בעיקר בשל שימוש נרחב במקורות המים הנשפכים אליו, שהחשוב שבהם הוא נהר הירדן ושאיבת המים לאידוי בבריכות בדרום האגן. אגן ים המלח מורכב משני אגנים, דרומי וצפוני.

בשל הירידה המתמשכת במפלס התייבש החלק הדרומי של הים, שהיה רדוד (קרקעיתו הייתה ברום של 401 מטר מתחת לפני הים) בהרבה מזה הצפוני, שעומק מימיו הממוצע הוא כ-250 מטרים וקרקעיתו ברום 730 מתחת לפני הים. עם ייבושו של האגן הדרומי נבנו בו בריכות לצורך אידוי המים וייצור אשלג וכימיקלים אחרים הנמצאים בהם על ידי מפעלי האשלג בישראל וחברת האשלג הערבית. לבריכות אלה נדרשת שאיבה בהיקף נרחב של מי ים מהאגן הצפוני. שאיבת המים לבריכות תורמת תרומה משמעותית לירידה במפלס הים‏.

קצב הירידה השנתי של מפלס מי הים בעשור האחרון הוא מעט יותר ממטר לשנה‏. ירידת המפלס גרמה לשינוי משמעותי בגבולותיו של האגם וכתוצאה פחת שטחו בכ-35%. רוחבו של הים באגן הצפוני של ים המלח בנקודה המקסימלית הוא 15 קילומטר ואורכו כ-50 קילומטרים ושטחו בשנת 2010 היה 605 קמ"ר. ירידת המפלס המצטברת גורמת לשינויים גדולים באגן הים ביניהם: שינויים בלתי הפיכים בגוף המים באגן הצפוני, יצירת בולענים, נסיגת חופים, פגיעה בתשתיות (כבישים וגשרים) ובשמורות טבע.

לים המלח חשיבות רבה לתעשייה ולתיירות. הרכב מימיו שונה מזה של מי ים רגילים, וכולל ריכוז גבוה של מגנזיום, סידן ואשלגן. עובדה זו מנוצלת על ידי התעשייה הכימית בשטחי ישראל וירדן, בין היתר להפקת אשלג, מגנזיום ותרכובות של ברום.

ים המלח הוא שריד קטן לימה גדולה בהרבה שהתקיימה במקום בעבר – ימת הלשון מחצבה בערבה עד ים כנרת. הוא נמצא במרכזה של בקעה שהיא חלק ממערכת השברים הגאולוגיים של השבר הסורי-אפריקני והמקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם. הבקעה נמצאת בין מצוק ההעתקים של מדבר יהודה במערב ומצוקי הרי מואב ממזרח. המצוקים הגבוהים מבותרים על ידי קניונים עמוקים, שבהם זורמים מי הגשמים לימה. תופעה זו בולטת בקרבת ים המלח עקב הפרשי הגבהים הגדולים בחתך אופקי קצר יחסית.

אזור ים המלח פעיל מבחינה גאולוגית בשל מפגש שני לוחות טקטוניים: הלוח הערבי והלוח הלבנטיני שהוא חלק מהלוח האפריקאי. בקעת ים המלח "יושבת" ב"תפר" שבין שני הלוחות. שני הלוחות נעים צפונה, אך הלוח הערבי (ממזרח לבקע) נע במהירות של כ-5 מילימטרים לשנה בעוד שהלוח הלבנטיני (ממערב לבקע) נע כ-1 מילימטר בשנה. ההפרש בין תנועת הלוחות יצר מצב בו הלוח בצד המזרחי נע במשך הזמן 105 ק"מ צפונה ביחס לצדו המערבי. בעקבות תזוזת הלוחות מתרחשות תכופות רעידות אדמה באזור.

עד השנים 1978/9 הייתה יציבות במשך מאות בשנים במבנה השכבות בים. החל בשנה זו יש היפוך (ערבוב) שנתי של מי הים. ההיפוך במי הים נובע כנראה מהיעלמות השכבה העליונה המדוללת של מי ים כתוצאה מירידת כניסות המים לאגם. כתוצאה מעליית הצפיפות והמליחות חלה עלייה בשקיעה של מלחים בים. לפי אומדן יש שקיעה של 10 סנטימטר מלח לקרקעית הים כל שנה. כמויות המלחים הגבוהות במי הים גורמות לתופעה של הציפה על פני הים. הריכוז הגבוה של מלחי האשלג, הברום והמגנזיום במי הים, ביחד עם שעורי האידוי הגבוהים באזור, מסייעים לתהליכי הייצור של תרכובות אשלג וברום ומתכת המגנזיום במפעלים הכימיים בדרום האגן. הרכב המלחים בים ורמת קרינת השמש באגן מסייעים בתהליכים רפואיים ומהווים בסיס לתיירות המרפא שהתפתחה סביב הים.

בים המלח קיימת תיירות מרפא וספא המתבססת על סגולות המרפא של מעיינות חמים ומאגרי בוץ ים המלח, תמלחת ומי-ים חמים עשירים במינרלים וחשיפה לקרינת אולטרה סגול טבעית נמוכה ולחץ ברומטרי גבוה. יש מספר מחלות כגון מחלות עור ופרקים המטופלות בהצלחה על ידי טבילה בתמלחת והמעיינות החמים, התמרחות בבוץ וחשיפה לקרינת השמש. משקלם הסגולי הגבוה של המים מאפשר לאנשים לצוף בים בנקל, תכונה שהופכת את הרחצה בים לאטרקציה. בנוסף לתיירות המרפא קיימת באגן ים המלח תיירות נופש, טבע ונוף וביקורים באתרי מורשת תרבות.

האזור התיירותי הגדול בצד הישראלי נמצא בעין בוקק ונוה זוהר (מועצה אזורית תמר) שבדרום מערב האגן. באתר פועלים ארבעה עשר בתי מלון עם כ-4,000 חדרי אירוח (2012). כמו כן פועלים מספר מוקדי אירוח ותיירות כפרית בקיבוץ עין גדי ובאזור מועצה אזורית מגילות שבצפון מערב האגן. מתחם התיירות בעין בוקק ממוקד לחופי בריכה של מפעלי ים המלח. בין התיירות לתעשייה שוררת מערכת יחסי תלות הדדית. הפעילות התעשייתית מאפשרת מחד את המשך קיומו של גוף המים לצדו ממוקמים בתי המלון, ומאידך שקיעת המלח בבריכה גורמת לעלית מפלסה ומאיימת להציף את שטחי החוף והמתקנים הנמצאים בסמוך לקו המים. לאחר דיונים ממושכים והסכמים מורכבים החלה חברת מפעלי ים המלח בתיאום עם החברה הממשלתית להגנות ים המלח בהקמה והפעלה של מערך לקציר המלח בבריכה.

באגן הים יש מספר רב של אתרים הזוכים למספר רב של מבקרים בשנה. ביניהם בתחומי ישראל: קומראן, נווה עין גדי, מצדה, הר סדום ומפעלי ים המלח, כיכר סדום ומליחת נאות הכיכר. הגן הלאומי של מצדה הוכרז כאתר מורשת עולמית ומגיעים אליו כתשע מאות אלף מבקרים בשנה.


הבול "ים המלח - הר אוורסט", הונפק במשותף ע"י ישראל ונפאל ב-2012, עיצוב: אסנת אשל. נפאל שוכנת ברכס ההימליה, ובו פסגת האוורסט - ההר הגבוה ביותר בעולם, ובישראל נמצאת הנקודה הנמוכה ביותר בעולם – ים המלח.

ישראל ונפאל כוננו יחסים דיפלומטיים מלאים בשנת 1960. נפאל נמנתה עם המדינות האסיאתיות הראשונות שכוננו יחסים עם מדינת ישראל, והייתה בין המדינות הבודדות אשר לא תמכו בשנת 1975 בהחלטת האו"ם שהשוותה בין הציונות לגזענות (החלטה שבוטלה בידי האו"ם עצמו לאחר כעשרים שנה). במהלך השנים יצרו שתי המדינות מערכת ענפה של שיתוף פעולה ושל יחסי קרבה בתחומים מגוונים.