יום ירושלים הוא יום חג לאומי הנחגג בישראל בכ"ח באייר לציון איחוד העיר תחת ריבונות ישראלית לאחר כיבוש העיר העתיקה ומזרח ירושלים במלחמת ששת הימים בכ"ח באייר ה'תשכ"ז. היום נקבע על ידי הכנסת ב"חוק יום ירושלים".

בנוסף לשמו הרשמי, היום מכונה גם יום איחוד ירושלים. רוב רובם של הישראלים רואים בכיבוש העיר העתיקה ומזרח ירושלים את שחרורן משלטון זר. ביום ירושלים נערכים טקסים חגיגיים בירושלים ומחוצה לה וכן טקסי זיכרון ממלכתיים לחללים שלחמו בירושלים במלחמת ששת הימים, כאשר במקביל מצוין גם יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל.

להלן פרטים על יום ירושלים מאתר הכנסת (בשינויים קלים, בעיקר לצורך קיצור):

שחרורה של העיר
----------------------
בכ"ט בנובמבר ‎1947 נקבע בתוכנית החלוקה של האו"ם כי ירושלים תהיה עיר בשליטה בין-לאומית, ואולם עם פרוץ מלחמת העצמאות ניסו שני הצדדים, היהודים והערבים, לתפוס את השליטה בה. הכוחות הערביים חסמו את הדרך לירושלים בפני יהודים ואף הפסיקו את זרם המים לעיר. רק שיירות של משוריינים הצליחו – במחיר דמים כבד – לפרוץ לעיר ולהביא אספקה ליושבים בה.

ב-‎14 במאי ‎1948, עם צאת הבריטים מהארץ, החלה השתלטות הכוחות הישראליים על מתחמי השלטון הבריטי, וב-‎18 במאי הגיע הלגיון הירדני אל העיר ונכנס לעיר העתיקה. ב-‎19 במאי הצליח כוח של הפלמ"ח להיכנס דרך שער ציון אל הרובע היהודי ולהביא אספקה ותגבורת, אך למחרת שוב השתלטו הערבים על אזור שער ציון והמצור על הרובע חודש. ב-‎28 במאי נפל הרובע בידי הירדנים, מגיניו נלקחו בשבי ובתי-הכנסת שבו נהרסו. ב-‎1 ביוני נפתחה "דרך בורמה" והמצור על ירושלים החל להתרופף.

ירושלים הייתה מחולקת 19 שנה. ישראל החזיקה בחלקה המערבי וירדן החזיקה בחלקה המזרחי, ובו העיר העתיקה ובתוכה הר-הבית והכותל המערבי. הר-הצופים, עם בית החולים "הדסה", האוניברסיטה ובית-הקברות, נשאר מובלעת בשליטת ישראל בעיר המזרחית. ישראל הכריזה על ירושלים כבירתה והעבירה לירושלים המערבית את מוסדות השלטון (הכנסת עברה מת"א לירושלים בדצמבר 1949).

בבוקר ה-‎5 ביוני ‎1967 פרצה מלחמת ששת הימים. בירושלים החלה המערכה עם פתיחת הירדנים באש בניסיון לפרוץ דרך שטח מטה האו"ם (ארמון הנציב לשעבר) לדרום ירושלים ונמשכה שלושה ימים בלבד. הפריצה נהדפה, ובהתקפת נגד כבשו לוחמי חטיבת ירושלים של צה"ל את בניין מטה האו"ם ואת מוצב "הנקניק" שלידו וחסמו – בכיבוש הכפר צור-באהר ומוצב "הפעמון" – את הכביש הירדני לבית-לחם. כך נותקה ירושלים המזרחית מדרום. בשלב מאוחר יותר התנהלו קרבות קשים שהסתיימו בכיבוש שכונת אבו-טור הערבית.

פיקוד המרכז, שבראשו עמד אז האלוף עוזי נרקיס, העלה את חטיבת השריון "הראל" לאזור ירושלים. כוחות החטיבה הבקיעו את מוצבי גבעת הרדאר ושיח' עבדול-עזיז וכבשו את נבי-סמואל ואת הכפר בידו. ב-‎6 ביוני הגיעו לכביש ירושלים-רמאללה והסתערו על תל-אל-פול ועל גבעת-המבתר.

חטיבת הצנחנים, בפיקודו של מוטה גור, עלתה לירושלים במטרה לפתוח את הדרך להר-הצופים ומשם למוזיאון רוקפלר כדי לאפשר פריצה לעיר העתיקה בהתראה קצרה. לוחמי החטיבה הבקיעו את הקו העירוני, כבשו את בית-הספר לשוטרים ואת גבעת-התחמושת, את מעבר מנדלבאום, את השכונה האמריקנית ואת ואדי-ג'וז. הדרך להר-הצופים נפתחה והלוחמים יצרו קשר עם המובלעת הישראלית שעליו.

ב-‎7 ביוני, כ"ח באייר תשכ"ז, הגיעה פקודת המטה הכללי לשחרור העיר העתיקה. פיקוד המרכז הפעיל את חטיבת הצנחנים וחייליה כבשו את רכס הר-הצופים ואת הר-הזיתים. כוח של חטיבת הצנחנים פרץ לעיר העתיקה מן המזרח, דרך שער האריות והשתלט עליה בלא התנגדות. ב-10:05 הודיע מוטה גור, מפקד חטיבת הצנחנים, ברשת הקשר "הר הבית בידנו". ראשוני הצנחנים שהגיעו אל הכותל המערבי הניפו מעליו את דגל ישראל.

מעמדה של ירושלים
-------------------------
לאחר ניצחון צה"ל במלחמת ששת הימים, ביום שלישי ‎27 ביוני ‎1967, קיבלה הכנסת שלוש הצעות חוק שהגישה הממשלה. החוקים שנתקבלו בכנסת קבעו הלכה למעשה את איחוד ירושלים ונתנו תוקף משפטי לחוק הישראלי בכל שטחה של העיר המאוחדת. גבולותיה המוניציפליים של ירושלים שונו, ושטחה של העיר המאוחדת גדל פי-שלושה – מ-‎38,100 דונם ל-‎110,000 דונם.

לתושבי מזרח ירושלים העניקה המדינה מעמד של תושבי קבע הרשאים להצביע בבחירות העירוניות אך לא להשתתף בבחירות לכנסת. אחד משלושת החוקים שנתקבלו עוסק בשמירה על המקומות הקדושים שבירושלים.

בהחלטת הממשלה שהתקבלה ב-‎12 במאי ‎1968 נקבע כ"ח באייר כיום חגה של ירושלים, המסמל את הקשר ההיסטורי המיוחד של העם היהודי לעיר.

בשנת ‎1980, במלאות ‎13 שנה לאיחוד ירושלים, נחקק חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, הקובע כי ירושלים היא בירת מדינת ישראל ומקום מושבן של רשויותיה השלטוניות. החוק מורה לשמור על המקומות הקדושים שבעיר ועל חופש הגישה אליהם לבני כל הדתות וקובע את מחויבותה של ממשלת ישראל לעשות לפיתוח העיר ולשגשוגה.

ב-‎23 במרץ ‎1998 התקבל בכנסת חוק יום ירושלים, התשנ"ח–1998, הקובע את יום כ"ח באייר, שבו שוחררה ירושלים במלחמת ששת הימים, כחג לאומי.

שיקום העיר ופיתוחה
-------------------------
לאחר מלחמת ששת הימים החלה בעיר ובסביבותיה תנופת שיקום ובנייה חסרת תקדים. הרחבת תחומי העיר ממבואות בית-לחם בדרום ועד מבואות רמאללה בצפון אפשרה בניית מוסדות והקמת שכונות חדשות. הקמת חגורת השכונות היהודיות הסובבות את העיר נועדה להבטיח בעיר המאוחדת רצף יהודי בלא הפסקה. הבנייה המואצת אפשרה את גידול האוכלוסייה בירושלים ואת קליטתם של רבבות עולים חדשים.

הוקמו השכונות רמות-אשכול, הגבעה-הצרפתית, נווה-יעקב, רמות, תלפיות-מזרח, גילה וארמון-הנציב, ונסללו צירי תנועה חדשים. במקום הרובע היהודי החרב שבעיר העתיקה הוקמה שכונת מגורים מפוארת, ובתי-הכנסת העתיקים שברובע שוקמו ושוחזרו. הוקמו גנים ציבוריים, בניינים חדשים ובתי-מלון, והעיר החדשה קיבלה צביון מודרני.

בשנות ה-‎80 נבנתה שכונת פסגת-זאב, וסמוך לירושלים הוקמו המועצות המקומיות גבעת-זאב ומעלה-אדומים (שלימים היתה לעיר). גם ירושלים המזרחית התרחבה וגדלה, ושכונות ערביות הצטרפו לתחום שיפוטה של העיר.

בתלפיות ובעטרות הוקמו מרכזי תעשייה ובהר-חוצבים ובמלחה נבנו מפעלי תעשייה עתירת ידע וטכנולוגיה עילית.

ירושלים היא כיום העיר הגדולה ביותר במדינת ישראל. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים בירושלים 815,308 תושבים (כ- 10% מאוכלוסיית המדינה). אחוז היהודים 63% (באוכלוסיה היהודית: חרדים - 35%, חילונים - 33%, דתיים/מסורתיים - 32%) ואחוז הערבים 35%.

הבול הונפק ב-2007 לציון 40 שנה לאיחוד ירושלים. עיצוב: אהרן שבו.