ליהדות תימן שורשים ארוכים בדרום ערב. יש האומרים שכבר בימי שלמה המלך הגיעו לשם סוחרים יהודים. מקורות היסטוריים מוכיחים את קיומם שם החל מהמאות הראשונות לספירה הנוצרית. בגלל בידוד גאוגרפי-פוליטי יחסי שמרו יהודי תימן על מסורת. דת ומנהגים בצורה אדוקה במיוחד, ועם זאת קיימו קשרים עם מרכזים יהודיים אחרים בבבל, ארץ ישראל, מצרים, ספרד ואשכנז.

עם בוא האסלאם לדרום ערב הפכו היהודים לבני חסות ("דימי") והוחלו עליהם איסורים וחוקים שונים. חלקם משפילים. חרף מצב זה שמרו היהודים על דתם ועל עצמאות פנימית מסוימת. הקהילה היהודית הגדולה, אשר השפיעה על כל תימן חייתה בצנעא – עיר הבירה, אך רוב היהודים חיו בכפרים מפוזרים בכל רחבי הארץ. היהודים בכפרים נהנו משכנות טובה יותר עם סביבתם המוסלמית מאשר יהודים בערים. יהודי תימן נבדלו במראה החיצוני שלהם מיתר האוכלוסייה. בכפרים ההבדלים היו בפרטים קטנים, בערים במראה הכללי. לגברים יהודים היו פאות, והם הלכו בטלית ובכיסוי ראש צנוע. נשים יהודיות בצנעא לבשו לבוש אופייני, שונה מאוד מזה של המוסלמיות, לדוגמא: הן חבשו כובע ("קרקוש") שכיסה את כל השיער.

היהודים גרו תמיד במרוכז, ובצנעא אפילו ברובע נפרד לגמרי מן המוסלמים. הם הקפידו לא להתבלט יתר על המידה במראה חיצוני מהודר ובבתים מפוארים, אלא לשמור על מראה צנוע. רוב יהודי תימן עסקו במלאכות מקצועיות שמוסלמים עסקו בהן פחות, ולכן הם היוו גורם משלים ונדרש בכלכלת הארץ. הם הצטיינו במיוחד בצורפות וברקמה, תחומים בהם הגיעו להישגים מרשימים ביותר. יהודים רבים עסקו גם באריגה, קדרות, קליעה, זגגות ובנייה.

היהודים הראשונים מתימן באו לארץ בשנת 1862. בשנת 1881, מעט לפני העלייה הראשונה, הגיעו לארץ בדרך לא דרך עולים נוספים, ובראשית המאה ה-20, ואחר כך בתקופת המנדט, נרשמו עוד גלי עליה.

עלייתם ההמונית של יהודי תימן לישראל הייתה רק אחרי קום המדינה (ב- 1949-50). מבצע העלאתם לישראל בשנים האלה, כחלק מעליות חיסול גלויות, כונה מבצע "על כנפי נשרים" ע"ס פסוק ד' בפרק י"ט שבספר שמות: "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע ידוע יותר בשמו הנוסף "מרבד הקסמים".

השמועות על קום מדינת ישראל הגיעו אל יהודי תימן בשעה שבמקום שררה אנרכיה. האימאם יחיא הזקן, שהיטיב עם היהודים, נרצח וצבאות שני בניו אשר נלחמו ביניהם על השלטון הסבו ליהודים סבל רב. על כן לא יפלא שהשמועות על המדינה שקמה בארץ ישראל נשמעו ליהודי תימן כקול פעמי גאולה.

רבים החלו מכינים עצמם לעליה לארץ, ורבים עוד יותר יצאו את מקום מושבם והחלו עושים דרכם לכיוון העיר עדן, שבסמוך לה הוקם ע"י הג'וינט והסוכנות היהודית "מחנה גאולה" שעתיד היה לקלוט את הפליטים ולהוות תחנת מעבר בדרכם לארץ. אולם השולטנים – המושלים על האזור שבין העיר עדן ובין פנים תימן – מעודדים מהסירוב המפורש של הבריטים להתיר עלית יהודים מעדן לישראל, סרבו להתיר ליהודי תימן לעבור בארצותיהם. וכך התגוללו הפליטים בגבולות נסיכויות תימן, מבלי יכולת לפנות לכאן או לכאן, ללא מחסה, כשהם נתונים בידי אויביהם. רק בחודש ספטמבר 1948, חמישה חדשים לאחר קום המדינה, פתחה בריטניה בפני יהודי תימן את שערי היציאה מהארץ. בהשתדלות שליחי הסוכנות הותרה ליהודים היציאה מפנים תימן והמעבר בנסיכויות וזרם העלייה של היהודים החל נוהר אל עבר עדן.

בעיר עדן עצמה, וב"מחנה גאולה" הסמוך לו, התגוררו אותה עת למעלה מחמשת אלפים איש, חלקם פליטים שנאספו בעיר עוד בשנים קודמות וחלקם פלטה מפרעות שפרעו ערביי עדן ביהודים כשהגיעה לאזנם השמועה על אודות החלטת האו"ם לחלוקת ארץ ישראל. בגלל המלחמה שבין ישראל ומצרים לא ניתן להעלות את העולים בדרך הים ועל-כן נשכרו למטרה זו מטוסים מתאימים. עד חודש מרץ 1949 הועברו לארץ כל פליטי תימן שנמצאו בעדן, אולם בינתיים גבר נחשול העולים מכל קצוות תימן. במקום הוקמו סוכות ואוהלים, אבל גם הם לא הספיקו להכיל את הבאים. בעוד "מחנה גאולה" היה מותאם להכיל כאלף איש התגבר נחשול הפליטים והגיע עד לשלושה עשר אלף איש בחודש. הפליטים אשר עשו דרכם למקום מכל קצווי תימן ברגל ועל גבי בהמה, משך שבועות וחדשים, הגיעו ל"מחנה גאולה" חסרי רכוש, צמאים ועייפים. השליחים מישראל היו מטפלים בהם ובתום ימים ספורים, לאחר שהתאוששו מעט, היו מעלים אותם על מטוסים ומשלחים אותם "על כנפי נשרים" – מטוסי "סקיימסטר" ו"קונסטליישן" – לישראל.

ההבטחה שניתנה לשלטון הבריטי בעדן, לפיה יועלו הפליטים מיד ארצה, אילצה את שלטונות ישראל עוד להחיש את קצב העלייה ועל כן נשכרו לצרכי מבצע העלייה ששה אווירונים גדולים נוספים מסוג " סקיימסטר", אשר טסו בקביעות בין עדן ללוד כשהם מעבירים בכל טיסה 130 איש. כך התנהלה "יציאת תימן" השלמה שנתפרסמה בעולם בשם "מרבד הקסמים". עד חודש מרץ 1949 הועלו לארץ כל פליטי תימן שנמצאו אותה שעה בעדן – למעלה מ-5,000 איש. משך חודשים יולי – נובמבר 1949 הועלו ב"מרבד הקסמים" לארץ כ-28,000 אנשים נשים וטף, ובתחילת שנת 1950 עלו לארץ כמעט כל יתרת יהודי תימן – כ-45,000 איש. כך יצאה "מעבדות לחירות" גלות שלימה, גלות תימן "על כנפי נשרים" אל ארץ ישראל לבנות ולהבנות בה.

בשנות התשעים עלתה השארית האחרונה של יהדות תימן, ורק קומץ של יהודים חיים בתימן היום.

בקיאותם הרבה בידע התנ"ך, והגיל הצעיר בו החלו ילדים ללמוד, ידועה לכל. השפעתם בתחום האומנויות בארץ ניכרת במיוחד בצורפות, מוסיקה ומחול.

הבול הונפק ב-1970 לציון מבצע "מרבד הקסמים". עיצוב: עמרם פרת.