
יאנוש קורצ'אק
יאנוש קורצ'אק – יהודי רופא, מחנך והוגה חינוכי, סופר, פובליציסט ופעיל חברתי – ניהל בית יתומים בוורשה; בימי השואה, כשהגיע תורם של ילדי בית היתומים שלו בגטו ורשה להישלח לטרבלינקה, סירב להצעה להינצל לבדו ובחר ללכת למוות בטרבלינקה עם חניכיו, ובכך הפך לאחד הסמלים ההיסטוריים-יהודיים הגדולים של ימינו.
קורצ'אק נולד בוורשה בשנת 1879. שמו היה הנריק גולדשמידט. כתלמיד בית הספר התיכון השתתף פעם הנריק בתחרות כתיבת מחזה וחתם עליו בשם המושאל "יאנוש קורצ'אק". שם זה דבק בו לכל ימי חייו.
עם גמר חוק לימודיו בפקולטה לרפואה בוורשה בשנת 1903, השתלם בגרמניה ולאחר מכן בצרפת. בשובו לפולין לא המשיך שנים רבות במקצועו, כי החינוך כבש את ליבו. עניי ורשה הצטערו ודאי מאוד שקורצ'אק עזב את הרפואה, כי ידוע היה שהוא מקבל סכומים ניכרים בעד ביקוריו אצל העשירים, ולעניים, לעומת זאת, משאיר כסף לקניית תרופות.
קורצ'אק קיבל על עצמו את ניהול בית היתומים היהודי שהלך ונבנה ברחוב קרוכמלנה 92 בוורשה. לבית יתומים זה, שהפך למפעל חייו, הקדיש את כל מרצו וכשרונו ועבד בו משנת 1911 עד 1940 (בשנה זו העבירו את בית היתומים לגטו) בהפסקה של שנות מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) בה שירת כרופא בצבא.
שונה היה הבית בן שלוש הקומות ברחוב קרוכמלנה 92 מכל הבתים שבסביבה. לא דיירים רגילים גרו בו, לא עוני וצער שכנו בבית זה, כי אם אושר של ילדים יתומים שהגורל התאכזר להם. בבית זה מצאו הילדים מרגוע לנפשותיהם הדוויות וקודם כל אהבה – אהבת אם שכה חסרה להם. יאנוש קורצ'אק מייסדו ומנהלו של הבית הוא שהאציל עליו מרוחו, מילא אותו תוכן ושיווה לו צורה חביבה ונעימה.
כאח וכרע התהלך עם חניכיו וכחבר וידיד נפש היה להם. קורצ'אק ויתר על חיי מותרות והתגורר בחדר קטן בעליית הגג שבבית היתומים. בחדר זה כתב את ספריו הנפלאים לילדים ולמבוגרים. לחדר נזירים היה דומה מעונו וחיי נזיר חי האיש. הוא לא נשא אישה ולא הקים לו בית. משכורתו כעורך עיתון לילדים ושכר הסופרים מיצירותיו היו קודש ליתומיו.
הוא היה לא רק נאה דורש, אלא גם נאה מקיים, הוא ויתר על משרות חשובות, שהציעו לו בממשלה הפולנית ובמוסדות שונים, ולא עזב את בית היתומים ברחוב קרוכמלנה. הוא ויתר על עבודתו כרופא והתמסר בעיקר לחינוך ילדי ישראל. את עבודתו כמחנך התחיל קורצ'אק בין ילדי פועלים נוצרים, וגם לאחר שניהל את בית היתומים היהודי, לא עזב לגמרי את היתום הנוצרי. כמעט עד השנים האחרונות לחייו היה מקדיש מזמנו למוסד "נאש דום" (ביתנו) – בית היתומים לילדים נוצרים בבילאני, על יד וורשה. לאור מעשיו של קורצ'אק התחנכו מורים רבים בפולין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.
עיקר תורתו: "כבד את הילד, כי הילד איננו מי שעתיד פעם להיות אדם כי אם אדם, אשר רגשות לו ודרישות, אדם שצריך להתחשב בדעותיו והשקפותיו". פעמיים ביקר קורצ'אק בארץ ישראל ורצה להשתקע בה אבל קשה היה לו לעזוב את ה"ילדים שלו" והוא חזר אליהם. כשנכבשה פולין ע"י הגרמנים במלחמת העולם השניה נמצא קורצ'אק בוורשה, וכשזרועם הפושעת של הנאצים השיגה את בית היתומים היהודי, הוא היה עם ילדיו. רדיפות והסבל – מקומו היה שם וביד אימהית טיפל ביתומים ודאג לכל צורכיהם. בהקרבה, במסירות ובשארית כוחותיו הגן עליהם, עד שבא היום המר והנמהר עת נלקח יחד עם ילדיו למחנה ההשמדה.
היה זה ב- 5 באוגוסט 1942. אותו יום הובלו ילדי בית היתומים היהודי בדרכם האחרונה. ד"ר קורצ'אק צעד בראשם. תהלוכת המוות נראתה מוזרה ביותר, כי הילדים שצעדו לקרונות המוות היו לבושים בגדי חג, הלכו זקופי קומה ושרו. זו הייתה הפעם היחידה שהוא רימה את חניכיו והסתיר מפניהם את האמת המרה. קורצ'אק אמר להם שיוביל אותם לכפר, לנאות דשא, והוא ידע יפה שזוהי דרכם האחרונה, דרך ממנה לא ישובו לעולם. ברגע האחרון ניסו הגרמנים לשחררו ולשלחו, אבל הוא דחה את "נדיבות ליבם" ונכנס לקרון המלא ילדים. דלתות הקרון נסגרו, ואיש לא ראהו עוד…
כתב: אריה בוכנר.
הבול הונפק ב-1962, עיצוב: א. אדלר.