ראשיתה של התעופה הביטחונית בארץ בשנות ה- 20. כבר יוצאי ארגון "השומר" חיפשו דרכים לבנות כוח אווירי. באופן ממשי יותר עסקו בנושא בשנות ה- 30. ברחבי הארץ הוקמו "קלובי תעופה" ונערים עברו קורסי דאייה. ב- 1936 הקימה ה"הגנה", תחת כיסוי ההסתדרות הכללית, חברת תעופה – "אוירון", באמצעותה נרכשו מטוסים והוכשרו טייסים.

בשנת 1939 נערכו בארץ שני קורסי-הטיס הראשונים. האחד מטעם בית"ר והאצ"ל, שנערך בשדה-התעופה לוד, והשני מטעם חברת "אוירון" בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן.

שנות מלחמת העולם השנייה הביאו לפריצת דרך. עשרות מתנדבים מארץ-ישראל הוכשרו בחילות האוויר של בעלות הברית כטייסים ובשלל מקצועות התעופה (ביניהם מי שהיוו אחר-כך את צמרת חיל-האוויר, כמו: אהרן רמז, היימן שמיר, דן טולקובסקי, עזר ויצמן). במקביל הוקמה מחלקת הטיס בפלמ"ח . ב- 10 בנובמבר 1947 החליט מטה ה"הגנה" להקים את "שירות האוויר", בראשו עמד יהושע אשל (אייזיק). בארץ נמנו אז כ- 35 בעלי רשיון טיסה עם ניסיון מגוון וכ- 12 מטוסים קלים (מהם רק אחד דו-מנועי – מטוס "דראגון ראפיד").

בחודשים הראשונים של המלחמה עסקו מטוסי חיל האוויר בשמירת הקשר עם יישובים מנותקים, בעיקר בנגב ובגוש עציון: משימות תובלה, דואר, סיור ומודיעין ואף משימות תקיפה והפצצה. מטוסים קלים סייעו באבטחת שיירות לירושלים. עיקר המעמסה הוטלה על מטוסי ה"פרימוס" – מטוסי "אוסטר" קלים, שחלקם נרכש כגרוטאות מן הבריטים ושופץ.

המהפך חל עם כניסת הצבאות הערביים הסדירים למלחמה לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ב-14 במאי 1948. תל-אביב ומקומות יישוב רבים נוספים הותקפו מן האוויר, ללא כל יכולת להתגונן. באחת ההתקפות, ב- 18 במאי 1948, באזור התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב נהרגו למעלה מארבעים אזרחים וכמאה נפצעו.

כל אותה העת נערכו בחו"ל ניסיונות לרכוש מטוסים מתקדמים יותר לחיל האוויר. המגעים הבשילו בצ'כוסלובקיה , ונרכשו כמה עשרות מטוסי "מסרשמיט". אלו החלו להגיע לקראת סוף מאי 1948, ובתוך מספר ימים הביאו לשינוי: ב- 29 במאי ביצעה הרביעייה הראשונה (היחידה אז) של מטוסי "מסרשמיט" את ההתקפה האווירית הראשונה. הם תקפו את חודו של הכוח המצרי שהגיע עד אזור אשדוד (גשר "עד הלום"), וסייעו לעצור את תנועתו לעבר תל-אביב. מטוס אחד הופל בתקיפה, וטייסו אדי כהן, עולה מדרום אפריקה, נהרג.

ב- 3 ביוני הפיל מודי אלון, המפקד הראשון של טייסת הקרב הראשונה, שני מטוסי "דקוטה" מצריים בקרב אוויר מעל תל-אביב – קרב האוויר הישראלי הראשון.

מאז השתלבו מטוסי החיל בעשרות מבצעים של תקיפה וסיוע לכוחות היבשה בכל הגזרות.

באחת הגיחות הבולטות של מלחמת העצמאות ניתן למנות את תקיפת בירות ערב מן האוויר, עמאן הותקפה על-ידי 3 מטוסים קלים, ביניהם ה"דראגון ראפיד" ובהמשך גם דמשק וקהיר. קהיר הופצצה ב- 15 בליולי 1948 על-ידי מטוס 17-B "מבצר מעופף", שעשה דרכו מצ'כוסלובקיה לישראל. היה זה אחד משלושה מטוסי הפצצה כבדים שהוברחו בחשאי מארצות הברית.

מערך שהיה פעיל מאוד במלחמת העצמאות היה מערך מטוסי התובלה. משלוח ראשוני של נשק חיוני למבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים, הגיע במטוס תובלה בטיסה לילית ישירה מצ'כוסלובקיה (רוב הנשק הגיע לאחר מכן באוניות). בהמשך קוימה רכבת אווירית מצ'כוסלובקיה לישראל שהביאה מטוסים ונשק. מטוסי תובלה שמרו על הקשר עם הנגב הנצור (מבצע "אבק").

בספטמבר 1948 הגיעו לארץ לאחר טיסה ארוכה ומסוכנת, ראשוני מטוסי ה"ספיטפייר" שנרכשו בצ'כוסלובקיה (מבצע "ולווטה"), ומיד השתלבו בקרבות. ב- 7 בינואר 1949 הצליחו מטוסי ספיטפייר ישראליים להפיל 5 מטוסים בריטים בקרבות אוויר מעל צפון סיני.

מפקד חיל האוויר בראשית המלחמה היה ישראל עמיר (מאי – יולי 1948). הוא הוחלף על-ידי אהרן רמז, שפיקד על החיל יחד עם סגנו היימן שמיר לכל אורך המלחמה.

עשרות אנשי חיל-האוויר נפלו במלחמה, ביניהם רבים מאנשי מח"ל – מתנדבי חוץ לארץ, יהודים ולא-יהודים. בין הישראלים היה גם צבי "צ'יבי" זיבל שעוטר באות "גיבור ישראל", והטייסת זהרה לביטוב, שנהרגה יחד עם הטיס עמנואל רוטשטיין בעת המראה משדה-תעופה קטן בירושלים הנצורה ב- 3 באוגוסט 1948.

כתב: סא"ל (מיל') זאב לכיש, כיום מנהל מוזיאון הפלמ"ח (נכון ל-2013).

שלושת המטוסים המוצגים בבולים נראים על רקע נופי הארץ: B-17 מבצר מעופף – דרום הארץ; ספיטפייר – מרכז הארץ; דראגון ראפיד – הרי ירושלים.

הבולים הונפקו ב-1998, עיצוב: טוביה קורץ.