מדינת ישראל מוגבלת במקורות המים שלה, ובשנים רבות היא מתקשה לספק את צרכיה להשקיה, לתעשייה ולשימושים ביתיים. כמה מן הסכסוכים הקשים שלנו עם המדינות השכנות קשורים גם במאבק על זכויות המים שלנו.

בין מקורות המים העומדים לרשותנו שמור מקום מרכזי לכינרת, היא המאגר העילי היחידי בארץ למים מתוקים, ואגב, המאגר הנמוך בעולם – 215 מטר מתחת לפני הים – למים מתוקים הראויים לשתייה ולחקלאות. כאשר הכנרת מלאה שטחה הוא בערך 167 קמ"ר ועומקה המירבי 43 מטר.

בשנת 1964 נחנך המוביל הארצי. באמצעותו מובילים המים מן הכינרת אל מרכז הארץ ואל דרומה, ועל-ידי כך נוצרה "שליחותה" של הכינרת כמקור מים המתאים לשתייה ולהשקיה. הכינרת אינה משרתת רק את צריכת המים הלאומית – היא גם נכס לאומי בתחומים אחרים: שייט, רחצה, דייג באגם, תיירות ונופש סביב חופיה, ובקרבתה אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים. בסביבתה הקרובה – ובסמיכות אל הירדן המוביל אליה את מימיו – פרושים יישובים חקלאיים וריכוזים אורבניים אשר עושים את אגן ההיקוות של הכינרת למוקד פעילות אנושית מבורכת.

עם זאת יש בפעילות זו סיכון לאיכותם של מי האגם, שכן חומרי הזיהום הם "מוצר לוואי" בלתי-נמנע המוסע אל הכינרת בזרימות עיליות או תת-קרקעיות. החומרים המזהמים את האגם הם ביוב, אשפה, שאריות של חומרי דישון והדברה, רעלים של ייצור תעשייתי, מלחים ועוד. כדי למנוע את השפעתם הקטלנית של אותם מזהמים, וכדי להבטיח את האגם מפני פריחה גוברת של אצות העלולה לגרום לניוון האגם חייבים לנקוט צעדי מנע והגנה.

הוכנה תוכנית-אב כוללת ויסודית שנועדה לשמור על איכות מי הכינרת. בתוכנית הוגדרו היעדים ואמצעי המגן בכל תחומי הסיכון האפשריים. הוכנה גם תוכנית מתאר ארצית ובה הוגדרו השימושים המותרים סביב הכינרת. מלבד "תכניות המגן" הוקם גוף המבצע הלכה למעשה את "התורה הכתובה". כך הוקמה בשנת 1969 מינהלת הכינרת והיא יוזמת ומדרבנת, מפקחת ומנווטת את הפעילות האנושית באגן ההיקוות כולו, וכל זאת כדי שהכינרת תוכל למלא את יעודה העיקרי – לספק מים נקיים לעם-ישראל.

מבוסס על דברים שכתב צבי אורטנברג, יו"ר מינהלת הכינרת.

בנוסף להיותה מקור מים מרכזי, הכנרת היא גם אתר צליינות חשוב לנוצרים. בברית החדשה מסופר כי לאחר הריגתו של יוחנן המטביל, מקורבו של ישו, ולאחר שהעניק בבית כנסת פרשנות חדשנית ובלתי מקובלת לקטע מספר ישעיהו, עזב ישו את עיר מגוריו, נצרת, ועבר לאזור הכנרת. בצפון הכנרת באותם ימים – אזור ספר נידח המאוכלס בעיקר בעניים שפרנסתם על דיג – מצא ישו את ראשוני תומכיו, וכאן, בקרב אוכלוסיית הדייגים, נתהוותה סביבו קהילה תומכת שייחסה לו נסים רבים. כאן גם קיבץ סביבו את ראשוני תלמידיו ולימים בחר מתוכם את 12 השליחים. לא בכדי הפכו הדג (ביוונית "איכטוס") והעוגן לסמלים מובהקים של הנצרות הקדומה. מרכז פעילותו של ישו היה בכפר נחום, כפר דייגים קטן על גדתו הצפונית של האגם. כיום נמצא האתר בידי המסדר הפרנציסקני (שרכש את הקרקע בשנת 1894), ואנשיו הם שערכו במקום חפירות ארכיאולוגיות. בית כנסת מפואר, מהמאות הרביעית-חמישית לספירה, הוא אחד הממצאים החשובים במקום.

שלושת בולי הסדרה הונפקו ב-1992, עיצוב: רונית סלומון. הם מתארים באופן סמלי את פניה השונים של הכינרת כמקור מים מרכזי במדינה: החקלאות סביב לאגם , דייג, שייט ונופש.
הבול העוקב המוצג עם ההסבר באנגלית הונפק ב-2011 במסגרת סדרה של שלשה בולים "תיירות ישראל 2011", עיצוב: מאיר אשל.