החנוכייה והסביבון

החנוכייה שבמרכזה דמותו של מתתיהו ועליה הכיתוב: "על הניסים ועל הגבורות", משקפת את התהוותו של חג החנוכה, החל מפועלו של מתתיהו ועד לעיצוב דפוס החג, בהדלקת שמונה נרות ובתפילת "על הניסים".

בשנת 167 לפני סה"נ הנהיג מתתיהו בן יוחנן בן שמעון ביחד עם חמשת בניו, את המרד העממי ביוונים ובמתייוונים, נגד גזרות הדת שגזר המלך היווני אנטיוכוס אפיפנס על היהודים.

לפי המסופר בספר המכבים (א, ב:א) מתתיהו היה כהן (ובמקורות אחרים: "כהן גדול" שהוא כינוי לחשיבות אך לא למשרה), נצר למשפחת יהויריב, מגדולי בבל שעלו לירושלים (נחמיה יא:י) ומקום מושבו היה במודיעין. עזיבתו את ירושלים נובעת, כנראה ממורת רוחו מהשפעת המתייוונים על המצב הדתי בירושלים. יוספוס פלביוס מתארו כ"חשמונאי" (קדמוניות יב, ו:א) אך אין לדעת אם זו תוספת כינוי אישי לשמו, או שמשפחתו נקראת כך, אולי על שם היישוב "חשמון" (יהושע טו:כז).

המרד פרץ במודיעין לאחר שמתתיהו הרג יהודי שביקש לציית לאנשי המלך ולזבוח על הבמה לעבודה זרה. מתתיהו קרא: "כל המקנא לתורה העומד בברית ילך אחרי" (מכבים א, ב:כז). קריאה זו הייתה אות לפתיחת המרד.

מתתיהו לא זכה לראות את סיום המרד: בטרם נפטר מזקנה ציווה על בנו יהודה, המכונה "מכבי", להמשיך ולהנהיג את המרד. בשנת 164 לפני סה"נ שיחרר יהודה המכבי את ירושלים, טיהר את המקדש וחידש את עבודת המקדש. בכ"ה בכסלו נחנך המקדש במשך שמונה ימים, ולזכר המאורע נחוג חג החנוכה בתאריך זה, בכל שנה, במשך שמונה ימים.

הדלקת נרות בחג החנוכה אינה מוזכרת בספרי המכבים, אלא במקורות ספרותיים אחרים מימי בית שני, כך שאין יודעים מתי בדיוק התחיל המנהג ומה היו נסיבותיו. עד ימי הביניים ההדלקה נעשתה בנרות שמן בודדים שהעמידום בשורה, וידועים מנהגי הדלקה שונים.

מימי הביניים החל השימוש בחנוכייה שנעשתה מחומרים שונים: אבן, חרס, מתכת, או מחפצי חולין שהוסבו לחנוכייה. החנוכייה עוצבה וקושטה במוטיבים שונים של פרחים, בעלי חיים וסמלים דתיים. חז"ל אף קבעו חובות הודיה בתפילה מיוחדת הפותחת במילים (בנוסח המאוחר): "על הניסים… ועל הגבורות".

החנוכייה הנראית בבול נעשתה ב"בצלאל" על פי פסלו של בוריס שץ. בתי הנר משני ציידי החנוכייה הנם תופעה מוכרת מחנוכיות בימי הביניים באירופה, בחלב (ארם צובה) ובפרס. במקומות אלו נהגו להדליק בנוסף לנרות החנוכה שני נרות נוספים – האחד "שמש", שבו הדליקו את הנרות והשני לצורך שימוש לאורו.

כתב ד"ר דב הרמן, הפקולטה ליהדות, אוניברסיטת בר-אילן.

הבול הונפק ב-1999 , אחד מתוך 8 בולים בסדרה "חנוכה" שהונפקו במהלך השנים 1993-1999. עיצוב: יגאל גבאי.

הבול העוקב, עם ההסבר באנגלית (הונפק: 1997, עיצוב: יגאל גבאי), שייך אף הוא לסדרה ומוקדש למשחק הסביבון. צביונו של חג החנוכה נקבע במקורות היהודיים המוקדמים כחג שיש לחגוג אותו בשמחה ובגיל (מכבים א' פרק ד'). במרוצת השנים נרקמו מנהגים שונים שהנציחו את עיקרי החג, ובהם נס פך השמן וניצחון החשמונאים על הפולש היווני בארץ-ישראל בשנת 164 לפני הספירה. כל עוד נרות החג דולקים נוהגים אף לא לעסוק במלאכות הבית, ולכן נתנו לילדים משחקים כדי לשעשע אותם לאורם של הנרות. המשחק שהתקבל ביותר הוא הסביבון שהופיע לרוב בשתי צורות: מרובע בעל בסיס מחודד ובראשו יתד שנועד לאחיזה, או ריבוע בעל יתד עליון ותחתון.

זהו משחק עתיק יומין שמוצאו מהודו, שם סימל את ארבעת רוחות השמים. בימי הביניים נדד המשחק לארצות אירופה והיה מצוי ביותר בגרמניה. על ארבע פאותיו נהגו להטביע ראשי תיבות של המילים נ' ("נישטס") – לא זכה ולא הפסיד, ג' ("גאנץ") – זכה בכל, ה' ("האלב") – זכה חצי, ש' ("שטאל אין") – הפסיד; אלה הפכו לראשי התיבות של "נס גדול היה שם", כביטוי לנס פך השמן שהתרחש בימי המקדש, ולמשחק הנפוץ של חג החנוכה. כשהתאזרח הסביבון בארץ-ישראל הוא הותאם לאווירת המקום; האות ש' – "שם" הומרה באות פ' – "פה".

סוגי הסביבון הם רבים ומגוונים ועשויים בצורות וחומרים שונים החל מעץ, עופרת יצוקה וכלה בנחושת וכסף. ילדי "החדר" בעיירות יהודיות נהגו להכין לעצמם סביבונים בעזרת תבניות עץ שבתוכן צרו את הצורה המבוקשת ויצקו עופרת מותכת. כינויים נוספים לסביבון בשפה היידיש: "דריידל", "טראנדל" ועוד. בימנו גוונו הצורות המסורתיות של הסביבון והעניקו לו ביטויים אמנותיים חדשניים. השם דריידל (dreidel) חדר לשפה האנגלית לציון סביבון החנוכה.

הבול מתאר סביבון נחושת בצורת ריבוע בעל בסיס קמור שבקצה זיז, המאפשר לסביבון לסוב על צירו. הסביבון נוצר בבית-הספר לאמנות "בצלאל" שפעל בירושלים בראשית המאה ה- כ'. האות "ש" שנחקקה בו, מציינת שדגם זה של סביבון, יועד למכירה בארצות הגולה למטרות רווח ופרנסה.

כתבה: ניצה בהרוזי, אוצרת האתנוגורפיה, מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב.